הרב ישראל אריאל
הרב ישראל אריאליוני קמפינסקי

לכבוד

הרב יהושע כ"ץ שליט"א

רב העיר מעלה אדומים ת"ו

רוב שלום וברכה!

קראנו את מכתבו ובו פנייה לעולים להר בית ה' לחדול מקיום מצות התורה, האומרת "לשכנו תדרשו ובאת שמה".

כב' טוען במכתבו, שיש אלפי רבנים הסבורים כמותו, ולא פירש בשמו של אחד מהם. גם אם כב' היה מציין בשמו של רב מסוים - גדול ככל שיהא - אין בכך כדי לקבוע הלכה לדורות. בעניין זה כותב הרמב"ם: "כל מאמר שיימצא לאחד מן הגאונים ז"ל המפורסמים בהוראה, ולא נמצא עליהם ראייה ברורה... אין ראוי לנו שנסמוך על אותו מאמר! ולא נעשה בו [הלכה למעשה]! עד שתתבאר לנו סיבתו" (שו"ת הרמב"ם סימן שי).

אוזנינו כרויות לתוכן המכתב של כב', המתבסס על משל נאה מצד עצמו בעניין הרצון לחבק את המלך, אך כדי לבטל מצוות מן התורה, אין די במשל, אלא צריך להביא ראייה חותכת מן התורה, ואת זאת לא מצאנו במכתבו.

העולים להר בית ה' עולים מכוח רבבות גדולי עולם מאז משה רבינו, שציווה בסיני על בניין המקדש. בניגוד לכב' שלא ציין שמות מן האחרונים, נציין להלן כמה משמותיהם של גדולי הדורות שאנו הולכים בעקבותיהם, כגון, דוד ושלמה בוני הבית הראשון, עזרא ונחמיה בוני הבית השני, וכן רבי יוחנן בן זכאי, שאמר: "מהרה ייבנה המקדש".

כמו כן, הולכים אנו בעקבות חכמי ישראל שעלו להר הבית אחרי החורבן, והם: רבן גמליאל, רבי יהושע, רבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא (ראה מכות כד, ב). כך גם בעקבות הרמב"ם ורבי יחיאל מפריז שביררו את הלכות הבניין והעבודה, ופעלו – כל אחד על פי דרכו - לחידוש העבודה במקדש. נזכיר את המשיב הגדול, הרדב"ז, שסימן באופן מדויק את התחום המותר והאסור לכניסה בהר הבית. כן הולכים אנו בעקבות מרן הרב קוק זצ"ל, שתיכנן לחדש את הסנהדרין ולהקים את "מרכז הדת" בתוככי הר הבית, כהכנה לבניין המקדש (מאמרי ראי"ה 455).

לכב' הרב כ"ץ יש קושיות על העולים להר הבית, וזכותו להקשות, ואנו כאן איננו פטורים מן החובה לתרץ את קושיותיו, ואת זאת נעשה במסגרת המוצעת להלן. אך לרבנים רבים בעם ישראל, יש גם קושיות על כב' הרב כ"ץ שליט"א, וכב' לא יוכל לצאת ידי חובה מבלי להשיב תשובה כהלכה.

כידוע לכל, כבודו זכה להיות כהן בישראל, זו זכות גדולה אך מחייבת. והכל תמהים: הכיצד זה, שביום שחרור הר הבית חל חיוב על עם ישראל להדליק נרות במנורת המקדש ולחדש את העבודה כבימי החשמונאים, ואילו כבוד הרב יחד עם שאר הכהנים והלויים נמנעים מלקיים מצוות מפורשות בתורה, ומונעים מעם ישראל מלקיים את המצוות שבמקדש? והרי מאותה שעה רובצת האחריות על כתפי הכהנים לקיום העבודה על גבי המזבח - כמובא בספר החינוך (תא).

למעשה, שאלות רבות אחרות באמתחתנו להפנות לכב' הרב, ואנו מבקשים עליהן תשובה, אך סבורים אנו, כי אין זה יאה לקיים משא ומתן בנושא כה יקר וקדוש, במסגרת העיתונות או ברשתות החברתיות. לא זה המקום לבירור הלכתי, בוודאי כשמדובר בשאלות העומדות ברומו של עולם, וכן שאלות שיש בהן חיוב כרת, כגון החיוב על כלל ישראל להקריב קרבן פסח.

נציין עם זאת, כי בין הרבנים המורים לתלמידיהם לעלות להר, יש ידענים מופלגים בתורה וביראת שמים, ואינם בגדר "קטלי קני באגמא". השיטה שהלך בה כבוד הרב לקרוא לעולים להר "חצופים" לא תצלח. אם באמת ובתמים רוצה כבוד הרב לשכנע את העולים לחדול מלעלות, אין לו אלא ללכת בדרך הכבושה בהלכה. לקיים דיון הלכתי משותף לרבנים משני הצדדים לדון בנושא השנוי במחלוקת - כמקובל בכל הדורות. כך עשו בית הלל ובית שמאי כמתואר בגמרא (עירובין יג, ב): "שתי שנים ומחצה נחלקו בית שמאי ובית הלל, הללו אומרים... והללו אומרים... עד שנמנו וגמרו". הוויכוח בנושא העלייה להר הבית, וכמו כן החובה לחדש את העבודה במקדש נמשך למעלה מיובל שנים, והוא לא ייפסק בגלל מכתב כב', שכן מדובר בקיום מצוות התורה הזועקות לקיומן.

בעניין זה כותב הרמב"ם בהלכות ממרים א, ה: "שני חכמים או שני בתי דינין שנחלקו שלא בזמן הסנהדרין, או עד שלא היה הדבר ברור להן... אחד מטהר ואחד מטמא, אחד אוסר ואחד מתיר, אם אינך יודע להיכן הדין נוטה, בשל תורה הלך אחר המחמיר בשל סופרים הלך אחר המיקל".

מעתה שמדובר בחיוב מצוות מן התורה ש"אחד אוסר ואחד מתיר, ואינך יודע להיכן הדין נוטה", שהרי הרבנים חלוקים בדבר, הדרך הכבושה בהלכה היא להקים בית דין שידון בנושא ויכריע בשאלות האמורות לכאן או לכאן, וכדברי חז"ל (ראש השנה כה, ב): "אין לך לילך אלא אצל שופט שבימיך". לפיכך הצעתנו היא כדלקמן:

א: "אל נא תהי מריבה בינינו כי אנשים אחים אנחנו".

ב: נקבע תאריך לדיון משותף בין תלמידי חכמים משני הצדדים, בתקווה להכרעה בנושא.

ג: אנא, בחרו לכם עשרה רבנים מתוך האלפים הסבורים שיש איסור עלייה להר הבית, ויכינו את עצמם לדיון מסודר.

ד: אף אנו נבחר עשרה רבנים מתוך הרבנים התומכים בעלייה להר הבית ובקיום המצוות שבמקדש, ויכינו הם את ראיותיהם.

ה: לקיום מצות "אחרי רבים להטות", ייבחר גם רב יושב ראש המקובל ומוסכם על שני הצדדים, כגון הרב הראשי לישראל לשעבר הרב י. מ. לאו שליט"א.

ו: זכותכם לבחור את מקום ההתכנסות, כגון בית הרבנות הראשית לישראל.

ז: המועד המוצע לדיון, כ"ד אלול תש"פ, יום התחלת המלאכה במקדש בימי בית שני כמובא בנבואת חגי הנביא.

ח: תוכן הדיונים, וכן הראיות לכאן ולכאן, וכמובן המסקנה להלכה, יועלו על הכתב ויופיעו בספר. כך יסיר הספר את הערפל המכסה את הבעיה, ויוציא את הציבור מן המבוכה השוררת בתוכו כיום.

ט: אם נגיע לסיכום ויזכה עם ישראל, נשמח אם כבודו יתכבד לשרת ככהן ראשון בקודש.

י: זו הצעתנו, והיה, אם מסיבה כל שהיא לא ניענה בחיוב, ולא יתקיים הדיון בתאריך המוצע, אזי נמשיך אנו בדרכנו בקיום המצוות האמורות במקדש, שהרי מושבעים ועומדים אנו מהר סיני לקיימן בכל דור ודור.

עם זאת, דלתנו פתוחה תמיד לקביעת מועד חדש לקיום דיון מסודר, ולהכרעה בשאלה כמוצע לעיל, ויתקיים בנו הפסוק: "והאמת והשלום אהבו".

נודה על הודעת כב' בדבר קיום המפגש בתאריך המוצע לעיל

בברכה ותפילה

יהי רצון שנבנה את בית המקדש במהרה בימינו

ישראל אריאל

מכון המקדש