הרב עזרא פרידמן
הרב עזרא פרידמןצילום: באדיבות המצולם

כשאני חושב על מורי ורבי הגאון הגדול הרב זלמן נחמיה גולדברג זצ"ל, המסר התורני היקר ביותר שהוא לימד את תלמידיו היה תורה לשמה.

ענוותנותו, זיכרונו המופלג, עמקותו המיוחדת, מידותיו האציליות והשקפת עולמו – כולם נבעו מתורה לשמה.

הגרז"ן (כפי שאנו מכנים אותו) היה יחיד לא רק בדורו, אלא גם בדורות אחרונים. הרב היה מעביר שיעורים בעשרות מקומות בכל נושא שהתבקש. אף על פי שנחשב "מרא דשמעתתא" (איש השמועה) בדיני "חושן משפט" ו"אבן העזר", היה מעביר מערכות שלמות גם ב"יורה דעה", "אורח חיים", מצוות התלויות בארץ, ועוד. הרב היה בעל בקיאות מופלגת בכל ספרי ה"אחרונים", לא רק המפורסמים, כמו: "קצות החושן", "נתיבות משפט" וחידושי רבי עקיבא איגר, אלא ידע בעל־פה עוד ספרים רבים, כמו: חידושי הרי"ם, "עונג יום טוב", "אמרי בינה" ועוד ועוד. יש לציין כי הרב היה מעביר את שיעוריו בלי להכין לפני כן מקורות ובלי לפתוח ספרים.

אך כאמור, הדבר היקר ביותר שלימד אותנו הרב היה ערך תורה לשמה. כולנו ודאי מכירים את דברי הראשונים והאחרונים על תורה לשמה, אך הגרז"ן ביאר לנו את הסוד. משמעותה של תורה לשמה היא להרגיש את עצמך חלק מהתורה, חלק ממסורת העברת שרביט התורה מדור לדור בלי כל נגיעה זרה. זה לא פשוט כפי שזה נשמע. אנו רגילים לחשוב שככל שאדם מתעסק בדברים קדושים יותר, הוא נמנע מלחטוא בהם – אך לפעמים ההיפך הוא הנכון. דווקא בדברים קדושים וטהורים קיימת סכנה לחילול השם. ואפילו אם אדם שומר על טהרה וקדושה, עדיין, אין אדם שאין מתלווים למעשיו החיוביים גם רווחים צדדיים כלשהם, כמו הרשמת קהל, כבוד מינימלי, קריירה עתידית ואפילו השפעה ציבורית.

אצל מורי ורבי הגאון זצ"ל לא הייתה כל נגיעה בלימוד התורה. הוא לימד והעביר שיעור מתוך הכרה שזהו תפקידו. התורה הייתה האישיות שלו במלוא מובן המילה.

בזכות האישיות שלו, זכה הגרז"ן למעמד מיוחד. הרב היה מעביר שיעור בכל מקום שאליו הוזמן. הוא כיבד כל מקום שלמדו בו תורה ונהנה לשמוע הערות ותוספות – לא משנה מאיזה גיל או מגזר הם נאמרו. הרב ענה ועזר לכל מי שפנה אליו. הגרז"ן מעולם לא התעסק בפוליטיקה, לא בהכוונת מוסדות ולא בדיונים ציבוריים, הוא פשוט למד ולימד תורה.

כמה פעמים הסעתי אותו לאירועים בעלי גוון חרדי, כשמחות וכדומה, והייתי שואל אותו אם להחליף לרגל האירוע את הכיפה הסרוגה שלראשי לכיפה שחורה. הרב השיב תמיד בתמיהה: "אין צורך, תהיה מי שאתה, מה זה משנה?". במשך השנים אף זכיתי להתקרב אל משפחתו, הרבנית הצדקת שתחיה, בניו וחתניו. השתתפתי בשמחות רבות של המשפחה ותמיד הרגשתי כמו בן משפחה בלי שום הבדל. הייתי יושב ליד הרב באירועים, והרב היה תמיד שואל בשלומי ומוודא שסעדתי את ליבי... הענווה והפשטות שלו הקרינו על כל מעשיו.

זו תורה לשמה, תורה לשם הגדלת התורה בלבד!

התורה לשמה התבטאה בכל הנהגותיו. כשתלמיד שאלו שאלה בענייני השקפה, הורה לו הרב להתייעץ עם ראש הישיבה שלו. כשמישהו ביקש הסכמה, הוא מעולם לא סירב. הרב היה מוכן לעבור על כל מאמר שהגישו לפניו, אפילו על דבר תורה לפרשת שבוע, ולהעיר עליו את הערותיו.

הכבוד היה ממנו והלאה. כשניסו לכבד את הרב, הוא היה נבוך ולא הבין מדוע מתמקדים בו. זכיתי פעמים רבות להסיע את הרב לשמחות, וכשנכנס הרב אל האולם, והאירוע כולו היה נעצר לכבודו, היו פני הרב מתאדמים במבוכה, והיה לוחש אליי: "לא צריכים להטריח בשבילי...". עד גיל מופלג היה הרב נוסע באוטובוס כאחד אדם, בלי מלווים ופמליה, והנוסעים האחרים כלל אינם מנחשים שאחד מגדולי הדור יושב לצידם וממלמל לעצמו בשקט דברי תורה. הרב היה עונה לכל אדם בסבר פנים יפות. מעודי לא ראיתי אותו מזלזל באיש או מתמלא חמה.

והכל – תורה לשמה, תורה לשם התורה!

בדור שכל אחד מתלבט איך ומתי לפרסם את עצמו ברשתות החברתיות, כשכל בר בי רב דחד יומא מחליט להגיב ולפרסם תגובה או לבטא דעה בכל עניין תורני, הגאון מורי ורבי הרב זלמן נחמיה גולדברג זצ"ל לימד אותנו מהי תורה – לשמש כלי בלבד במסירת התורה מדור לדור, בעיון ובעמקות, בסבלנות ובענווה.

הגרז"ן היה מעביר את היסודות הלימודיים בליווי עשרות ראיות. הרב היה מברר את שיטות ה"אחרונים" בבהירות רבה והיה מוסיף את ביאורו על הסוגיה רק אחרי שבירר היטב את כל השתלשלות הסוגיה. בסוף, כשהיית ניגש אליו לשאול: "הרב, ומה יש להכריע?", היה עונה בפשטות ובענווה: "לא יודע, תשאל רב...". זו הייתה מידתו של הגרז"ן.

הרב אמר לי בכמה הזדמנויות שהוא אינו אוהב להביא דף מקורות לשיעור משום שמטרתו בשיעוריו להנחיל את יסודות הדברים, והוא ישמח שהתלמידים עצמם יבררו ויוסיפו ביאורים משלהם, ושלא ירגישו שאלו המקורות היחידים. במשך השנים הייתי מראה לרב "אחרונים" שאמרו כמוהו או מוסיף מעצמי דוגמאות ליסודות שלימד, ברגעים אלו הרגשתי כמה הרב היה שמח ומאושר מדברי תורה.

הדבר היקר ביותר שאנחנו, הרבנים, נוכל לקחת מפאר הדור הגרז"ן ולהעביר הלאה לדורות הבאים הוא אפוא ערך תורה לשמה. ללמוד בלי נגיעות וגאווה, בלי שום מטרה אחרת – רק להבין את דבר ה' – זו הלכה.

"בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח, וּמָחָה אֲ־דֹנָי ה' דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים".

הרב עזרא פרידמן – רב קהילת "מוסר אביך" במעלה אדומים ומפקח בכיר בכשרות ה-OU מנהל המרכז החינוכי לכשרות ע"ש משפחת ג'ייקובס. הרב היה מתלמידיו הקרובים של הרב ואף זכה ללמוד עם הרב בחברותא ולהסיעו מידי שבוע מירושלים לאור עציון במשך 6 שנים רצופות.