צום תשעה באב נועד כדי לזכור את חורבן בית המקדש ובעם ישראל קיים קשר הדוק בין מהות הצום ומהות הזיכרון.
הרב ד"ר חנן יצחקי ראש תוכנית הזיכרון וההנצחה במכללת אפרתה, מסביר בערוץ 7 כי "בהרבה תרבויות ודתות יש ימי צום. גם אצלנו יש ימי צום והם נתפסים כמשהו שמקרב אותך לאלוקים. בעוד אלוקים נתפס רוחני – האוכל נתפס גשמי. גם אצלנו יש את יום הכיפורים שבו אנחנו מבקשים להתקרב לקב"ה ואנחנו צמים".
לדבריו, "לנו יש משהו מיוחד שאין בשום תרבות אחרת – צום בשביל זיכרון. אנחנו צמים לזכר חורבן בית המקדש. ומה הקשר בין צום לזיכרון? מה אם אינני אוכל אני זוכר יותר טוב? הנושא של חורבן בית המקדש נתפס כעונש על מעשים רעים שעשינו. הצום שלנו בעצם לא גורם לנו לזכור יותר טוב, אלא לחזור בתשובה".
"בעם היהודי נושא הזיכרון הוא חזק. אנחנו זוכרים דברים שקרו לפני אלפי שנים ומעוניינים להחיות את הזיכרון כחלק מאיתנו. היהדות השכילה לייצר מערכי זיכרון בהלכה ובמנהגים – הן לדברים שמחים וגם לדברים עצובים", הוא מוסיף.
הרב ד"ר יצחקי מביא גם דוגמה. "הייתי מורה של תלמידים בכיתה י"ב בירושלים וכשנסענו לפולין נפגשנו עם תלמידים מקומיים מקרקוב. במפגש הפתיחה כתבנו סטיגמות הדדיות. הילדים הפולנים כתבו על היהודים: משוגעים על זיכרון. הם רואים את היהודים מגיעים בהמוניהם לקרקוב והם מסבירים שהם באים בעקבות הזיכרונות".
"תשעה באב מזכיר לנו גם את החורבן, אבל גם את גירוש ספרד ואת הגירוש מגוש קטיף. מיד אחרי השואה רצו שיום הזיכרון לקדושי השואה יהיה ביום הזיכרון. ההתנגדות לזה היתה דווקא מחשש שזיכרון אחד יגמד את מקומו של הזיכרון האחר", מספר יצחקי.
הוא מציין כי בעמים אחרים ימי זיכרון הם שונים. "באמריקה נניח, יש יום לזכר 'מרתין לותר קינג'. איך הוא מצויין? זהו יום חופש וכל משרדי הממשלה סגורים. הם הולכים לקניות, עושים ברביקיו ובעיקר חוגגים. הם לא תופסים את הזיכרון כמו שאנחנו תופסים".