לקיים בנו חכמי ישראל

בערב שבת האחרון נפל הרב זלמן נחמיה גולדברג בביתו ונחבל בראשו. רציתי להוסיף נקודה חשובה על הבקשות להתפלל להחלמתו.

יואל מאייר , כ"ט באב תש"פ

הרב זלמן נחמיה גולדברג
הרב זלמן נחמיה גולדברג
צילום: הרב עזרא פרידמן

בערב שבת האחרון (פרשת 'ראה') נפל הרב זלמן נחמיה גולדברג בביתו ונחבל בראשו, ומאז הוא מאושפז בבית חולים במצב קשה.

רציתי להצטרף לבקשה ללמוד ולהתפלל לרפואתו, שמו לתפילות הוא הרב זלמן נחמיה בן פריידל, ולהוסיף על הקריאה הזו נקודה חשובה, שאין בה חידוש, רק תזכורת לדברים ידועים.

רוב ככל בוגרי הישיבות מהציבור שלנו שמעו ודאי על הגרז"נ. הרב מסר שיעור לכל ישיבה שביקשה, וחלק מהישיבות אף זכו שהרב יעביר להן שיעורים קבועים במשך שנים (למשל ישיבת קדומים, אור עציון, בית אל, כולל 'ארץ חמדה', בית המדרש של 'מכון לב' ועוד).

לכל שיעור ומפגש עם הרב היה ערך מוסף, מלבד עצם הסברת הסוגיות בבקיאות ועמקות מיוחדת, ובצורה בהירה ומשמחת לב, זוכים היו משתתפי השיעורים למפגש עם גדול בתורה וגדול במידות, שלמד מגדולי הדור הקודמים ובהם חותנו ר' שלמה זלמן אוירבך זצ"ל. הזכות לראותו ולשמוע תורה מפיו ודאי פעלה והצמיחה תלמידי חכמים רבים בציבור שלנו. אינני בא חלילה להספיד, רק לעורר לתפילה, ויהי רצון שנזכה לאור תורתו עוד שנים רבות.

יכול אדם לחשוב בליבו: זכינו והרב למד ולימד שנים רבות, אך הוא כבר כמעט בגיל תשעים, ואינו בקו הבריאות, ומה טעם וחשיבות יש להרבות בתפילה לרפואתו, כמה תורה יוכל עוד ללמדנו. כששומעים על אדם צעיר שנפצע או חלה לא עלינו, אנו יותר מתעוררים ומצטערים, אך כאן עלולה להיות אדישות מסוימת, או השלמה עם הגזירה ועם דרכו של עולם.

רבותינו גדולי הדורות לימדונו שאין זה המבט הנכון. כותב הר"ן בדרשותיו (דרוש שמיני): "מלבד השתתף הנביא עם הנביא, והחכם עם החכם, בתועלת קבול החכמה כמו שפירשנו. יש בזה ענין אחר. והוא שאין ספק שראוי שנאמין שכמו שבזמן שבית המקדש קיים היה המעון ההוא המקודש מקום מוכן לחול שפע הנבואה והחכמה עד שבאמצעות המקום ההוא היה שופע על כל ישראל. כן ראוי שיהיו הנביאים והחכמים מוכנים לקבל החכמה והנבואה. עד שבאמצעותם יושפע השפע ההוא על המוכנים מבני דורם גם אם לא ישתתפו עמם. אבל מצד המצאה בדורם. שהם עצמם כמו המקדש המקודש. והרמב"ן ז"ל כתב בסוף סדר והיה עקב. ויתכן באנשי זאת המעלה שתהיה נפשם גם בחייהם צרורה בצרור החיים כי הם בעצמם מעון לשכינה".

אנו מתפעלים מהשפעתו הגדולה של הרב עלינו, ומכירים לו טובה על כך. אך עלינו לזכור שעצם מה שהוא חי איתנו בדור שלנו, יש לכך השפעה גדולה לאין ערוך.

וכפי שבזמן בית המקדש, אמנם עולים אנו לרגל שלוש פעמים בשנה ושואבים קדושה ויראת שמיים מעבודת המקדש, אך גם בימים 'רגילים', שאינם לא חודש ולא שבת, המקדש הוא מקום להשראת השכינה ומרומם את כל המציאות, כך תלמידי החכמים והצדיקים, מלבד הערך הגלוי של המפגש עימם, הם עצמם מקום להשראת השכינה, הם המקדש של דורנו. ועל כך עלינו להתפלל, שלא ייחרב המקדש חלילה, שלא יתקיימו בנו דברי חז"ל "קשה סילוקן של צדיקים כשריפת בית אלוקינו" (ראש השנה יח:). שנתבשר בשורות טובות.

יואל מאייר הוא מפתח תוכנה, בוגר 'מכון לב'