הסכם פוליטי מחייב את הצדדים החתומים עליו?

ההסכם הקואליציוני בין כחול לבן לליכוד הפך לאות מתה, אחרי ששני הצדדים הפרו סעיפים מהותיים. האם על פי ההלכה יש לו תוקף?

הרב עידו רכניץ , ד' באלול תש"פ

גנץ ונתניהו
גנץ ונתניהו
צילום: רויטרס

על פי החוק הנוהג אין תוקף משפטי להסכמים פוליטיים, והדבר מוביל לכך שכל הסכם פוליטי נחתם מתוך הנחה שהוא יופר, כאשר תהיה בכך תועלת למפר. אין צורך להרחיב במחיר הציבורי והמוסרי שאנו משלמים על תפיסה זו.

אלא שגם על פי ההלכה, לכאורה רוב ההסכמים הפוליטיים מוגדרים בהלכה כ"קניין דברים" שאין לו תוקף הלכתי (בבא בתרא ג ע"א). זאת, כיוון שהסכמים אלה אינם כוללים התחייבות כספית, אלא רק התחייבות לביצוע פעולה או להימנעות מפעולה.

אולם, כיוון שמדובר בהסכם אשר הציבור צד לו, נקבע כי על הסכם זה חלים כללים שונים מאלה החלים על הסכם פרטי. בשו"ת הרא"ש (כלל ו סימן יט) נפסק שבשונה מהסכם רגיל, הסכם ציבורי נכרת ללא מעשה קניין. מכאן הסיק בספר ערך שי (סימן סו, סעיף א, ד"ה ונלע"ד) שיש תוקף להסכם ציבורי גם כאשר הוא בגדר קניין דברים.

ואכן, כאשר נדרש בית הרבני ברחובות לשאלה האם תוקף הלכתי להסכם רוטציה הוא פסק (פסקי דין רבניים חלק ו, עמ' 171): "ומעתה בנידון דידן, שההסכם נערך מטעם מפלגה, שהיא כצבור, והחותמים הם נציגי הצבור המוסמכים, ונערך בפני רבני העיר, אין לכן יסוד לכל הטענות והנימוקים שההסכם אינו בר תוקף".

גם בית הדין הרבני הגדול (בפני הדיינים, הרב ניסים, הרב אלישיב והרב גולדשמידט) דחה ערעור על פסק דין זה וכתב שם, עמ' 181): "דיבור והתחייבות, ובעניני ציבור במיוחד, הם דברים שבקדושה, אשר יש לשמרם ולקיימם במלוא הכוונה כלשונם וכרוחם". בית הדין הוסיף ההסתייגות לכלל גורף זה, כאשר יוכח שמלכתחילה ההסכם היה מנוגד לטובת הציבור (שם, עמ' 177).

ברור לכל שאימוץ גישת משפט התורה בסוגיה זו יגרום למהפכה יסודית בהתנהלות הפוליטית במדינת ישראל, יגביר את היציבות הפוליטית, ויחזק את אמון הציבור בנבחריו.