חופשת הקיץ בצל השמש הלוהטת גוררת אזרחים רבים לחופי הים המבקשים 'לתפוס ראש' תחת הגלים הקרירים. אולם בשונה מכלל האוכלוסיה בישראל, הציבור הדתי והחרדי נאלץ להסתפק בחופים נפרדים ייעודיים לגברים ולנשים. מדובר במספר חופים מצומצם בכמה מערי המרכז ובצפון. אחד מחופי הים הנפרדים המוכרים הוא החוף הנפרד באשדוד. למרות שמדובר ברצועת חוף קטנה במיוחד, נוהרים אליו מכל הריכוזים החרדיים בארץ, במיוחד מירושלים. מידי שנה מתלוננים התושבים הדתיים והחרדיים המקומיים שבשל מצוקת המקום הם נאלצים לוותר בימים אלה על הבילוי בים, ובשל העומס הבלתי נסבל. תקופת הקורונה החריפה את הבעיה שבעתיים. בפתח החוף ניצבים כוחות שיטור המבקשים לווסת את כניסת המבקרים הרבים ובחסות הניסיון לשלוט בכמות המתרחצים, אך האוטובוסים מכל רחבי הארץ אינם מפסיקים מלהגיע. אחת המבקרות הקבועות המתגוררות באשדוד שוחחה הבוקר עם ערוץ 7 ותיארה את הסיטואציה הלא נעימה. "הקטסטרופה מתחילה כבר בכניסה. אתה מנסה למצוא לעצמך פיסת קרקע להניח את בגדיך, לעיתים ללא הצלחה. אם שפר עליך מזלך, אתה פוגש את הסיוט במים. "הדאגה היחידה שיש לי כשאני שוחה בים היא לא שאסחף בגלים אלא שלא אחטוף בעיטה מהמתרצת הצמודה אלי. אני מצטערת, אבל זה לא ים. זו ערימת בשר עם קצת מים". לדבריה, "כדי לנסות ולפגוש את החוף בצורה שפויה אנחנו קמות מוקדם בבוקר. הגענו לשם באזור שבע. מה שראינו היה פשוט קטסטרופה. אוטובוסים פורקים נוסעים אפילו בשעות אלה. הים, לא תאמין, מפוצץ במתרחצים כאילו מדובר באמצע היום. ולא, אין לי טענות על התושבים שלא שומרים על ריחוק בים. זו אינה אשמתם. הם בסך הכל באים להתרחץ כמו שאר האוכלוסיה החילונית ומבקשים ליהנות". "גם אין לי טענות על מבקרים שבאים מחוץ לעיר. אלו מרחבים פתוחים המוצעים לכל מבקר באשר הוא ואי אפשר למנוע מאיש להגיע - וכפי המקובל בכלל חופי הים ברחבי הארץ. אבל אני לא מבינה את העיריה המקומית שרואה את המצוקה בעיניים ולא נוקפת אצבע". "זה פשוט הזוי. אשדוד משופעת בתשעה חופים יפיפיים. הציבור החרדי לבד - ללא האוכלוסיה הדתית - מונה כ-25% מסך התושבים. מדוע יש רק חוף נפרד אחד? מדוע קברניטי העיריה אינם ערים למצוקה הזו? איפה חברי המועצה החרדיים? איך יכול להיות שכולם סובלים ושותקים?", היא תוהה. מעיריית אשדוד לא נמסרה תגובה.