קיר ימית
קיר ימיתבאדיבות ישיבת נווה דקלים

"פער משמעותי בכמות פעולות ההנצחה בין שני הפינויים, זה בגוש קטיף וזה בחבל ימית" כך קובע מחקר חדש שערכה מעיין בבאי.

בבאי, אשר גורשה מביתה בנצר חזני שבגוש קטיף עם משפחתה, ערכה את המחקר במסגרת לימודיה בתוכנית לתואר שני בזיכרון, מורשת ישראל וחינוך במכללת אפרתה.

בעבודתה השוותה בבאי בין הנצחת פינוי ימית מול ההתנתקות מגוש קטיף בארבעה מחוזות זיכרון: אנדרטאות, ספרים, סרטים ומוזיאונים וגילתה פער משמעותי ביניהם.

לטענתה, הפער נוצר בשל משתנים שונים: השנים בהם התרחשו הפינויים, אופי החברה וכן הבדלים פוליטיים שהובילו לפינוים. תושבי ימית קיבלו על עצמם את כאב הפינוי והבינו את חשיבותו תמורת השלום מול מצרים, ובשל כך בחרו להתמקד בהמשכיות ובהקמת ישובים חדשים ופחות בהנצחת העבר. לעומתם תושבי גוש קטיף ראו חשיבות רבה בהנצחה, מבקשים להעביר את המסר לדורות הבאים ולנסות למנוע מהלכים זהים בעתיד.

פער בולט נמצא ביחס הממשלה למוזיאונים השונים. מרכז קטיף קיבל הכרה ותקציבים ממשלתיים בעוד מוזיאון הגדת ימית לא זכה לשום עזרה ותמיכה ממשלתית. דבר המבליט את השינוי בתפיסה של הממשלה כלפי הפינויים והבנת חשיבות ההנצחה.

בבאי מצאה הבדל משמעותי גם בהנצחה הוויזואלית בין פינוי ימית לפינוי גוש קטיף והשומרון כאשר ריבוי הסרטים נובע, לטעמה מכניסת הטלפון החכם והפערים הטכנולוגיים שגדלו במשך השנים.

בעבודה הוצגו מחוזות זיכרון והנצחה שהוקמו על ידי גופים ציבורים וממלכתיים וגם כאלו שהוקמו על ידי גופים פרטיים. מהממצאים עולה כי ההנצחה הממלכתית במרחב הציבורי הייתה דלה מאוד, אתרים בודדים שהוקמו על ידי הממשלה, כמו אנדרטאות כיסופים, אינם מנציחים כלל את הפינוי אלא מציינים באופן שטחי ויבש כי בעבר התגוררו באזור אנשים ולחמו בו חיילים. ההתייחסות השטחית והמועטה יוצר תחושה כי המדינה בוחרת להסיר אחריות. המנציחים העיקרים של זיכרון הפינויים ומאבקם היו גופים פרטיים כמו : ועד המתיישבים, גוף מקומי מטעם מפוני הגוש עצמם. אנשים פרטיים ויוזמות פרטיות של ישובים.

עוד מצאה בבאי כי אחד ההבדלים המשמעותיים בשוני ההנצחות הנו האופי הדתי לאומי, אשר היה ברוב יישובי גוש קטיף בשונה מחבל ימית, ובשל כך רוב הדיון אודות נושא ההתנתקות נמצא גם היום בקרב הציבור הדתי לאומי ולא בציבור החילוני.

מעין בבאי אומרת כי המחקר מלמד כי פינוי חבל ימית כמעט נעלם מהשיח והזיכרון הציבורי וכי כלקח מכך, מבקשים מגורשי גוש קטיף לפעול להנצחה וזיכרון וזאת לא רק כדי לצרוב בתודעה הציבורית הישראלית את נושא ההתנתקות, אלא לעורר מחדש את זיכרון גוש קטיף בציבור הרחב ולא רק בציבור מצומצם.

הרב ד"ר חנן יצחקי, ראש התוכנית לזיכרון במכללת אפרתה, אומר כי המחקר מטיל זרקור על כאב המפונים בחבל קטיף שזכה להנצחה, "ככל שתלמידי התוכנית מעמיקים לבחון את נושא ההנצחה והזיכרון במדינה אנו מגלים עוד ועוד פערי הנצחה שיש להם משמעות לדורות".