הרבה יסכימו: הסיפור של אומן הפך לטירוף. האירוע הזה עושה חילול השם בקנה מידה בינלאומי; הדוחק של עשרות אלפים על הקבר הוא פצצת קורונה מתקתקת; ההתפשטות היהודית בעיירה האוקראינית הקטנה מציפה רעלים אנטישמיים מהזן הישן; אומן, על שלטיה בעברית והנדל"ן המאמיר שלה, הפכה מזמן לביזנס ולמערכת אינטרסים שסובבת סביב הרבה כסף; וההסתערות הקולקטיבית על הקבר בעיצומו של ראש השנה בלי משפחה ובלי שולחן חג – ולפעמים גם בלי מיטה לישון עליה – הפך את כל האירוע הזה יותר לפסטיבל וודסטוק ברסלבי ופחות ליום דין לכל באי עולם.
ובכל זאת, צריך לאפשר לחסידים לטוס לאומן. המדינה לא יכולה למנוע מאוכלוסיה מסוימת, בשל אמונתה, לצאת מהארץ, תהא מטרתה אשר תהא. זו הגבלה על חופש התנועה, הגבלה על חופש הדת ואפליה אסורה. השמיים צריכים להישאר, עקרונית, פתוחים לישראל וממנה, ומי שרוצה לטוס – גם במחיר הסתבכות עם שלטונות אוקראינה – שיטוס. אוקראינה היא מדינה ריבונית, אם היא רוצה להגביל את הטיסות לאומן, שתתכבד ותעשה זאת בעצמה. בא לכם להיזרק במשך 15 שעות על רצפת שדה התעופה בקייב ולהסתכן במעצר? שיהיה לכם בהצלחה. מדינה חופשית, כמו שאומרים אצלנו.
הסיפור הזה של הטיסה לאומן הוא עוד פרק ביחסים הבלתי פתורים של יחסי דת ומדינה בישראל. שוב המדינה מתעקשת "להחזיק את הדת בידה", כפי שאמר בן גוריון לפרופ' לייבוביץ' בסרבו להפריד דת ומדינה. בא פרויקטור הקורונה, פרופ' גמזו – שכנראה הפך גם לתיאולוג לעת מצוא – ופוסק שהטיסה לאומן היא "פולקלור", "מסורת" ו"מנהג". בואו נניח את ההגדרה הדתית בצד: האם הזכות להפגין בבלפור חזקה מהזכות להתגודד מול קברו של רבי נחמן? הניסיון של המדינה "לדרג" את הנסיעה לאומן באיזשהו "פּוּלחָנומטר" ובכך להצדיק או לא להצדיק את עצם הטיסה לאוקראינה, היא התערבות בוטה בחופש הדת. לנציגי השלטון אין זכות להכריע איזה פולחן ראוי ואיזה לא, ובטח לא להעלות את הציבור החרדי על המוקד, הפעם בעל כרחו, גם כשהוא רוצים לקיים את אמונתו הרחק, אי שם בערבות אוקראינה. בהיעדר צו איסור יציאה מהארץ, למדינה אין סמכות להחליט מי יטוס ומי יקורקע, מי ינוח ומי יזוע, אלא אם כן מדובר בהחלטה גורפת, שוויונית ולא שרירותית.
אני אוהב את רבי נחמן; כל חייו הוא השתוקק לארץ ישראל וכל "תורה" שכתב בענייני הארץ ובכלל היא קולאז' עמוס בשברי מקורות ודימויים, שמאחוריהם מסתתר מהלך רעיוני מלא עומק. "מִי שֶׁרוֹצֶה לִהְיוֹת יְהוּדִי", צוטט, "דְּהַיְנוּ לֵילֵךְ מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא, אִי אֶפְשָׁר כִּי אִם עַל יְדֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל" (חיי מוהר"ן). מי שחושב שרבי נחמן היה רוצה שירדו אליו מארץ ישראל, מירושלים, כדי לחגוג חג זה או אחר בעיירה אוקראינית שאדמתה רוויה בדם יהודים – כנראה פספס משהו בדרך, או שחיפש משהו שרבי נחמן לא התכוון אליו. ואמנם, זכותם של אלה שחושבים שהבילוי הזה בראש השנה "עולה על כולם", ולמרות הטענות הענייניות נגד הנסיעה לקבר, יש להקפיד שהאג'נדה הדתית או האנטי-דתית לא יגלשו לכדי פגיעה בזכויות יסוד במשטר דמוקרטי.
נסיים בציטוט מתוך ההקדמה לספר "ימי מוהרנ"ת", המתאר את מסעו לארץ ישראל של התלמיד המובהק רבי נתן מברסלב, מסע שנעשה בהשראת רבי נחמן, בעצתו ובעידודו. וכך נכתב:
"לְמַעַן יֵדְעוּ דּוֹר אַחֲרוֹן יָקוּמוּ וִיסַפְּרוּ לִבְנֵיהֶם כַּמָּה צְרִיכִין לְהִתְחַזֵּק לָבוֹא לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כָּל מִי שֶׁרוֹצֶה לִהְיוֹת אִישׁ יִשְׂרְאֵלִי בֶּאֱמֶת, מִגָּדוֹל וְעַד קָטֹן. כִּי קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מַסְפִּיק לְכֻלָּנוּ, כִּי כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, מִגָּדוֹל וְעַד קָטֹן, יֵשׁ לוֹ אֵיזֶה חֵלֶק בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְשָׁם חַיֵּינוּ, שָׁם קְדֻשָּׁתֵנוּ, שָׁם בֵּיתֵנוּ, שָׁם אַרְצֵנוּ, שָׁם אַדְמָתֵנוּ, שָׁם חֶלְקֵנוּ, שָׁם גּוֹרָלֵנוּ. וּבְחוּץ לָאָרֶץ אֲנַחְנוּ גֵּרִים, כְּאוֹרֵחַ נָטָה לָלִין הַמִּתְגּוֹלֵל בַּחוּצוֹת וּבַשְּׁוָקִים וּבָרְחוֹבוֹת, כִּי אֵין זֶה אַדְמָתֵנוּ וְחֶלְקֵנוּ כְּלָל. וְעַל כֵּן נִקְרֵאת חוּץ לָאָרֶץ, כִּי בַּחוּץ אָנוּ עוֹמְדִים, בַּחוּץ מַמָּשׁ, וְאֵין אִישׁ מְאַסֵּף אוֹתָנוּ הַבַּיְתָה עַד אֲשֶׁר נָבוֹא עַל אַדְמַת הַקּדֶשׁ" (הטקסט הועתק מהאתר 'רבנובוק'].
הכותב הינו עורך-דין במשרד עוה"ד ברק-מסיקה-קייקוב