פירותיה של ארץ ישראל

קדושת הארץ אינה בגלל המצוות שמתקיימות בה, אלא בגלל קדושתה המיוחדת.

הרב אברהם בלס , ט"ז באב תש"פ

הרב אברהם בלס
הרב אברהם בלס
צילום: עצמי

האם ייחודה של ארץ ישראל בה לידי ביטוי רק בצדדים הרוחניים שבה, או גם בצדדים החומריים שבה.

האם החשיבות של המגורים בארץ ישראל הם רק בגלל שניתנו בה מצוות, או שיש חשיבות גם בפירותיה וגם בנופיה. האם טיול בארץ ישראל הוא ערך חשוב, או סתם ביטול תורה.

מתברר שבנושא זה ישנה מחלוקת עמוקה בין תורת חוץ לארץ לבין תורת ארץ ישראל.

התלמוד הירושלמי – תורתה של ארץ ישראל (ברכות ו, א) מספר לנו על כך שרבי יוחנן ברך על בריה של פרי משבעת המינים, שלא היה בה שיעור, גם ברכה ראשונה וגם ברכה אחרונה. היה שם חכם אחד שהביט ברבי יוחנן בפליאה על כך שהוא מברך ברכה אחרונה על שיעור של פחות מכזית. רבי יוחנן מתייחס אליו בתרעומת ותולה את פליאתו של אותו חכם בכך שהוא בא מבבל.

רבי יוחנן – מרא דארץ ישראל והתלמוד הירושלמי, מלמד אותנו ששיטת חוץ לארץ היא שהכמות של הפרי היא זאת שקובעת לעניין ברכה, בעוד שבארץ ישראל איכות הפרי היא זאת שקובעת לעניין ברכה. כאן אנו מגיעים למקור המפורסם של הב"ח, מקור מאוד מפורסם בישיבות ארץ ישראל, הקובע שישנה איכות מיוחדת בפירות ארץ ישראל. ברכה אחרונה נאמרת על דבר חשוב ופירות ארץ ישראל, אפילו שאין בהם שיעור, אלא רק יחידה מוגדרת, הם דבר חשוב.

למעשה דברי הב"ח (טור אורח חיים סימן רי) באים כתגובה לדברי הסמ"ג המובאים בטור שמקורם בתלמוד הבבלי במאמר שתוכנו הוא שמשה רבנו השתוקק להגיע לארץ ישראל לא כדי לאכול מפריה, אלא כדי לקיים את המצוות התלויות בארץ. הסמ"ג קובע שאין לומר בברכת מעין שלוש ונאכל מפריה ונשבע מטובה, כיוון שאין כל משמעות לכך שנהנים באכילת הפירות מטובה של הארץ.

מחלוקת זאת שופכת אור על שאלה מעניינת שעולה בפרשת המרגלים. לכאורה כאשר משה שלח מרגלים מטרתם המוצהרת הייתה לדווח על דרכי גישה. מדוע ביקש מהם משה לראות היש בה עץ או אין. מדוע ביקש משה רבנו שיביאו לו מפרי הארץ, כיצד דברים אלו שייכים למשימת הריגול?

התשובה המתבקשת היא שמשה רבנו רצה ללמדנו שאנו חייבים, כדי לנחול את הארץ לאמץ את ההבנה שגם הצדדים החומריים של הארץ הם צדדים חשובים. התובנה שכל ייחודה של הארץ הוא רק בצדדיה הרוחניים, אמור להביא למשבר עמוק ברגע שיחיו בפועל בארץ ישראל, שכן ארץ היא במהותה דבר מעשי.

כולנו מכירים את הרש"י שמקורו בגמרא בבלי (סוטה לה, א) שכל המרגלים, כאשר חזרו משליחותם, טענו שפירות הארץ הם טובים, וזאת כדי שיזכו לאימון ויוכלו לומר על ארץ ישראל את דברי הבלע שלהם.

אולם ראו זה פלא לדעת התלמוד הירושלמי, תורתה של ארץ ישראל (סוטה ט, ו), מי שדיבר בשבחם של פירות ארץ ישראל הם רק יהושע וכלב. רק אלו שמבינים את חשיבות הצדדים המעשיים של ארץ ישראל, הם אלו שיודעים כיצד להתחבר עם הארץ.

גם לפני מותו משה רבנו מלמד אותנו את הגישה הארץ ישראלית. אם מה שמייחד את ארץ ישראל הם רק המצוות, אם כן מדוע הקב"ה הסכים לכך שמשה יראה את הארץ? התשובה היא שגם ראיית הארץ שהיא התחברות לארץ עצמה דרך חוש הראיה היא חשובה ביותר. לדוגמה, טיול בארץ ישראל שלכאורה הוא מעשה חומרי בלבד, הוא ערך חשוב מאוד.

מו"ר הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל היה נוהג לומר שאנחנו לא אומרים ארץ התלויה במצוות, אלא מצוות התלויות בארץ. קדושת הארץ אינה בגלל המצוות שמתקיימות בה, אלא בגלל קדושתה המיוחדת, הבאה לידי ביטוי גם בצדדים החומריים שלה, היא זכתה וקיבלה מצוות מיוחדות – מצוות התלויות בארץ.

זכורני שבשירותי הצבאי, בתקופה שהיינו ברמת הגולן זכיתי להיות טרמפיסט של חבר קיבוץ גינוסר. שאלתי אותו אם הוא שמע מה שחז"ל אמרו על פירות גינוסר. אמר לי הקיבוצניק: בוא נשמע. אמרתי לו שחז"ל הסבירו שפירות גינוסר אינם בירושלים, כיוון שאם הם היו בירושלים, היו כולם אומרים שהאנשים עולים לרגל רק כדי לאכול מהפירות הטעימים הללו – פירות גינוסר. הקיבוצניק שמח לשמוע את הדברים ואמר: חז"ל צודקים. ברוך השם יש לנו פירות משובחים, בננות לתפארת ועוד.