הזדמנות לחידוש הקשר עם הקהילה השחורה בארה"ב

מסמך של קבוצת ראות טוען כי למרות העלייה באנטישמיות בקרב הקהילה השחורה בארה"ב נוצרה הזדמנות ליהודים האמריקניים לחידוש קשרים.

ניצן קידר - ערוץ 7 , ד' באלול תש"פ

הזדמנות לחידוש הקשר עם הקהילה השחורה בארה"ב-ערוץ 7
שחורים ולבנים
צילום: איסטוק

מסמך מדיניות של קבוצת ראות מנתח את מאפייני העלייה באנטישמיות בקרב הקהילה השחורה בארה"ב בעקבות מגיפת הקורונה והמחאה החברתית הנוכחית בארה"ב.

המסמך מצביע דווקא על ההזדמנות של הקהילות היהודיות לשקם ולחדש את שיתוף הפעולה ההיסטורי בינן לבין קהילות השחורים בארה"ב במאבק נגד הגזענות הממוסדת בארה"ב.

במסמך נטען עוד כי בעידן שבו פוליטיקת הזהויות צפויה לעצב את הפוליטיקה והחברה האמריקאים, בניצול ההזדמנות יש פוטנציאל לעכב או למנוע את תהליך הפיכתה של ישראל לנושא חד-מפלגתי, ולכן להפוך לרכיב מרכזי במערכת היחסים בין ישראל לבין ארה"ב.

המסמך מצביע על דעיכה זמנית באנטישמיות מצד גורמים פרוגרסיביים מהשמאל הרדיקלי האמריקאי שמובילים את המחאה החברתית הנוכחית ואמנם, ניסיונותיהם של גורמים אנטי-ציוניים להחדיר סדר יום אנטי-ישראלי גם בזמן המחאות הנוכחיות לא צלחו.

מנכ"ל קבוצת ראות ערן שישון מסביר: "מהומות פרגוסוון הן אלה שעיצבו את מאפייני המחאה החברתית בארה"ב בהתבסס על תיאוריה בשם intersectionality (הצטלבויות), אשר איפשרה לאנטישמיות פרוגרסיבית משמאל לפרוח. לפי תיאוריה זו, בין המאבקים של מיעוטים ואוכלוסיות מוחלשות יש הרבה חפיפה והן כולן מתמודדות מול ממסד גזעני מדכא ולבן. ולכן התיאוריה הזו עודדה שיתופי פעולה בין קבוצות שונות על בסיסי 'סולידריות אוניברסלית'. קבוצות אנטי-ציוניות הצליחו לדחוק את מקומם של ארגונים יהודיים כחלק מהמאבק הזה, וכך הצליחו להכפיל את כוחם באמצעות תמיכה בקמפיין שלהם מצד ארגונים וקבוצות שאינם קשורים לקונפליקט, כמו ארגוני הקהילה השחורה וארגוני להט"בים"

"המחאה הנוכחית מתבססת על תפיסה שמקדשת את הייחודיות של הסבל והמאבק של השחורים (black excpetionalism) אשר עומדת במתח עם התפיסה האוניברסלית של תיאוריית ההצלטבויות. הדינמיקה שנוצרה בעקבות השינוי במאפייני המאבק, מקשה על ארגונים שאינם שייכים לקהילה השחורה להכניס את סדר היום שלהם למאבק", מוסיף שישון.

הדו"ח גם מתייחס לעלייה הדרמטית של האנטישמיות 'הקלאסית' הבוטה בקרב הקהילה השחורה (ומצד גורמי ימין) אשר הדובר המרכזי שלה הוא לואיס פרחאן, מנהיג תנועת 'אומת האסלאם'. כמה אמירות אנטישמיות של פרחאן אפילו צוטטו על ידי ידוענים אמריקאים לאחרונה. ואולם, האמירות הללו נתקלו בקונצנזוס אמריקאי נגדם. ואכן, כמעט כל הידוענים שציטטו את פרחאן, התנצלו וחזרו בהם מהדברים.

דפנה קאופמן, אחת מכותבות המסמך מסבירה: "העלייה באנטישמיות הקלאסית מדאיגה, אולם הקהילה היהודית יודעת להציג מולה חזית אחידה ויש קונצנזוס רחב נגדה בחברה האמריקאית. ואולם אנטישמיות פרוגרסיבית לא זוכה לגינוי מקיר לקיר בחברה האמריקאית, וגם לא מצליחה תמיד לייצר נגדה קואליצייה יהודית רחבה. אנטישמיות פרוגרסיבית מפלה יהודים בגלל הקשר שלהם לישראל, היא דוחה את ההזדהות של יהודים כקולקטיב מובחן וכעם, והיא רואה בהם חלק מהמערך הלבן הפריבלגי שאחראי למבנה הכח שמאפשר את האפלייה של השחורים".

המסמך מסיים במסקנה שניצול ההזדמנות במצב הקיים מצד קהילות יהודיות עשויה להשפיע על מיצובה של הקהילה היהודית בארה"ב, על זהות יהודית ובסופו של דבר גם על מערכת היחסים בין ישראל לארה"ב.