נער שמייצר כלי שימושי במסגרייה או בנגרייה, לומד יישומי מחשב או יושב עם משפחה מאמצת מקבל בעצם הזדמנות שמעולם לא הייתה לו, הזדמנות להיות שווה בין שווים, לנצח את כל אתגרי החיים. מקבל חכות ולא דגים.
קובי אייל, מנהל הפנימייה וסגן מנהל בכפר הנוער בית חג"י כבר זכה לראות תלמידים עושים שינוי, אך המקרה עם הנער א' הותיר בו רושם עמוק במיוחד.
"לפני כמה שנים הגיע אלינו בחור מאוד גדול וחזק שפשוט הרשה לעצמו להתבטא במכות במקום לדבר. זה הגיע לכל מיני מקומות מאוד קשים. הכפר, שזיהה את הנשמה גדולה של הילד הזה, החליט עם כל הכאב והקושי לא לוותר עליו.
תמיד האמנו בו ונתנו לו עוד כלים וניסינו עוד תוכניות טיפול ובסוף הוא סיים את לימודיו בכפר בהצלחה ועלה על הבמה בטקס הסיום המרגש. עם זאת, הצבא לא רצה לקבל אותו בשל העבר הפלילי שלו והחליט שהינו בעל 'חוסר מסוגלות ליצור קשרים חברתיים'. "בצבא", אומר לנו קובי אייל, מפחדים שנערים כאלה לא יצליחו להיכנס למערכת בצורה נורמטיבית. הבחור לא ויתר. הוא נלחם בשיניים שנתיים שלמות וגם אנחנו נלחמנו איתו ושלחנו לצבא מכתבים ועשינו המון טלפונים, ולבסוף הוא התגייס בהצלחה לחוות השומר.
באחד המסעות שלו, התקשרה אליי המפקדת שלו ואמרה: "קובי אנחנו צריכים שתכתוב לו מכתב שבסוף המסע ניתן לו. כתבתי לו משהו באמת נורמטיבי, משפטים שאנחנו אומרים תמיד בכפר, "אנחנו אוהבים אותך", "אנחנו סומכים עליך", "אתה הגאווה שלנו", דברים פשוטים שאנחנו אומרים לכולם כל יום בכפר.
לאחר מספר ימים אני מקבל טלפון מהמפקדת. על הקו החייל, בוגר הכפר. "קובי"! הוא אומר ופורץ בבכי. "המשפטים האלה.. אתם לא מבינים בכלל מה זה עושה לנו. האמון הזה בנו והכוח הזה שאתם מדברים איתנו עליו, אתם לא מבינים מה זה עושה לנו. הנה עכשיו סיימתי את המסע ואני מקבל ממך את המכתב הזה ועוד פעם אתה אומר לי שאתה מאמין בי זה מחזק. אנחנו כל כך מעריכים את זה."
קובי, מספר לנו בצניעות שמפעם לפעם הוא זוכה לשמוע באזניו עוד סיפורים כאלו. "בוגרי הכפר שלנו עושים תהליך עומק ויוצאים ממש אחרת מאיך שנכנסו. בכפר, הם מקבלים בית ויחס חם, אוהב ומקדם, מסגרת לימודית וכל המעטפת כדי לגדול ולהתפתח כשאר הנערים בגילאי התיכון. לולא הסיוע של כפר הנוער, הנערים האלו היו מסתובבים ברחובות ומגיעים למקומות מסוכנים."
בימים אלו חווה כפר הנוער קושי עצום עקב משבר הקורונה. צוותי הכפר המסורים בוחרים להמשיך לעבוד ללא הפסקה אף בהתנדבות ולעשות ככל שניתן עבור הנערים כדי להמשיך לספק להם בית חם ולגדל אותם באהבה, כי אין באמת פריבילגיה לעצור, גם בקורונה. לחלק מהילדים האלו אין לאן לחזור וחייבים להמשיך לטפל בהם בכפר.
"התרומות והתקציבים שהיינו מקבלים עד כה מהארץ ומחו"ל נפסקו לחלוטין עקב הקורונה. אנו תלויים ממש, לא כסיסמה, בעזרת הציבור על מנת שנוכל להמשיך לתפקד".
יצאנו בקמפיין חירום למען הכפר. אנו קוראים לכם להיות שותפים ולהשפיע ישירות על עתיד הנערים ועתיד הכפר כולו.
תרמו כעת וסייעו לנו לתת סיכוי לנוער בסיכון