אהוד רוסט
אהוד רוסטצילום: מאיר אליפור

התחלה/ לפני 65 שנים בירושלים. "רוב שנות ילדותי גרתי בקריית משה, צמוד לישיבת מרכז הרב". הוא הבן האמצעי מתוך שלושה, "הסנדוויץ' בין שתי אחיות".

אבא/ אריה ז"ל. שימש כסגן חשב במשרד ממשלתי. "אבא גדל בבית חסידי לכל דבר. כילד אני זוכר איך השתתפנו בטישים בחסידות גור וקראו לנו לקבל שיירים מהרבי. למרות החינוך החסידי, אבא התגייס לצבא והפך לבעל השקפה דתית־לאומית. יחד עם זאת, בנימי נפשו נשאר חסיד. לקחתי ממנו את האהבה לחסידות ואת חשיבות החוויה הדתית".

אמא/ לאה ז"ל. "באה ממשפחה בת שבעה דורות בירושלים, ומהצד השני סבא של סבא שלי היה חכם בבגדד". רוב ימיה הייתה עובדת מדינה במינהל הסטודנטים במשרד הקליטה. "הדמות שהכי השפיעה עליי היא אמא. הייתי קשור אליה באהבת נפש. היא הייתה עם חוכמת חיים בלתי רגילה. אשת חיל אמיתית. עשתה הכול בבית, ואני הייתי השוליה שלה".

פוליו/ בילדותו השתוללה מחלת הפוליו (שיתוק ילדים) בארץ, ובגיל שלוש לקה בנגיף בעצמו. "ההורים שלי סיפרו שבוקר אחד התעוררתי בוכה מכאבים, מנסה לעמוד על שתי הרגליים ופשוט לא מצליח. התברר ששותקתי ברגל. מאותו יום אמא לקחה על עצמה את השיקום שלי, ובסופו של דבר - המון בזכותה - עמדתי על הרגליים ואפילו התגייסתי לצבא".

צליעה/ "למרות שהייתי ילד לא בריא, ההורים שלי עודדו ודחפו אותי לצאת לפעילויות כמו כולם. חלק גדול מכך שגדלתי בלי תסכולים ובלי רחמים עצמיים אני זוקף לזכותם. למרות הצליעה ברגל הייתי תלמיד טוב, פעיל בסניף ומקובל בחברה. נכון, היו גם ילדים שהקניטו אותי על הצליעה, אבל אני לא זוכר את זה כטראומה. בתחומים שלא היו קשורים למגבלה של הרגל הייתי מצטיין. למשל, הייתי שוער של נבחרת הכדורגל בישיבה".

האובדן/ בגיל 53 חלתה אמו בסרטן, ונפטרה אחרי מאבק עיקש במחלה. "כשחלתה הפכה מאישה בריאה לשבר כלי, והמוות שלה היה מאוד קשה בשבילי. הייתי בשנות העשרים המוקדמות שלי, נשוי ואב לשלושה, וזה היה שבר גדול בחיי".

צניעות/ "גדלתי בבית מהמעמד הבינוני. חיינו בצניעות, אבל לא היה חסר כלום. מגיל צעיר עבדתי. עשיתי בייביסיטר, מכרתי עם חבר סברס, ובימי חמישי הייתי עובד במאפייה כל הלילה וקולע חלות בחום של התנורים. ידעתי שכסף לא צומח על העצים".

קדימה בני עקיבא/ "אמא הלכה בילדותה לסניף בני עקיבא בירושלים, ואני הייתי חניך, מדריך וקומונר באותו הסניף בדיוק. הייתי מהחניכים ה'שרופים'". למד בבית הספר היסודי הממלכתי־דתי 'דוגמה עוזיאל'. "הייתה אינטגרציה בבית הספר. היו שם תלמידים מכל העדות, המעמדות והשקפות העולם הדתיות, ואני מאמין שזה משהו שהשפיע עליי מאוד. זה פתח אותי לגוונים השונים בעם ישראל ולדעות שונות".

תיכון/ ישיבת בני עקיבא 'נתיב מאיר'. "הר"מים שלנו היו חרדים, והיו לי לעיתים עימותים אידיאולוגיים איתם סביב סוגיות של תורת ארץ ישראל, תורה ועבודה ועוד. ראש הישיבה, הרב אריה בינה זצ"ל, השפיע עליי רבות. הוא היה תלמיד חכם אמיתי. למרות המראה החיצוני החרדי שלו, הוא היה עם השקפת עולם ציונית־דתית מובהקת, ועודד אותי להיות פעיל בסניף".

הגולן/ "הרב בינה דחף אותנו ללכת לישיבת ההסדר החדשה בגולן. היינו המחזור השני. התנאים הפיזיים והקרבה לגבול לא היו פשוטים בכלל. הר"מ שהשפיע עליי בישיבה רבות היה הרב אליעזר מילר, תלמיד חכם עצום. הייתה בו מסירות גדולה ללימוד תורה. היה מגיע באוטובוסים לישיבה ונשאר ללמוד איתנו כל השבוע. עד היום יש לנו קשר הדוק איתו".

לצבא/ התגייס לחיל רגלים. במהלך הטירונות פרצה מלחמת יום הכיפורים. "בגלל הפרופיל הנמוך שלי, סיפחו אותי לרבנות ונשלחתי לבקעת הירדן. כל תקופת המלחמה הייתי בבקעה, ובגלל המצב הביטחוני הקשה, למרות המגבלה הפיזית, הפכתי ללוחם מהשורה". אחרי המלחמה חזר לישיבת הגולן.

הפיגוע/ בישיבה חוו התלמידים מציאות ביטחונית רעועה. "סבלנו מקטיושות. גרנו במבנים סוריים, שום דבר לא היה ממוגן. המתח הביטחוני היה גדול. ערב אחד ישבנו בבית המדרש ופתאום שמענו יריות קרובות מאוד. התברר שהייתה חדירה של מחבלים לפנימייה. נרצחו שלושה בחורים, ושניים נפצעו. זה היה פחד נוראי. רגעי חרדה שלא אשכח לעולם".

בא לעודד/ הפיגוע בישיבה התרחש ביום חמישי בלילה. כואבים והמומים החליטו התלמידים להישאר בשבת יחד בישיבה. "באותה שבת התייצב אצלנו הרב משה צבי נריה זצ"ל. הוא שוחח איתנו, האזין ודיבר ברגישות ובתבונה. אם הצלחנו להתאושש מהטראומה הלא פשוטה הזו, זה הרבה בזכותו".

קומונר/ בעקבות פנייה של הרב אריה בינה, יצא במהלך שירותו הצבאי לשל"ת כדי לשמש קומונר בסניף בני עקיבא בירושלים. יחד איתו הובילה את הסניף קומונרית, שלימים הפכה לאשתו. "עבדנו יחד חצי שנה, וככה הכרנו זה את זה. אפשר לומר שהרב אריה בינה היה השדכן שלנו. לימים הוא גם היה עורך החופה והקידושין שלנו".

החצי השני/ אסתי (65). כמעט ארבעה עשורים עבדה במערכת החינוך במגוון תפקידים בכירים, וכיום משמשת יועצת זוגית ואישית. "אסתי היא אשת חינוך נפלאה, עושה חיל בעבודתה. היא הכול בשבילי. התחתנו צעירים והתעצַבנו יחד".

הר עציון/ כזוג צעיר קבעו את ביתם ברמת מגשימים, ובסיום מסלול ההסדר עברו לאלון שבות, ואהוד פנה ללימודים בישיבת הר עציון. "רציתי לפגוש את ראשי הישיבה, הרב ד"ר אהרן ליכטנשטיין זצ"ל והרב יהודה עמיטל זצ"ל. דמויות יוצאות דופן ומרשימות ביותר. קיבלתי מהם המון". במשך שנתיים למד שם.

הנחת/ שישה. הבן הבכור אמיתי (42), אחריו אפרת (41), אברהם (40), אלעד (37), אוסנת (33) ואסף (32). וכן, שמות ההורים וכל הילדים מתחילים באות אל"ף. "כולם כבר נשואים ובעלי משפחות. ברוך ה', יש נחת גדולה מכולם".

עבודה חינוכית/ "כנראה העשייה החינוכית שלי כבחור צעיר בבני עקיבא, בחינוך הבלתי פורמלי, השפיעה עליי, וביקשתי להפוך למורה ולהשפיע על הדור הצעיר". ואכן, עם סיום הלימודים בישיבה פנה ללימודים במכון להכשרת מורים במכללת הרצוג. בהמשך היה מורה לתושב"ע ומחנך באולפנה לבנות 'מדרשת עמליה' בירושלים במשך תריסר שנים. משם עבר לחנך באולפנת 'נווה חנה' בגוש עציון למשך 14 שנים נוספות.

להרצוג/ במקביל להיותו מורה ומחנך, הפך לפני 42 שנה למדריך פדגוגי במכללת הרצוג, ומשם התקדם לתפקיד יועץ לימודי, עד לתפקידו הנוכחי כראש מינהל תלמידים ודיקן הסטודנטים. "אנחנו כיום עם כ־3,500 תלמידים במכללה, רובם ככולם מהמגזר הדתי־לאומי. בנוסף יש קבוצה של חרדים וחרדיות, ולא מעט חבר'ה חובשי כיפות שמיים. ההתקדמות וההתפתחות של המכללה היא אדירה. כיום כל מי שרוצה ללמוד באווירה דתית וברמה אקדמית גבוהה, מוזמן אלינו".

בוחרים בחינוך/ "כשלמדתי במכללת הרצוג בשנת 1978, 90% מחבריי בחרו ללמוד חינוך. זאת הייתה בושה לא לעסוק בחינוך. אחר כך, לצערי, המצב התהפך. היום אנשים חוזרים להבין שעתידו של עם ישראל תלוי בחינוך, ויש יותר ויותר סטודנטים מוכשרים ואיכותיים שבוחרים במקצוע ההוראה. נכון, מי שבא רק מאהבת החומר אולי לא ילך להוראה, אבל מי שמביט על החיים כערך, יראה במקצוע הזה שליחות".

קורונה והוראה/ "דווקא בתקופה האחרונה יש לנו עשרות פניות של אקדמאים שנשארו בלי עבודה ומעוניינים לעבור הסבה להוראה, כי בסך הכול מתברר שמדובר בעבודה קבועה ובטוחה. דווקא המשבר חולל תנועה של אנשים אל מקצוע ההוראה. כמובן, חשוב לבחון התאמה אמיתית למקצוע".

אם זה לא היה המסלול/ עוד שנתיים מתכנן לצאת לפנסיה, ומקווה להקדיש את זמנו הפנוי גם לאומנות כפיים, אומנות ברזל ונגרות.

ובמגרש הביתי:

בוקר טוב/ "בגילי משכימים קום. כיום רוב שעות יומי מוקדשות לעבודה במכללה, הדורשת לעיתים עבודה סביב השעון".

פלייליסט/ מוזיקה חסידית ומוזיקה ישראלית. זמרים אהובים: אברהם פריד, ישי ריבו, יהורם גאון ועידן רייכל.

השבת שלי/ "מעין עולם הבא. זה היום שבו אנו מארחים בביתנו את הילדים והנכדים".

דמות מופת/ "אסתי אשתי, שותפתי לחיים, אשר מהווה מופת לחוכמה וטוב לב אינסופי".

מפחיד/ "כבן לאבא ממוצא פולני, אנו מרבים לפחד". פחד מיוחד מורגש בכניסה לים.

משאלה/ "שנזכה סוף סוף לאהבת חינם בארצנו".

כשאהיה גדול/ "לאחר שאצא לפנסיה המתקרבת, מקווה להתפנות יותר ללימודים והרחבת ידע וכן לאהבתי לטיולים בארץ ובחו"ל".

לתגובות: [email protected]