ב-1984 מניטו מעביר שיעור ומזכיר את המינוחים יהודי ועברי ואת ההבדלים ביניהם – בגדול במילים שלנו: יהודי זה זהות בעל מנטליות של שעבוד וחוויה של גלות. עברי זה זהות, זו מנטליות של חופש של וחוויה של אוטנטיות ארץ ישראלית. הוא מוסיף שבדור הזה זה עוד לא ברור אבל אצל הנכדים זה כבר יהיה מובן מאליו. אנחנו הנכדים של הדור ההוא..
בואו נדבר על זה...
מניטו אומר שיש לעברת את הטיפוס היהודי גלותי, מה זה אומר? זה אומר שבעידן של קיבוץ גלויות ושיבה לציון הזהות היהודית מתחדשת ואף המינוח שלה משתנה מיהודית לעברית או ישראלית.
מניטו מצטט את אליהו אלישר שהיה סגן ראש עיריית י-ם ונשיא ועד עדת הספרדים, כן היה דבר כזה פעם... שאמר בביקורת - מדברים על קיבוץ הגלויות ואז מיזוג הגלויות אבל בפועל מה שעושים זה לא מיזוג גלויות להיות עבריים או ישראלים אלא להיות אשכנזים!
מצד שני יש גם סיבה לדון קצת לכף זכות כי, ופה זה רגיש, אומר מניטו, שהעולם האשכנזי הצליח כבר ליצור טיפוס של ישראלי ממוצא אשכנזי, והעולם הספרדי עדיין לא. על כל פנים, בדורו.
איך שלא יהיה זה בעייתי כי במקום תהליך עיברות יש תהליך שיכנוז...
אז מה כן?
אומר מניטו: "לתת אפשרות לעדה הספרדית ליצור ישראלי ממוצא ספרדי, בעברית, זה מתחיל בגן ילדים ומסתיים בבית מדרש לרבנים".
איך עושים את זה? או שאתה ישראלי או שאתה יהודי ספרדי. והוא עונה בסיפור: "כשהייתי עוד מנהל בצרפת אז יסדתי כמה חוגים של שפות יהודיות, לדינו, יידיש יהודית ערבית וכן הלאה. אבל בתנאי שיהיה אולפן בעברית. אם יש אולפן בעברית, אז יידיש, לדינו - זה עושר של ערכים. אבל בלי עברית – זה עבודה זרה, כל אחד חוזר למקור שלו - גרמני, ערבי. אז צריך לגלות את המימד העברי שיש בספרדיות, ולא הספניולי ולא הערבי וכו'..."
בשורה התחתונה לשמר את הגוון המיוחד של כל עדה - כן. להגיע בגלל זה למלחמת עדות - לא. לשכנז - לא. אבל לעברת - כן!