שולמית כהן ז"ל
שולמית כהן ז"לצילום: אלבום משפחתי

שולמית (שולה) כהן ריגלה למען ישראל בלבנון של שנות ראשית המדינה. לימים השיאה משואה ביום העצמאות ה-59 וזכתה לתואר יקירת ירושלים.

מדי שנה מקיימת משפחתה ביום ה-24 לאוגוסט אירוע מיוחד לזכרה. השנה הקורונה מנעה מהם את האירוע.

שולה כהן בילדותה
שולה כהן בילדותהצילום: אלבום משפחתי

שוחחנו עם כרמלה אסל בתה על דמותה של האם המיוחדת שנולדה בארגנטינה בשנת 1917 ובבית משפחתה ספגה ציונות ויהדות. "בגיל 18 היא נישאה לאבא ז"ל, יוסף, שהיה סוחר אמיד בלבנון וחיפש כלה מירושלים ומצא לו אותה".

"הם נסעו ללבנון ושם אימא שלי נכנסה לקהילה ובלטה ביוזמות של מיסוד השפה העברית, ריכוז פרויקטים בתנועת 'מכבי' ויצרה קשרים עם אנשים בממשל", מספרת כרמלה ומתארת את ראשית צעדיה של אמה בעולם המודיעין, צעדים שעשתה מיוזמתה:

"ערב מלחמת השחרור הגיע מידע לאוזניה על טוואקג'י, קצין פלשתיני בסוריה, שתכנן התקפה על ישובי הצפון. היא החליטה שצריך להודיע על כך לישראל. היא כתבה מכתב בדיו סתר ושלחה אותו דרך אחד הלקוחות של אבא שהיה גר בכפר על גבול לבנון ישראל. היא ביקשה להעביר את המכתב לחיילים הישראלים שעל הגבול. הוא אמר שהוא ואנשי הכפר יושבים כל ערב עם החיילים ומעשנים נרגילה".

"אחרי כמה ימים אימא מקבלת ביקור שבו הודו לה על המכתב. כך התחילה את דרכה בעניין המודיעיני. משנת 47' ועד שנת 61' היא פעלה למען מדינת ישראל ועשתה משימות מסוכנות על פי בקשתם. ב-48', עם הכרזת המדינה, היא מנצלת את הקשרים שלה ואת הרשת הנאמנה שהיא בנתה לה כדי להעביר יהודים בדרכי אוויר ים ויבשה לאורך כל הגבול".

שולה כהן ז"ל
שולה כהן ז"לצילום: אלבום משפחתי

"היא עשתה דברים מסוכנים שלא ניתן לדבר עליהם גם כיום. היא הייתה מלווה את הקבוצות לאורך כל הדרך עד שאנשי המוסד לעליה ב' היו מקבלים אותם. בשלב מסוים אמרו לה שהיא צריכה להנמיך פרופיל ואז היא הייתה שולחת עם אנשים והייתה מחכה בלי לישון עד שהגיעה ההודעה שהמשימה הושלמה".

אירוע אחד שעליו ניתן בכל זאת לספר מתארת כרמלה את היום בו נעלמו 11 יהודים שיצאו להלוויה של אדם מהקהילה היהודית. ה-11 נחטפו על ידי פלג קיצוני כלשהו. המשפחות ביקשו מיו"ר הקהילה עזרה והיה ברור שרק היא יכולה לנצל את הקשרים שלה כדי לבדוק מה עלה בגורלם. "היא נסעה במונית לבד אחרי שהתייעצה עם אבא, כמו לפני כל פעולה, היא הלכה למישהו שמכיר טוב מאוד את הפלגים המוסלמיים, בשתיים בלילה היא דפקה על השולחן דרשה ממנו להחזיר אותם ואם לא, תהיה בעיה קשה ביחסים בין המוסלמים והיהודים שהיו זקוקים לקולות שלהם בבחירות. היא אמרה לו שהיא לא חוזרת אלא רק איתם בחיים. וכך היה עד שהגיע ג'יפ עם 11 אנשים שהוחזרו לרובע היהודי. זה היה סיכון של ממש. הם היו יכולים לרצוח גם אותה אם היו רוצחים אותם".

באחרונה יצא סיפור על ידי חיל המודיעין שהיא הייתה המוח אחרי מבצע 'להבה'. היא תכננה 25 מבצעים לחילוץ היהודים כפי שמסופר בעיתון קהילת המודיעין. כל זה תוך כדי שהיא מתפקדת כאם לשבעה ילדים ורעיה למופת ותוך שהיא ממסדת את השפה העברית בלבנון".

עם המשפחה
עם המשפחהצילום: אלבום משפחתי

על מה שהיא עצמה ידעה או לא ידעה כילדה על מעשיה של אימה באותם ימים מספרת כרמלה: "לא ידענו שהיא מרגלת. ידענו רק שהיא מבריחה יהודים. היא הייתה שולחת אותי לחנות הממתקים ואומרת להתקשר משם למספר מסוים ולומר שיש 30 או 40 ושיבואו מחר. כך ידענו שהגיעו יהודים מעיראק, מאיראן או מסוריה. היא הייתה מסתירה אותם בבתי כנסת עד שקיבלו את מה שהם צריכים".

בשנת 61' נעצרה שולמית כהן על ידי הש.ב. הסורי והלבנוני. היה זה כאשר שבה מביקור חשאי מישראל. יחד איתה נעצרו כל חברי הרשת שהפעילה. "לצערי אחד מהם הפך לעד מדינה וגילה את כל הסודות של אימא. אחרי שנתיים של עינויים וחקירות שבהן היא סבלה מאוד, עינויים בחשמל, עקירת ציפורניים, שינה בצינוק ועוד, התקיים המשפט אבל אותו עד קיבל התקף לב ונפטר. לא ברור מה גרם באמת למוות שלו. אנחנו רק יודעים שהקב"ה חיסל אותו וכך לא הייתה הוכחה לריגול של אימא".

השופטים הלבנוניים דנו את כהן לתלייה אך "בד בבד עם הקראת גזר הדין על ידי חמישה שופטים, הם אמרו שמאחר ולא הוכחה עבירת הריגול הם ממתיקים את דינה לעבודת פרך של עשרים שנה בגלל היותה אם לשבעה ילדים. אם היו תולים אותה כמו שהיו תולים את אלי כהן לא הייתה לנו זכות ערעור. אחרי שהמתיקו את דינה המצב היה הרבה יותר טוב". הוגש ערעור ודינה של שולמית הומתק לשבע שנות מאסר על הודאתה בהברחת יהודים.

בשנת 68' תמה תקופת כליאתה של שולמית כהן ולאחר מלחמת ששת הימים ביצעה ישראל עסקת חילופי שבויים בה שוחררה והגיעה לישראל בעוד בני המשפחה מועברים על ידי הצלב האדום לקפריסין. אבי המשפחה חשש לדבר כל עוד לא שמע בטלפון את קולה של רעייתו מדווחת לו שהגיעה לישראל.

עם בני המשפחה
עם בני המשפחהצילום: אלבום משפחתי

מאז במשך חמישים שנה סיפרה שולמית כהן את סיפורה, זכתה לאותות הערכה רבים מקהיליית המודיעין, מנשיא המדינה, מעיריית ירושלים ועוד. בשנת המאה להולדתה נפטרה לא לפני שהעבירה לבתה, כרמלה, את המשימה לספר את סיפורה. בערוב ימיה, כאשר כבר התקשתה להגיע להרצאה בפני חיילים ביקשה מכרמלה להחליף אותה וכדי שהדברים יועברו כהווייתם הכינו יחד מצגת המספרת את סיפורה ועל פיה ממשיכה כרמלה ומספרת גם כיום.

בכל יום ה-23 לחודש אוגוסט הקפידה שולמית כהן ז"ל לציין את יום שחרורה מהכלא הלבנוני בהתכנסות משפחתית גדולה, בחלוקת מתנות לנכדים ולנינים תחת ההגדרה 'יום איחוד המשפחה' ו"בעיניה היה היום הזה חשוב יותר מיום ההולדת שלה". השנה, כאמור, מגבלות הקורונה אינן מאפשרות את ההתכנסות וכרמלה מקווה שהפצתו גם דרכנו תפצה במעט על הכינוס שלא מתקיים.

מסמך הדברים שנשא יוסף, בעלה, באחד מימי כינוס המשפחה
מסמך הדברים שנשא יוסף, בעלה, באחד מימי כינוס המשפחהצילום: המשפחה
דברי בעלה יוסף, ובהם הציווי המשפחתי לזכור את יום השחרור
דברי בעלה יוסף, ובהם הציווי המשפחתי לזכור את יום השחרורצילום: המשפחה

יקירת הסתר
צילום: אלבום משפחתי
בהדלקת המשואה
בהדלקת המשואהצילום: אלבום משפחתי
ביום חתונתה
ביום חתונתהצילום: אלבום משפחתי