בחירות, תקציב ומשבר הקורונה הם הנושאים הכי בוערים שעל הפרק. סקרים שנערכו מלמדים יותר מכול היכן נמצא הציבור הישראלי מבחינת דאגותיו.
הריבונות, זו שהובטחה חגיגית על ידי ראש הממשלה נתניהו, נשכחה. לפי הסקרים אולי 5% מהציבור מודאגים מאחד הפספוסים הגדולים ביותר מבחינה פוליטית ודיפלומטית.
חלון הזמנים, הדיונים עם הממשל האמריקני - הכול כבר לא רלוונטי, לפחות לא במתכונת שההתיישבות ורוב חברי הכנסת ושרי הליכוד היו רוצים לראות. הם לא יאמרו את זה בקול, מחשש לתגובת מנהיגם, אבל עם עובדות קשה להתווכח.
ג'ארד קושנר, יועצו וחתנו של הנשיא טראמפ ומי שמוביל את 'תוכנית המאה', חתום על הפשרה משמעותית בקיפאון ביחסים בין הרשות הפלשתינית וארה"ב. קושנר, אבי גישת 'ריבונות תמורת מדינה פלשתינית', רוצה מאוד ביישום התוכנית לשלום בין ישראל לפלשתינים. קידום משמעותי שלה בחודשים הקרובים יכול לתת נקודות לטראמפ במרוץ לקדנציה נוספת בבית הלבן.
מנגד, דווקא חולשתו של טראמפ בסקרים בארה"ב, והעובדה שמעולם לא היה מיליטנטי בנושא, היו יכולים לאפשר מהלך כלשהו של החלת ריבונות. בשביל נתניהו, היה מספיק לומר שעשה. אבל הוא לא עשה. בדיוק כמו בהסדרת היישובים, הוא עסק בעיקר בבלימה. בלימה שאפשרה לקושנר להיכנס עמוק לעניינים ולבטל כל החלת ריבונות אפשרית. בכחול לבן עשו בשבילו את העבודה השחורה. הוא רק היה צריך למשוך בכתפיים ולומר - "זה לא אני. רציתי, אבל זה בלתי אפשרי".
כאמור, בימים האחרונים מתרבים הדיווחים על התקרבות בין הצד הפלשתיני לממשל האמריקני. זה לא אומר שנפסיק לראות עקיצות הדדיות, שהפכו חריפות במיוחד מאז שהפלשתינים הפנו עורף לאמריקנים על רקע 'תוכנית המאה', אבל לטענת גורמים ברשות, התקבלה החלטה מצד האמריקנים שלא תהיה שום החלת ריבונות. על סמך זה גם הפלשתינים, לפחות באופן רשמי, מרככים קצת את ההתבטאויות שלהם.
ארז תדמור, שנחשב למקורב לראש הממשלה, כתב בשנים האחרונות ספר שהוא קריאת חובה, בשם 'מדוע אתה מצביע ימין ומקבל שמאל?'. נתניהו, בממשלה הנוכחית, הוא הוכחה ניצחת שיכולה למלא בעצמה ספרים ומחקרים. כיצד לפני הבחירות הוא קורא געוואלד והמצביעים נוהים אחריו, ומיד אחר כך הוא מפנה את גבו לציבור שבחר בו מתוך הנחה שהזיכרון שלו קצר במיוחד.
הכתובת, במקרה הזה, הייתה על הקיר. נתניהו קיבל את קריאת הכיוון להחלת הריבונות מזמן. הוא גם התחייב עם תאריך יעד. באותו תאריך לא קרה דבר. נתניהו שבוי בממשלתו שלו, עם מעט מאוד יכולות תמרון ועם כמעט אפס יכולת לייצג אג'נדה שחשובה למצביעי הימין. הוא מלא כרימון בטענות למערכת המשפט, אבל בולם כל רפורמה אמיתית. לטענתו, לא היה עוד ראש ממשלה שפיתח את ההתיישבות כמוהו. אבל הוא גם זה שיהיה חתום לעד על מחדל אי־החלת הריבונות.
גורמים בליכוד התלוננו באוזנינו בשבועות האחרונים על ההתנהלות של מפלגת ימינה. "הם אומנם אופוזיציה, אבל הניסיונות לזנב בממשלה הם קטנוניים. אם הנושאים שהם מעלים באמת חשובים להם, שיתמכו בהצעות חוק של הקואליציה בנושא", אמרו הגורמים. אלא שאין הצעות כאלה על הפרק.
חברת הכנסת איילת שקד עונה בשיחה עם 'בשבע' לטענות הליכוד, ואומרת שמרוב העיסוק בענייניו, נתניהו שכח את הבטחותיו. "לבנימין נתניהו הייתה הזדמנות להיכנס לספרי ההיסטוריה, לשנות את המצב במזרח התיכון ולהחיל ריבונות על כל ההתיישבות ביהודה ושומרון, ואם לא - לפחות על חלקה. אני ידעתי שאם הוא מקים ממשלה עם כחול לבן וזורק את ימינה לאופוזיציה, כל המהלך מוטל בספק".
לדברי שקד, ההערכה שלה התממשה באופן מלא. "כחול לבן חפרו מנהרה עבור הממשל האמריקני שנסוג, ובחסות משבר הקורונה והמצב הפוליטי - מהלך החלת הריבונות מת. הזדמנות חד־פעמית בחסות ממשל אמריקני אוהד שלא היה כמוהו מעולם - הוחמצה לגמרי".
האם הבוחרים יבואו חשבון עם נתניהו על אי־החלת הריבונות? גם שקד מודה שהזיכרון הישראלי קצר מדי והתודעה של הציבור, שהייתה מכוונת־ריבונות בכל התקופה הסמוכה לתחילת חודש יולי, התפוגגה לגמרי עקב משבר הקורונה והכאוס הפוליטי שמוביל נתניהו.
פרו־ישראלים? תלוי
כשאנחנו מדברים על ממשל אמריקני אוהד, מעניין לראות שטראמפ מחזר מאוד אחרי יהודי ארה"ב, למרות שהתמיכה בו בקרבם הולכת ויורדת לשפל חסר תקדים. המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה חוקר בשנתיים האחרונות את עמדותיהם של יהודים אמריקנים לגבי הפוליטיקה בארה"ב. אין ספק שמרבית היהודים במדינה מוגדרים כתומכי המפלגה הדמוקרטית. אבל דווקא הזיהוי הרפובליקני עם מדינת ישראל או עם ממשלתה, נמצא בעוכריו של טראמפ כשהדבר נוגע ליהודים.
יהודי ארה"ב אומנם מודאגים מהתפתחות האנטישמיות בארצם, אבל יש בקרבם הבנה לצד הפלשתיני ופחות תמיכה במדינת ישראל ובמדיניותה. לעיתים חוסר ההבנה של ממדי השנאה יכול להוביל יהודים אמריקנים, כך על פי המחקר, לנכונות להתחבר לתנועות אנטי־ישראליות.
ד"ר ארווין מנסדורף, חוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, מסביר לנו את הנתונים, שכישראלים שיהדות ארה"ב נוגעת להם, צריכים להדאיג את כולנו. "יהודי ארה"ב חושבים שהם 'פרו־ישראלים', אבל למעשה הפרו־ישראליות שלהם קשורה מאוד לכל מיני מוטיבים של מחנה השמאל האמריקני".
את התופעה מזהים ככל שגיל הנשאלים יורד. "בסך הכול אנחנו רואים את זה אצל צעירים יותר, כי הם מגדירים את עצמם כפרוגרסיבים וליברלים, ומי שחושב על עצמו ככזה, לוקח את כל המשנה. אם מסתכלים על מה ליברל אמריקני חושב - גם יהודי אמריקני חושב באותה צורה".
כיצד זה בא לידי ביטוי?
"אם נסתכל על ההתנחלויות - הליברלים בארה"ב חושבים שזה רע ושהן מכשול לשלום, וזו גם הדעה בקרב רוב יהודי ארה"ב. הם אוהבים להגיד שאם הם פרו־ישראלים, אין משמעות הדבר שהם בעד הממשלה הישראלית. ככל שהם רואים את הגישה הישראלית שקרובה לנשיא טראמפ של היום, הם מתרחקים ממנה. כי הסלידה של הציבור היהודי מטראמפ, על פי המחקרים, היא מובהקת".
מהמחקר עולה כי יש יהודים שכן תומכים בנשיא המכהן. "הסקרים מראים ש־15-20 אחוזים מהיהודים תומכים בטראמפ, בעיקר בצד האורתודוקסי. עם זאת, גם בקרב הדתיים יש חלק ניכר שאינם תומכים בטראמפ".
היהדות הצעירה בארה"ב, בעיקר זו שאינה אורתודוקסית, מעלימה עין מההתנהלות של הפלשתינים, או פשוט אינה מודעת אליה. חוסר הידיעה הזה לגבי הסתה, ניסיונות פיגוע וכיוצא באלו, גורם לה להתקשות להבין כיצד נוהגים האחים היהודים מעבר לים בעם שנמצא תחת 'כיבוש'. במקרה של הדור הצעיר ביהדות ארה"ב, אין ספק שדברים שרואים מכאן לא רואים משם.
דווקא כשמגיעים לציבור האורתודוקסי האמריקני, חלקים ניכרים בו, במיוחד בציבור החרדי, מעדיפים את טראמפ. לפני שבועיים זכה הנשיא לתמיכה נדירה במיוחד מצד אחד מחברי מועצת גדולי התורה באמריקה, שאינו נוטה כלל להתייחס לפוליטיקה. הרב שמואל קמינצקי, ראש ישיבת פילדלפיה, הביע באופן מפורש וכמעט יחידי בהיסטוריה תמיכה בטראמפ כמועמד לנשיא ארה"ב.
"רואים את ההתנהלות כלפי יהודים, את האנרכיה. המצב הפך למפחיד. נשיאת שמו של בורא העולם בפומבי הפכה לגסה בקרב חלק גדול מהאמריקנים, ומוסדות הדת נחשבים למוקצים", אמר הרב קמינצקי, וציין: "אנחנו זקוקים לרחמי שמיים אם טראמפ לא ינצח בבחירות בנובמבר. זה נראה מדאיג מאוד".
הרב קמינצקי הוא לא קול יחיד. יהדות ארה"ב נמצאת במשבר גדול מאוד ככל שהשמאל האמריקני נהיה רדיקלי יותר, בחסות מנהיגים כמו ברני סנדרס. השאלה המרכזית היא אם ישראל מבינה את זה, ובעיקר מה יהיה היחס אליה אם ג'ו ביידן יתיישב בתחילת השנה הבאה בבית הלבן במקומו של טראמפ. מי שחושב על ריבונות יוכל לשכוח ממנה, ייתכן שגם עסקת המאה תרד מהפרק.
נתניהו, מי שמתגאה בהבנה יוצאת דופן של הזירה האמריקנית, צריך להיות מודאג. אחרי שהיה אחראי לפספוס המאה, מנהיג דמוקרטי שנתמך על ידי הקולות המובילים ביהדות ארה"ב יהיה בשבילו כאב ראש גדול במיוחד. האם הוא באמת עוסק בשאלה הזו בימים אלה? ממקורביו קשה להבין שהתשובה חיובית.
לתגובות: [email protected]