"אני צריכה להתחיל בשבוע הבא שירות לאומי", מספרת בוגרת כיתה י"ב ממרכז הארץ, "אבל אף אחד לא דיבר איתי, לא אמרו לי כלום. אפילו לא ברור למה בדיוק נידרש במהלך השירות. תחת הקורונה אנחנו פשוט נשכחנו בתוך כל ההיערכויות. במקום לנצל את כוח האדם הנמרץ והצעיר, פשוט דילגו עלינו".
תיאור המצב שמעניקה הצעירה משותף לאלפי בנות שצריכות להתחיל באחד בספטמבר את השירות הלאומי, אך נמצאות כעת תחת ערפל כבד של חוסר ודאות לגבי האופן בו תתנהל השנה, אם בכלל תוכל להיפתח כסדרה.
רחלי כבדיאל, שאמורה להתחיל שנת שירות שנייה במסגרת פעילות חינוכית בקרית מנחם בירושלים, מצטרפת לתחושות. לעיתון 'בשבע' היא מספרת: "זו תהיה השנה השנייה שלי כבת שירות. אני חושבת שלפני כל שנה צריך ללמוד, להתחדש ולהתכונן, בדיוק כמו שעשיתי ערב השנה הראשונה שלי. הפעם אני מרגישה שזה סיפור אחרי לגמרי, מאתגר הרבה יותר. אני, כמו חברות רבות שדיברתי איתן, נכנסת לשנה שאין לי מושג איך היא תתנהל ומה יהיה עלינו לעשות בבית הספר שבו אנחנו מוצבות כבנות שירות.
"אנחנו יודעות שפותחו אתרים ואמצעים שונים ללמידה מרחוק, אבל אין לנו מושג מה אנחנו צריכות לדעת ויכולות לעשות כדי להפעיל אותם ולשמור על קשר עם התלמידים דרכם. אף אחד לא אומר לנו אם בתור בנות שירות נקבל את כל ההדרכות האלה כמו המורים. אם ילדים יצטרכו עזרה עם הלמידה מרחוק – לא בטוח שנוכל לעזור להם. יש בנות שסגרו שירות במקום חדש שהן לא מכירות בלי שהיו בו בכלל, לא ראו את הדירה שבה יגורו במשך שנה, לא פגשו את מי שיהיו איתן בשירות. זו תקופה שמתחילה בהרבה אי ודאות והרבה קושי. אנחנו כבנות שירות לא פעם משמשות החוסן של האוכלוסייה, של הנוער, של החניכים בסניפי תנועות הנוער ושל תלמידי בתי הספר. כאשר אנחנו לא עוברות את ההכשרה הראויה ולא יודעות אם התקן שלנו בכלל פעיל – זה יקשה עלינו לתת את מה שיש לנו בשנה הקרובה".
הרבה מוטיבציה, מעט הכשרה
כאלפיים בוגרות כיתה י"ב תיכנסנה השנה לתפקידים שונים בשירות הלאומי במערכת החינוך, נוסף על אלפיים אחרות שימשיכו לשנה השנייה שלהן במערכת. בסך הכל ארבעת אלפים בנות שנכנסות לתקנים שמספק שדה החינוך, הרבה מהן נכנסות בחששות מפני השנה המורכבת במיוחד.
"משרד החינוך לא רואה מה יש לו ביד", אומר ל'בשבע' ישראל בן פזי, מנכ"ל איגוד זהות – המאגד את פעילות הארגונים המלמדים יהדות באמצעות בנות שירות בבתי ספר כלליים ברחבי הארץ. "יש פה אלפי בנות שירות, ובמקום לתקצב את ההכשרה שלהן שתהיה מיטבית לקראת שנה מאתגרת וסבוכה שכזאת – המשרד לא עזר ולא תקצב את ימי העיון וההיערכות של בנות השירות לשנה הבאה. זה כוח שיכול להיות החוסן, עמוד השדרה והלב החברתי בעיתות משבר, ולצערי לא נתנו לו את מה שהוא צריך לשם כך. הבעיה לא בהכרח קשורה לקורונה. מאז מערכות הבחירות החוזרות ונשנות לא עבר תקציב מסודר ולכן למשרד החינוך אין תקציב מאורגן, אבל דווקא בתקופה הזאת – השירות הלאומי צריך להיות בראש סדר העדיפויות".
בן פזי מספר על השנה שמתחילה בחוסר ודאות לא רק בקרב הבנות אלא גם בקרב מנהלי בתי הספר, רכזי השירות ומפעילי מערך השירות הלאומי. "המנהלים שאנחנו עומדים איתם בקשר לא ממש יודעים איך תתנהל השנה, זו אי ודאות מאוד גדולה. אני מודה שאנחנו במבוכה אמיתית. כל מנהל בית ספר, כל רכז חברתי או שכבתי, לא ממש יודע לקראת מה להיערך. אם יהיה פתאום סגר כללי, אם השנה תיפתח בקפסולות, אם הכיתות יוכלו להתקבץ יחד. הקורונה היא לא בעיה של השירות הלאומי, ולא של מערכת החינוך בפרט, זה ברור. זו בעיה של כל המדינה ולמעשה של כל העולם, יש מקרים שאולי אי אפשר לסייע בהם. אבל בתחום החינוכי אני אומר ללא ספק כי היו דברים שניתן היה לעשות ולא נעשו. כשהבנות נכנסות לשנה הזאת בלי ההכשרה הראויה – זה הפסד של המערכת”.
בן פזי גם מתאר כיצד ניתן היה להכשיר את הבנות לקראת שנת לימודים בצל הקורונה. "במקום לחכות לנו, הארגונים, המשרד היה צריך לגייס את בנות השירות לפני תחילת השנה וללמד אותן לעומק איך מפעילים אמצעי למידה מרחוק, ואיך עושים עבודה פרטנית עם תלמיד מהזום. לא הגיוני שבת תיכנס לשירות בלי שהיא קיבלה את כל הכלים שיכולנו לתת לה. זה נכון לכל שנה ובטח בשנה כזאת שהיא מורכבת הרבה יותר. ההוצאה הראשונה שאנחנו הוצאנו באיגוד זהות, הייתה על הכשרת מאתיים וחמישים בנות שירות לקראת השנה הבאה. אני מקווה שנקבל את הכסף בחזרה, אבל גם אם לא - זה יהיה שווה את זה, כי זה הדבר הכי חשוב לנו כרגע”.
בן פזי לא רק מותח ביקורת, אלא גם מדגים כיצד פעלו באיגוד אותו הוא מנהל כדי להכשיר את הבנות לקראת השנה הבאה, תוך הקפדה על המגבלות שמכתיבה מגיפת הקורונה. "ימי ההיערכות השנה לא היו כבשנים עברו. לא התכנסנו באולם גדול עם כולן, התפצלנו למרכזים שונים ברחבי הארץ, כשהבנות חוזרות כל יום הביתה, ועבדנו בקפסולות. אנחנו מקווים שהשנה תהיה כמו שצריך, אבל גם אם לא - הכנו את הבנות גם לפעילות בקבוצות קטנות, בזום, או בבתי התלמידים. אנחנו נתאים את עצמנו למה שהמציאות מכתיבה".
"אחריות לא פחותה ממג"ד"
גם תנועות הנוער נכנסות לשנת פעילות ללא ידיעה מראש כיצד יתפקדו הסניפים השונים. עם זאת, מזכ"ל תנועת עזרא שאול דה-מלאך מתאר כיצד בתנועת הנוער שלו לא ויתרו על ההכשרות של בנות השירות לקראת השנה הבאה, וניסו להניח את התשתית עד כמה שניתן בצל חוסר הוודאות. "השירות הלאומי הוא אחד הגופים החשובים ביותר בפעילות עם האוכלוסייה האזרחית בשעת משבר. אם אנחנו מסתכלים על הדברים בצורה נכונה – יכולנו להישמע להוראות משרד החינוך ובאמת לא לקיים אף הכשרה או היערכות לבנות השירות. אבל התקופה הזאת חייבה אותנו לגלות יצירתיות ולראות איך בתוך המגבלות הבנות יעברו את הסמינריונים. לא מדובר רק בהכשרה לתפקיד שהיא חשובה ביותר, אלא גם למתן מענה בשעת חירום, ועוד יותר להתכונן לכך שבאמצע השנה הן ייקראו לדגל במשימות שונות במקרה של סגר”.
למרות ההכשרות שכן בוצעו, דה-מלאך מודה שהן לא היו יכולות להיות יותר מאשר בסיסיות, וכי הן חסרות את ההיכרות המוקדמת עם מקום השירות. "ברור לי שיש חיסרון בכך שבנות נכנסות למקום לפני שהן ראו אותו קודם, לפני שהן פגשו את מי שאיתן בשנה הבאה, וההכשרה השנה הייתה מצומצמת. בת שירות שמשמשת כמרכזת סניף או מנהלת גוף מסוים, סוחבת על כתפיה אחריות שהיא לא פחותה במשקלה ובכוחה מזו של מ"פ או של מג"ד בצה"ל, ולנעליים האלה היא נכנסת מהיום הראשון שלה בתפקיד. כשההכשרה לא מספקת – האתגר הזה הופך להיות קשה עבור בת השירות הרבה יותר.
"אנחנו עושים את המאמצים לתת להן את כל הכלים, ואני יודע שהשנה זה היה מורכב. עשינו את ההכשרות כאילו שאין קורונה מבחינת העברת התוכן, למרות שאופן ההעברה היה שונה. האופן שבו התנהלנו בסיפור הזה היה מתוך הראיה שלנו שהשירות הלאומי הוא חוד החנית של העשייה החברתית. בסופו של דבר – אנחנו יודעים מה התפקיד שלנו רק כשאנחנו מסיימים אותו, הערפל יצמיח הרבה טוב מאותן בנות".