רוני גמזו
רוני גמזוצילום: Noam Revkin Fenton/Flash90

השורות הבאות לא צפויות לספק עמדה/דעה/פרשנות או מסקנות אלו ואחרות. הן באות לשאול שאלות ולהציף תהיות ותחושות מבלבלות השוררות בציבור הדתי-חרדי בימים אלה כלפי מקבלי ההחלטות האמונים על עיצוב מדיניות ההתמודדות עם נגיף הקורונה.

אומן כמשל. ברחבי הארץ מתקיימים מידי יום לא מעט אירועים חילוניים המוניים לא חוקיים שאינם נאכפים על ידי המשטרה. גם כשהם מקבלים את היתר המשטרה, נניח הפגנות נגד ראש הממשלה, הן מתקיימות לרוב על ידי מאות ואלפי משתתפים שאינם מקפידים על ריחוק חברתי ואינם עוטים מסכה על האף לאורך כל האירוע.

אבל פרופ' גמזו מקדש מלחמה נגד מתפללי אומן, או כלשונו 'חוגגי אומן'. במתווה הרמזור שעיקריו פורסמו הבוקר ב'ידיעות אחרונות' ניתנה דוגמה קטנה להלשנה מתבקשת: "אם ראית הילולה בשכונתך – אתה מוזמן להלשין".

כוכבית קטנה: איני נמנה על חסידי ברסלב. מעולם לא ביקרתי באומן ואיני צפוי לבקר שם. אני מתנגד לכל אירוע שעלול להגביר הדבקה קטן כגדול, חילוני כדתי-חרדי. רק תוהה על ההדגשים של הפרויקטור הלאומי.

אני רוצה להניח שזהו השלב שבו אתם מגבשים את התשובה הפשוטה והמתבקשת: על פי הנתונים היבשים המתפרסמים על ידי משרד הבריאות, רוב התחלואה נמצאת בריכוזים חרדיים וערבים ומכאן הרגישות הגבוהה ואף המתבקשת של מקבלי ההחלטות כלפי כל אירוע חרדי.

עם הנתונים הללו קשה להתווכח אבל לתהות תמיד נכון ואף ראוי: איך ייתכן שישנם אירועים לא חוקיים זהים בקרב אוכלוסיה חרדית וחילונית, אך באירוע החרדי, אליבא משרד הבריאות, ישנה הדבקה תלולה ובאירועים החילונים – יוק. שום כלום. הנגיף הארור אכן מתעדף בעל חזות חרדית על פני החזות החילונית?

שבועיים וחצי חלפו מאז חתונת נכד האדמו"ר מבעלז בירושלים בו השתתפו לטענת משרד הבריאות אלפי בני אדם במתחם סגור. בתי העלמין לא הוצפו בחסידי בעלז שנפטרו בדמי ימיהם כתוצאה מהחתונה, בתי החולים לא מלאו בחסידים מונשמים. אז מה קורה כאן?

במשרד הבריאות יתעקשו ויאמרו שישנה תחלואה סמויה של רבבות חרדים ששוכבים במטותיהם דווים וכואבים אך מתעקשים שלא להיבדק.

נניח. ומה קורה בציבור החילוני? האם שם הצייתנות סביב החובה להיבדק נשמרת מקצה לקצה? אין שום תרחיש שבו תחלואה סמויה מקננת גם בציבור החילוני המתגורר בערים המוגדרות 'ירוקות'? אין מצב שמפגין שמאלני שאיבד את חוש הריח יעדיף לסתום את הפה והאף ולהמשיך להגיע לעבודה כדי שלא לדפוק לעצמו את המשכורת בסוף החודש?

האוכלוסיה החרדית ניתנת למדידה ולהערכה משום שהיא קהילתית ומתרכזת באיזורים מסוימים. את הפרט החילוני קשה למדוד. לדליה מקומה 7 אין שום קשר עם יורם מקומה 6. אם דליה מאבדת חוש ריח ומסתגרת בבית ליומיים-שלושה איש מלבדה לא יידע על כך. אין לה בית כנסת. אין לה קהילה. אין לה מועדון חברים אותו היא פוקדת 3 פעמים ביום. היא הולכת לעבודה, עוטה מסכה, נזהרת מהסובבים אותה ושלום על תל אביב.

ונניח שאלו תרחישים אווילים מנותקי מציאות והנגיף אכן מתעדף אוכלוסיה חרדית שלא נבדקת בעוד ששאר האוכלוסיה צייתנית להחריד: האם לא ראוי לגלות רגישות לצרכיה הרוחניים של האוכלוסייה האמונית ולנסות למצוא לה פתרונות ייעודיים לדברים החשובים לה במסגרת החיים השגרתיים לצד הנגיף?

מזה חודשיים שהנציגות החרדית בכנסת מתחננת למתווים מוסדרים של תפילה בבתי כנסת על פי גודלם היחסי – אך נענית בשלילה.

וכך, חוסר הרגישות המאפיין את מקבלי החלטות כל השנה כלפי אורח חייו של האדם האמוני מקבל בתקופת הקורונה ביטוי מעשה בועט. כי עבור פרופ' גמזו, תרבות והפגנות הן נשמת אפה של החברה הישראלית אך תפילות הן "חגיגות מיותרות".

או סוגיית החתונות. בעוד הציבור הכללי סלחן יותר בכל הנוגע לדחיית חתונות, בציבור החרדי, וודאי החסידי, מדובר בעניין רגיש במיוחד. בשל העובדה שאין מצב לדחות חתונות, מבוצעות מידי ערב חתונות מחתרתיות עם אפס הקפדה על הנחיות משרד הבריאות.

במקום שמשרד הבריאות יאפשר לבעלי האולמות לקיים חתונות עם אכיפה מוגברת מטעמו בכל אירוע – הוא מוריד את השלטר על אולמות אירועים ומצפה שכך התחלואה תרד. היכן ההיגיון?

אלו שאלות ללא תשובות. למר גמזו פתרונים.