פיצוץ בלבנון
פיצוץ בלבנון KARIM SOKHN / REUTERS

השנים ילמדו אותנו האם ידו של צה"ל הייתה בפיצוץ בלבנון, כפי שחושב משה פייגלין, או שזאת הייתה תאונה כפי שטוענים כל הגורמים הרשמיים בישראל.

משה פייגלין טען שתי טענות. הראשונה, שנכון שצה"ל יפוצץ מחסן תחמושת גם במחיר של נפגעים מהאוכלוסייה האזרחית. השנייה שיש לשמוח על פיצוץ זה.

לגבי הטענה הראשונה, אני מסופק אם יש אדם בר דעת שיחלוק כל כך שיישנם מצבים בהם כדי למנוע נזק גדול לתושבי המדינה יש לפגוע באזרחים חפים מפשע. המחלוקת היא רק על המקום והמינון. לו בריטניה וארצות הברית היו נמנעות מלפגוע מחפים מפשע, היטלר והרייך השלישי כנראה לא היה מובסים.

השאלה היא לא האם ייתכן שנפגע בחפים מפשע כדי למנוע אסון למדינה אלא מה המידה הנכונה. ברור שכדי למנוע זריקת אבנים על חיילים אסור להשמיד בפצצה גרעינית עיר שלמה. ברור שכדי למנוע השמדת עיר בפצצה גרעינית נכון להקדים ולפגוע באוייב גם אם יפגעו מכך חפים מפשע.

הבעיה שלי היא טענתו השניה של משה פייגלין. טענת השמחה. גם אם אין ברירה וצריך לפגוע בחפים מפשע, אין לשמוח על כך. יש להצטער על כך שלא הייתה ברירה ופגענו בחפים מפשע מחוסר ברירה. צדקת הדרך אינה מובילה בהכרח גם לשמחה, לפעמים צדקת הדרך מגיעה עם צער רב. ורחמיו על כל מעשיו.

מאותה סיבה הצטערתי על דבריו של ח"כ סמוטריץ' שטען בצדק שאיננו מחוייבים לעזור למדינת אוייב ולכן אין להושיט יד ללבנון. אכן אין לעזור למדינת אוייב אבל צריך להרגיש חמלה כלפי בני אנוש שנבראו בצלם א-לוהים ושנמצאים בסכנת חיים.

אם זה לא פוגע בחולים שלנו יש לעשות מאמץ לעזור לאותם בני אדם שנבראו בצלם א-לוהים (איני מתייחס לאנשי חיזבאללה כמובן, אלא לאזרחים חפים מפשע) ונמצאים בסכנת חיים בשל אותו פיצוץ. אין לנו חובה מוסרית כלפי מדינת לבנון, יש לנו חובה מוסרית כלפי בני אנוש שנמצאים במצוקה. ורחמיו על כל מעשיו.

"כי שמע א-להים אל קול הנער באשר הוא שם, קומי שאי את הנער והחזיקי את ידך בו"

תיעוד: זירת הפיצוץ בביירות REUTERS