הרב יהודה דוד
הרב יהודה דודצילום: באדיבות המצולם

בשביל להבין מה התיקון שנדרש מאיתנו בתשעה באב צריך קודם להבין את שורש הקלקול. ברגע שנבין את זה נוכל לפעול על מנת לקרב את הגאולה ולהתקרב עוד יותר לבניין בית המקדש

הגמרא במסכת ברכות מספרת על מפגש בין ר' יוסי לאליהו הנביא, המתרחש בעת שר' יוסי פונה להתפלל באחת מחורבות ירושלים. על פי המסופר, אליהו ממתין לר' יוסי ומוכיח אותו בטענה שהיה עליו להתפלל בדרך. רוצה הגמרא לומר שתיקון המצב הוא לא על ידי ה'חורבן', אלא על ידי 'הדרך'.

כדי להבין את התיקון הנדרש מאיתנו בימים אלו ובכלל, הן כאומה והן כפרט, יש להגיע לשורש העניין; הבנת השורש תאיר את הנושא ותאפשר לנו לתקן את המקולקל כפי שנאמר 'הכל הולך אחר ההתחלה', אם כן, מהו השורש לתקופת 'בין המצרים'?!

שורש אחד הוא מכירת יוסף שפילגה בין האחים שהתרחשה ביום יז' בתמוז, ויצרה את הפילוג הפנימי בין ממשיכיהם. המילה 'אח' מבטאת לשון איחוי ואיחוי מבצעים היכן שיש קרע. השורש השני הוא יום האבקות של המלאך, שרו של עשיו, עם יעקב אבינו במעבר יבֹּק, שהתרחש בתשעה באב. למרות שהמלאך לא יכל ליעקב אבינו בהיאבקו עמו, הרי שהוא השאיר רושם ביעקב אבינו. "וייגע בכף ירכו ותקע כף ירך יעקב בהאבקו עמו".

מה בכלל רצה שרו של עשיו מיעקב אבינו? יעקב אבינו היה בדרכו לארץ ישראל, והמלאך ניסה למנוע ממנו להגיע לארץ המובטחת. כאשר רואה המלאך שהוא איננו מצליח הוא מפנה את פעולתו לירך שמסמלת את הבן, שהוא בבחינת הרגל של אביהם. וכך מסביר רבי אלחנן בונם וסרמן: "הבן הוא הרגל שמוליך את אביו - אם לגן עדן ואם חס ושלום לגיהינום. כי הבן אינו דומה לראש רק לרגל המקבל פקודות מהמוח והולך כפי שהדריכוֹ האב או שמחקהו".

יוצא מכאן שהפגיעה של המלאך בבניו של יעקב היא בבחינת הקשר שלהם לארץ ישראל. אנו רואים זאת בהשתלשלות ההיסטוריה של עם ישראל: חטא המרגלים, חורבן בית ראשון וחורבן בית שני – התרחשו בתשעה באב. וכן לאורך כל הדורות: גלות מתוקה, קושי בעלייה והתבססות בארץ ישראל.

בדיוק כאן נכנסים מנהגי אבלות לתיקון 'בין המצרים. נכתב: "כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה". ירושלים מסמלת את אורו ונשמתו של העולם ככתוב בבראשית רבא: "ירושלים היא בית חיינו ומרכז הווייתנו, משם בוקע אור הקדושה של השכינה, ירושלים אורו של עולם שנאמר והלכו גוים לאורך, ומי הוא אורה של ירושלים, הקב"ה דכתיב והיה לך ה' לאור עולם".

כוחה של ירושלים היא ביכולת לחבר את האחים המפולגים לישות אחת, דבר שנעשה על ידי בית המקדש. "ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו". ירושלים הבנויה, הווה אומר, בית המקדש שמהווה את האיחוי האומתי וגם העולמי בבחינת "כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים". כשאנו מתאבלים על ירושלים אנו קובלים על המציאות הקיימת ובכך לא מקבלים את הפורענות הקיימת.

על מנת שכל אחד מאיתנו יוכל לקרב את הגאולה, צריכים לתקן את מכירת יוסף ו"לקנות את יוסף" בחזרה. זאת אומרת, איחוד עם ישראל, חיבור השורות, מציאת השווה ולא השונה, שיח משותף. לעומת זאת, חיבור עולים חדשים בארץ, חיבור יהודי התפוצות לארץ וארץ ישראל כמקום היהודים הוא תיקון לכף ירך יעקב.

אלו שני הדברים שאנחנו יכולים לעשות בשביל להגיע למצב שבו נוכל לבנות את בית המקדש בחזרה. משום שכשם שהגעת עם ישראל לארצו וחיבור עם ישראל בתוכו הוא מוכרח המציאות, כך גם בניין בית המקדש מחויב המציאות.

הרב יהודה דוד הוא רב כפר הנוער הדתי הודיות