"בכתיבה המדעית אני מוקף מגבלות של דיוק", מספר לנו דב בהט, "הכתיבה הספרותית היא זו שמאפשרת לי מידה מסוימת של דרור. זה ההבדל בין להסביר כיצד התרחשו תופעות טבע מסוימות בעולם, להמצאת עולמות חדשים בעצמך".
עם דב בהט, פרופסור לגיאולגיה בעל שם עולמי ורקטור אוניברסיטת בן גוריון לשעבר, אנחנו משוחחים לרגל יציאת ספרו החדש. וכמו שהתחלתם להבין, ממש לא מדובר בספר מחקרי.
"גיבורי הספר הם זוג ישראלי בתחילת דרכו" מספר בהט, "והם עושים את צעדיהם הראשונים כמשפחה ישראלית רגילה – וזה, מתברר, לא פשוט כלל". ובכל זאת, אני מנסה לחטט, אתה מגיע עם רקורד מעולם האקדמיה של לא מעט מאמרים מדעיים, זה משפיע על היחס שלך לכתיבה?
"שתי הכתיבות דורשות מאמץ רב, ושתיהן ממלאות אותי שמחה. בכתיבה המדעית, כל תגלית משולה בעיני למינרל אופל, שצבעיו הלוהטים חבויים בסלע. בכתיבה הספרותית, אני מאוהב לתמיד בכל דמות שיצרתי, כאילו היא ממשיכה לחיות בעולמי".
כשאני מבקש ממנו לתת לי דוגמה לדמות כזו מתוך ספרו החדש, הוא מיד בוחר בעמנואל, תינוק שנולד בתחילת הספר: "עיקר יופיו הקסום של עמנואל התרכז בעיניו. היו לו עיניים גדולות, כהות ומבריקות. הקשתית החומה כהה, מילאה כמעט את כל שטח הקרנית...".
"לובנה של הקרנית הופיע רק כעטיפה דקה, אשר הקיפה את הקשתית בחצאי עיגולים דקים משני צדדיה, מימין ומשמאל, אבל היתה נסתרת כליל תחת הריסים שמעליה ומתחתיה. עיגול האישון לא נראה כלל במרכז העין — שכן צבעו השחור נבלע בצבעה הכהה של הקשתית, מה שהגביר את הרושם של עיניים ענקיות, עמוקות לאין חקר".
כשאני שואל את פרופסור בהט על תכניות להמשך, אני מקבל רשימה שלא הייתה מביישת צעיר בן עשרים. החל מהנתיב המדעי, בו הוא מקווה להקים תחנת מחקר ביחד עם פרופ׳ אבינעם רבינוביץ׳ ודר׳ ולדימיר פריד, תחנת מחקר שתוכל לעקוב אחרי רעידות אדמה שתתרחשנה באזור ים המלח, להשוות ביניהם, ובדרך זו לקדם את השאיפה להגיע ליכולת תחזיתן של רעידות אדמה.
וגם, ולשם זה נתכנסנו, בנתיב הספרותי, בו הוא חש כדבריו "בצורך להוסיף לרפרטואר שלי, עוד קבוצת סיפורים קצרים ועוד קבוצת שירים. כל אלה יתארו כיצד אני רואה את ישראל ואת הטבע סביבי".