לכו ונעלה אל הר ה'

הרב הלל בן שלמה מגיב למאמר של הרב יהושע כ"ץ נגד תפילה בהר הבית: כל דור בו אנו לא בונים את בית המקדש, הרי שאנו ממשיכים את החורבן

הרב הלל בן שלמה , ד' באלול תש"פ

הרב הלל בן שלמה
הרב הלל בן שלמה
צילום: באדיבות המצולם

זכות גדולה יש לעיר מעלה אדומים. ישיבה גדולה וחשובה, עם מאות תלמידים, בהנהגת תלמידי חכמים מובהקים – הרב נחום רבינוביץ זצ"ל, מזקני רבני הציונות הדתית, שנפטר לאחרונה; הרב יצחק שילת שליט"א והרב חיים סבתו שליט"א, ראשי הישיבה כיום.

כבר לא מעט שנים, מדי שנה בשנה, מתקיימת עלייה המונית של הישיבה להר הבית, בהשתתפות הרבנים והתלמידים, בעשרת ימי תשובה.

אני מניח שרב העיר מעלה אדומים, הרב יהושע כ"ץ שליט"א, מודע לכך שגדולי התורה הללו בעירו, אינם סוברים כמו שהוא כותב במאמרו שהתפרסם ביום שישי האחרון, כנגד העלייה להר הבית. וכמו רבני הישיבה במעלה אדומים, ישנם עוד גדולי תורה רבים התומכים בעלייה להר הבית, ומעודדים את הציבור לעלות.

הרב כ"ץ עצמו במאמרו מזכיר את החובה לכבד את חכמי התורה, והוא אף כותב "לא חרבה ירושלים אלא על שביזו בה תלמידי חכמים". לאור דברים אלו היה מצופה לראות בדבריו התייחסות עניינית המלווה בכבוד רב לתלמידי החכמים עליהם הוא בא לחלוק. אולם למרבה הצער, מדבריו עולה, כי ציטוט זה מובא כהסבר לכך, שהוא שולל לגמרי את האפשרות לחלוק עליו ועל רבנים המסכימים איתו!

ואילו הוא עצמו, כותב בצורה שמאוד אינה מכבדת את תלמידי החכמים עליהם הוא חולק. זה לא יאומן, שבאותו מאמר בו הוא מצטט מימרא זו, הוא כותב על "חבורה זו הנכנסת" שהם לא פחות מאשר "חצופים"! והוא עוד כותב בסיום דבריו - "קצת ענווה"!

בטרם נתייחס לתוכן דבריו, הרי שאי אפשר להתעלם מחובת המחאה הנדרשת, על ביזוי תלמידי החכמים הנכתב על ידו – ובהם גם רבותי שלאורם אני הולך. ועם כל הכבוד להיותו המרא דאתרא של עירו, הרי שהתייחסות מינימלית של כבוד לתלמידי החכמים החולקים עליו, מוכרחת להיות. וגם אם הגישה הרווחת בקרב רוב הרבנים היא כמו שהוא אומר, עדיין יש מקום לנהוג בכבוד במיעוט תלמידי החכמים שאינו מסכים לדבריו.

מה גם שלאמיתו של דבר, כאשר מתחילים לבדוק בקרב הרבנים שהשקיעו בנושא הר הבית והמקדש, כתבו ספרים והתמודדו עם שאלות מעשיות הנוגעות לכך – יהיו הרבה שיופתעו לגלות, שאדרבה. ישנו רוב עצום בקרב הרבנים הללו, שחד משמעית תומך בעלייה להר הבית.

הרב כ"ץ מצטט מדברי הגמרא בברכות (לד,ב) "חציף עלי מאן דמצלי בבקתא", ומביא מדברי התוספות, שהמדובר במקום בו בני אדם רגילים לעבור, ועל כן לא ראוי להתפלל שם. כמובן, שאין קשר בין תפילה במקום פתוח לבין חובת העלייה להר הבית, כחלק מהמאמצים לשמר את המקום בידי ישראל, ולקיים את מצוות דרישת המקדש.

חבל שהרב כ"ץ לא הביא את ההקשר המלא של התוספות, ואת התירוץ הראשון המובא בדבריהם. התוספות מקשים על הגמרא הרואה חוצפה בתפילה במקום פתוח, מהמתואר ביצחק אבינו, שיצא "לשוח בשדה", שזהו מקום פתוח. והם משיבים, שיצחק אבינו התפלל בהר המוריה, ולכן זה שונה מתפילה אחרת במקום פתוח. הר המוריה הוא המקום הנבחר לתפילה.

כך מסופר בגמרא בפסחים (פח,א) אליה התוספות מפנים, כי לעתיד לבוא העמים יאמרו "לכו ונעלה אל הר ה' – אל בית אלוקי יעקב". ומבארת הגמרא, שישנה הדגשה מיוחדת למקום כבית יעקב, בניגוד לאברהם שכתוב בו "הר" וליצחק שכתוב בו "שדה". באיזה הקשר נאמרו הכינויים הללו לגבי האבות? אם הדברים לא היו מספיק ברורים, רש"י במקום מדגיש לנו לגבי האבות: "כולם בהר הבית התפללו".

וכלשון הזה מסביר הרמב"ן בפירושו על התורה לגבי יעקב אבינו, שקרא למקום שער השמים: "והנה הר המוריה טוב לתפילה"! כן. המקום הזה טוב לתפילה. דרך שם עולות תפילותינו השמימה. ולא סתם משתמשים בלשון זו של "טוב" לגבי ההר הזה. כי זהו ההר הטוב אליו התאווה משה רבינו להגיע. ואנחנו היום יכולים לזכות למה שהוא לא זכה.

הכותרת של המאמר אליו אנו מתייחסים היא "באיזו זכות אתם מתפללים בהר הבית". באיזו זכות? וכי התשובה אינה ברורה? זכות אבותינו, זכות התורה הקדושה, ולא רק הזכות, אלא גם החובה. ואם כבר אז יש לשאול להיפך: באיזו זכות יש מי שרוצה למנוע זאת מאיתנו? ולצערנו, באמת אי אפשר להתפלל בהר הבית באופן חופשי. הרשויות מאפשרות את העלייה – אך לא כל כך את התפילה.

יש התקדמויות בנושא זה בשנים האחרונות, אבל דווקא מי שמונע את התפילה במקום, מי שגורם למקום להיות פחות יהודי, אלא רק מקום תיירותי במקרה הטוב, זה מי שמנסה למנוע משומרי המצוות לעלות. לצערנו, במקום לפעול לעידוד העלייה בטהרה, ישנם כאלו המנסים לפעול דווקא כנגד העולים בטהרה. וכאשר אויבינו נאבקים עימנו על השליטה על המקום, אז אדרבה. ההסתייגויות מהעלייה פוגעות בשלטון ישראל במקום, ולמעשה גם גורמות לסכנה עבור כל מי שנמצא באזור. רק לפני שבועות ספורים התפרסם על יריות שנורו מכיוון הר הבית לרובע היהודי ופצעו נער שהיה על גג ישיבת אש התורה.

הטענה כאילו כל חכמי הדורות הזהירו מפני עלייה להר הבית, אינה נכונה. תיאורים על עליות להר הבית מופיעים בתקופות שונות, והדיונים ההלכתיים ממש לא היו בתור איסור מוחלט. מספיק לראות את תשובת הרדב"ז (חלק ב סימן תרצא) ולראות את החישובים שהוא סופר במספר האמות עד כמה אפשר להתקרב לכיפת הסלע, בשביל להבין שלא היתה שלילה מוחלטת של הכניסה.

נכון הוא, ששנים רבות נמנעה הכניסה למקום ליהודים – אבל תקוותנו לשוב אל המקום, מעולם לא נגוזה. ואדרבה. תפילות רבות ופיוטים רבים בהקשרים שונים על הכיסופים למקום, היו נאמרים – ועדיין נאמרים, בקהילות רבות. התנגדות של רבנים לעלייה להר הבית התעוררה, כאשר היו יהודים שעלו שלא כהלכה. אולם כל הבקי בהלכה יודע, כי ישנם תחומים נרחבים המותרים בעלייה להר הבית אחרי טהרה במקווה, ואין סמכות בידי איש למנוע זאת – ובפרט, כאשר ישנן סיבות טובות לעלות.

כאשר אנו מתאבלים בתשעה באב על חורבן הבית, אי אפשר להתעלם מהתיקון הנדרש. וכל דור בו אנו לא בונים את בית המקדש, הרי שאנו ממשיכים את החורבן. אז בוודאי שנדגיש את החשיבות של כיבוד תלמידי החכמים – אלו שאנו מסכימים לדבריהם, ועוד יותר נקפיד להיזהר, בכבודם של אלו שלא. אבל הבעת דעה אחרת אינה פגיעה בכבוד. וכמובן, שאין אנו רוצים להיות מאלו שעליהם אמר הנביא ישעיה "עוזבי ה' השכחים את הר קודשי".

ובשביל שתבוא הגאולה, עלינו לדרוש את המקום – ובהחלט לעלות אליו, ולעודד גם אחרים לעלות אליו. כפי שכותב הרמב"ן בפירושו על התורה (דברים יב,ד): "לשכנו תדרשו. שתלכו לו מארץ מרחקים ותשאלו אנה דרך בית השם, ותאמרו איש אל רעהו לכו ונעלה אל הר ה'...".

וכפי שמסיים רבי יהודה הלוי את ספרו הכוזרי: "ובהערת בני אדם והתעוררותם אל אהבת המקום ההוא הקדוש ינחץ הענין המיוחל, שכר גדול וגמול רב, כמו שנאמר: 'אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד, כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו' - רוצה לומר כי ירושלים אמנם תבנה כשיכספו בני ישראל לה תכלית הכוסף עד שיחוננו אבניה ועפרה".