פרופ' מרים סקלרץ
פרופ' מרים סקלרץצילום: לירון מולדובן

בשבת פרשת כי-תבוא אנו מפטירים בנבואת "קומי אורי" (ישעיה ס') השישית שבהפטרות הנחמה הנקראות מלאחר תשעה באב.

נבואה זו הוכתרה כאחד מחזונות הגאולה היפים ביותר בתוכנו ובלשונו, ו"היהלום שבכתר" שבספר ישעיה כולו. הנבואה נאמרת בלשון נוכחת אל ציון, ומבשרת על שיבת בניה ועל שיקום חומותיה בסיוע הונם ואונם של "חיל הגויים" (פס' ה, יא).

בעוד האומות פועלות למען ציון בתחילת הנבואה: בליווי בני ציון השבים אליה, בהבאת צאן ואיל להקרבה במקדש, ובבנין העיר, לקראת סופה של הנבואה ה' הופך לפועל העיקרי לשיקומה של ציון.

הלשון "תחת", החוזרת חמש פעמים מדגישה את התמורה שיחולל ה' במעמדה הפוליטי, הביטחוני והכלכלי של העיר. התמורה מתוארת באמצעות חזרה על רצף של ארבע מילים: "תחת... שי"ם... שֹׁד... יש"ע:

טו. תחת היותך עזובה ושנואה ואין עובר
ושמתיך לגאון עולם משוש דור ודור׃
טז. וינקת חלב גוים ושד מלכים תינקי
וידעת כי אני ה' מושיעך וגאלך אביר יעקב׃

יז. תחת הנחשת אביא זהב ותחת הברזל אביא כסף ותחת העצים נחשת ותחת האבנים ברזל
ושמתי פקדתך שלום ונגשיך צדקה׃
יח. לא ישמע עוד חמס בארצך שד ושבר בגבוליך
וקראת ישועה חומתיך ושעריך תהלה׃

הרצף הראשון מתאר את התמורה החיובית שתחול במעמדה של ציון כלפי חוץ, בזירה הבין-לאומית. ציון תהפוך מעיר שנואה ומבודדת למקורבת ומכובדת. הצירוף "חיל גוים" שהופיע בתחילת הנבואה, הופך כאן ל"חלב גוים" הטעון יותר הן בלשונו המליצית, הן בתוכנו המבטא תמיכה אינטנסיבית ואינטימית יותר: "וינק חלב גוים ושד מלכים תינקי" (פס' טז).

הלשון החוזרת "שֹׁד", משמשת בפס׳ טז במשנה הוראה במשמעות חיובית של "שָׁד", המקבילה ל"חלב"ולשורש ינ"ק וגם כרמז לכך שעושרם של הגויים הגיע אליהם דרך גזל וחמס כמו התרגום הארמי לפסוק זה: "ובביזת מלכיהון תתפנקין".

אף הפרשן הנוצרי ג'ון אסוולד הכיר בכך שדימוי עוצמתי זה של ישראל היונקת משדם של מלכי האומות אינו מופרך, בבארו את כוונת הדימוי במלים אלו: "יבוא יום בו ישראל תמצא עצמה מטופלת ונתמכת על ידי האדירות שבאומות העולם. מי שחי מאז 1948 לא יראה הבטחה זו כאבסורדית".

אם הרצף הראשון תיאר את התמורה שתחול במדיניות החוץ של ציון הרי שהרצף השני פורט את ההתנהלות המדינית-כלכלית בתוככי ציון. מערכת הפקידות בעיר תהפוך ממושחתת ונוגשת למנהיגת שלום וצדק.

ה' הנותן ברכה בכלכלתה של ציון – "תחת הנחשת אביא זהב" (פס׳ יז) – גם ידאג שהממונים עליה יהיו נאמנים: "ושמתי פקדתך שלום ונגשיך צדקה". עמוס חכם מעיר על רצף הפסוקים: "רבוי העושר מביא לקלקול המדות; והבטיחה כאן הנבואה, שאף על פי שיהיה עושר רב בירושלים, יהיו כל מושליה צדיקים".

דורנו שב"ה זכה לחזות בהגשמתם של פסוקים רבים בנבואת ישעיה, שזכה לירושלים של זהב ושל נחושת ושל אור, שומה עליו לחתור גם להגשמת "לא ישמע עוד חמס בארצך שד ושבר בגבוליך". עלינו לפעול להתנהלות אישית וציבורית ראוייה, בתום לבב ונקיון כפיים, בשלום ובצדקה.

ישעיה חותם הפטרה זו בקביעה שלציון צפוי עתיד מזהיר מפני שתושביה ראויים לו: "ועמך כולם צדיקים – לעולם יירשו ארץ". אזרחים שפקידיהם "צדקה" ראויים להיקרא "צדיקים" ולרשת ארץ לעולם. 

הכותבת: ראש התוכנית למקרא ולספרות חכמים, מכללת אורות ישראל