היום יתקיים בבית המשפט העליון דיון בנושא נכסי בני זוג, כשנתפרקו הנישואין בעקבות בגידה.
לכל מערכת משפט ישנם ערכי יסוד בסיסים, ואולי הראשון שבהם הוא שהתחייבות יש למלא בתום לב.
ברית הנישואין היא אחד מעמודי התווך של החברה הישראלית מזה דורות.
ההתחייבות ההדדית שבין בני הזוג, הרואה בבגידה מעשה הנוגד את ברית הנישואין, הוא לא רק מאוויו של רוב מוחלט מהציבור בישראל, אלא גם אימננטית להיותנו מדינה יהודית, כהגדרתה בחוק היסוד. בגידה היא כשל זוגי, ובית המשפט העליון בוודאי לא ייתן לגיטימציה להפרת ההסכם שבין שני בני הזוג.
קביעה זו, אין בה פגיעה באוטונומיה של הפרט, אלא אדרבה, העצמה של זכות זו, כשהיא מגינה על הפרט מפני פגיעה של האדם את עצמו, כשה"אני" אינו מצטמצם לעצמו שלו בלבד, אלא גם בשל בן זוגו, בחינת "והיו לבשר אחד".
מעבר לשאלה הערכית, עולה שאלה עובדתית. העותרים מבקשים מבית המשפט שיקבע הנחה עובדתית חדשה שאין לה כל יסוד חוקי, שלפיה בן זוג מעניק את נכסיו במתנה לבן זוגו, כשבן זוגו בוגד בו. דומה, כי רק עיוורון וכהות חושים לגבי המציאות ועובדות החיים, עשויה להוביל את בית המשפט להיעתר לבקשה.
אני משוכנע שבית המשפט ישכיל לא ליפול בפח שטומנים לו העותרים, ולא יגרום להעמקת חוסר האימון של הציבור בישראל בבית המשפט.