נעה לאה כהן היא המנהלת של גלריית המקלט, גלריה לאומנות שלא מתביישת להצהיר שהמטרה שלה היא לקדם אומנות יהודית אורתודוקסית.
"גלריית המקלט הוקמה בידי ראשוני החוזרים בתשובה", מספרת לנו נעה, "הרב אורי זוהר, פופיק ארנון, איקא ישראלי, כל הברנז'ה... והייחוד שלה שהיא הייתה הגלריה הראשונה בשכונה חרדית".
"רצינו גלריה שכל האוכלוסיות בירושלים ירגישו בה בנוח ולצערי אין הרבה כאלו", היא מסבירה.
אז מה יש בגלריה? תערוכות, ערבי שירה וגם הוצאה של כתב עת נשי בשם 'קול.שירה.אישה'. מי שבמקרה נתקלה בכתב עת הזה בפייסבוק, ודרכו בגלריה, היא עדי טיכו, בחורה חילוניה מתל אביב שבימים אלו עובדת על תואר שני באוניברסיטת Den שבהולנד.
"המגיפה העולמית אילצה אותי לחזור ולבצע את הפרויקט גמר שלי בארץ" מספרת עדי, "אחרי שבשנתיים האחרונות הייתי בהולנד במסגרת של תואר שני לעיצוב חברתי".
"כמעצבת חלל במקצועי נמשכתי לאדריכלות של ירושלים ובמיוחד לחומר היוטה העוטף את המרפסות ומשבש את הקשר בין הבית לרחוב, ולכן עיצבתי פלטפורמה אשר משתמשת במחיצות הירוקות, הבלתי-קבועות, המכסות את מרפסות ירושלים כמסך להשקפה דיגיטלית של תוכן חבוי מהעין".
"לשיתוף פעולה הזה קראנו 'שירטוט", אומרת נועה, "והוא בעצם מציע סיור אורבני בין מקור ברוך לנחלאות". "מה שעשיתי זה לחבר את גלריית המקלט עם אפליקציית UNVEIL", ממשיכה עדי, "כך שמצלמת הטלפון הופכת למקרן תוכן המציג שירים ואומנות של נשים חרדיות ובכך היא משמשת בנקודת קישור בין הרחוב לבין האומנות ומחברת בין קצוות האוכלוסייה".
"ההליכה עם האפליקציה ברחובות ירושלים", מסכמת נועה, "לראות את כל השטחים המתים הכתמים העיוורים ומכוערים שבירושלים, ועליהן להקרין את השירה בקולן האותנטי של הכותבות, במקביל ליצירה אומנותית ויזואלית מאוד עוצמתית ונשית''.