שיעורי בית

שנת הלימודים תשפ"א נפתחה רק השבוע, והשאלה איך תיראה הלמידה במוסדות החינוך לאורך השנה עדיין לוטה בערפל

יוסף ארנפלד , י"ג באלול תש"פ

ד"ר אמנון אלדר, מנכ"ל רשת אמי"ת
ד"ר אמנון אלדר, מנכ"ל רשת אמי"ת
צילום: עמי ארליך

נגיף הקורונה שהפר את שגרת חיינו השבית גם את מערכת החינוך, לפחות במתכונת המוכרת עד היום. הורים שהתרגלו בכל בוקר לשלוח את ילדיהם אל בית הספר, נאלצו באחת להסתגל למציאות חדשה ומאתגרת של למידה מקוונת מהבית. כך גם קרה בבית משפחת רייסנר באלעד. ארבעת ילדיהם שלמדו עד אז במוסדות חינוך, ואפילו הבן הבכור שי שלמד בישיבה גבוהה, התקבצו הביתה בבת אחת, מה שדרש היערכות מחודשת ומוקפדת.

"עם הבן יאיר, שהיה בכיתה י"א, לא הייתי צריכה לשבת. פתחו להורים קבוצת ווטסאפ ועדכנו אותנו בכל פעם לפני שיעורים, אבל זאת הייתה האחריות שלו לפתוח את הנייד, לדעת מתי יש לו שיעור אזרחות או גמרא", מתארת טובי רייסנר את יישום הלמידה מרחוק בביתה. "אצלנו בבית יש מחשב אחד, וצריך היה לתאם בין השעות של כולם. למזלי, בין שאר הילדים הייתה חלוקה. לבן אביעד, שהיה בכיתה ח', היו שיעורים על הבוקר, מיד אחרי התפילה; הבן בישיבה הגבוהה קבע חברותא בזום דווקא בלילה, ואילו המורה של הבן אמיתי, בכיתה ג', היה מאוד גמיש איתנו. קבענו מראש בשעה אחת ובשעה שלוש בצהריים, אבל אם אימהות ביקשו פתאום לדחות או להקדים, הוא שינה. לבת מעיין היו שיעורים מוקלטים בטלפון שבסיומם קיבלו משימות לביצוע, וכך היא יכלה להתחבר מתי שרצתה".

על אף שמה שנותר לאם המשפחה בפועל היה רק לשבת עם הבן הקטן בכיתה ג', המציאות החדשה הפכה אותה, כך היא מעידה, למורה במשרה מלאה. "מאוד קשה ללמד כיתה בזום", היא אומרת. "ישבתי לידו בשיעורי משנה וסיכמתי את השיעור כדי שאוכל לחזור איתו אחר כך על החומר הנלמד. היו ילדים שפתחו כל הזמן את המיקרופון והפריעו למהלך השיעור, כי לא היה מי שישמור עליהם. בתחילת השיעור ובסופו המורה נתן להם זמן חופשי, אבל תמיד היו ילדים שהפריעו למורה באמצע ההסברים ושאלו מתי מסתיים השיעור. זה לא פשוט, יש אימהות עם הרבה ילדים בגיל יסודי וקשה מאוד לתת מענה לכולם, ואז, למרבה הצער, גם מתפתחים פערים בין התלמידים".

לאחר מספר חודשי ניסיון, רייסנר סוברת שלימודים מקוונים הם פתרון אפשרי לתלמידים הבוגרים, רק אם יש להם אחריות אישית, יחד עם ההורים שנמצאים מאחור ודוחפים מדי פעם, עם זאת, לימודים כאלה לא מתאימים לתלמידים הצעירים יותר. "בוודאי למי שיש יותר מילד קטן אחד - ממש לא. לי היה קל יחסית כי הייתי צריכה לדאוג רק לילד אחד, אבל בסופו של דבר הכול נופל עלינו ההורים. המערכת ניסתה לשמור אותם בעניינים, אז עשו להם גם מבחנים. הייתי צריכה לשבת איתו ללמוד למבחן, וגם בזמן המבחן, כדי לוודא הוא עושה אותו לבד. רק אם אחד ההורים הופך להיות מורה בעצמו, זה אפשרי".

רוית דהן (שם בדוי), אמא לשלושה העובדת במשרה מלאה בעבודה דורשת, מוטרדת מאוד מהצפוי בשנת הלימודים. "הבן שלי עולה לכיתה ה', ומבית הספר הודיעו לנו שהשבוע יחולק בין למידה מרחוק ללמידה פרונטלית בכיתה. עדיין אין מערכת מסודרת. אבל הדבר שהכי מטריד אותי הוא הבלגן שיש במוסדות החינוך. אף אחד לא מסביר בצורה ברורה מה בדיוק הולך להיות. אני אדם שעובד סביב השעון, ולא יכולה להיתקע פעם אחרי פעם בבלת"מים ושינויים לא צפויים", היא קובלת.

"מעבר לזה, הבן שלי מתקשה בלימודים, ולצערי הלמידה מרחוק בחודשים האחרונים דרדרה את מצבו הלימודי. הוא מתקשה להתרכז בשיעורים דרך הזום, קם כל רגע ולא מקפיד על שיעורי הבית. שמנו לב שנוצר פער גדול בינו לבין ההספק של הכיתה, ואני חוששת שהמורים היום בעיקר עסוקים בצד הטכני ולא בלמידה עצמה. אני כבר מחכה לשגרה וללימוד נורמלי בכיתה עם לוח, מורה וכיתה", היא נאנחת.

השלכות הזום יתבררו בעוד שנים

המציאות החדשה שנכפתה עלינו בהפתעה גמורה בעיצומה של שנת הלימודים תש"פ, הפכה להיות נקודת הפתיחה של שנת הלימודים תשפ"א. מאז הספיקה מערכת החינוך לעבור כברת דרך, ולעדכן מפעם לפעם את מתווה החזרה ללימודים למקוון הרבה יותר, בהתאם להנחיות משרד הבריאות, כך שרבים תוהים לעצמם עד כמה יצליחו התלמידים ללמוד בתנאים הללו.

"מוקדם מדי לקבוע היום האם שיטת הלימודים הזאת טובה או לא", אומרת מיכל דליות, הידועה בשם 'סופר נני', אשת חינוך ויועצת משפחתית בכירה. "ההתנסות שהייתה בחודשי מאי ויוני, כאשר היה בלגן היסטרי ואף אחד לא היה ערוך - לא מהווה מדד לקבלת החלטות או להסקת מסקנות, כך שההסתכלות שלנו מוטעית, מכיוון שאנחנו שיפוטיים ומנסים להבין אם זה טוב או רע. יש מצבים בחיים שאין לנו שליטה עליהם. משבר הקורונה מחייב אותנו ללמד היום היברידית - קצת בית ספר והרבה מקוון. זה המצב שאיתו מיליון הורים במדינת ישראל יתמודדו באחד בספטמבר. אם זה טוב או לא, נדע רק בעוד כמה שנים".

לדברי דליות, אחת ההשלכות מהשינוי הדרסטי של מערכת החינוך היא שההורים צריכים לקחת חלק בתפקיד שהיה של המורים עד היום. "ברגע שהלימודים הם היברידיים, החלל של הבית - אם זה בחדר הילדים, במשרד של ההורים או בפינת האוכל - הופך להיות הכיתה. ולכן ההורים הם כמו מורים", היא פוסקת.

"למרות שהלימודים מתקיימים בבית ההורים, צריכים להכין את הילדים כאילו הם הולכים לבית הספר. דהיינו: לדאוג לכך שהם יישנו תשע שעות רצוף בלילה ויהיו מרוכזים ביום שלמחרת, להעיר אותם שעה קודם, לוודא שהם אוכלים ארוחת בוקר טובה ולהכין סנדוויץ' לארוחת עשר. אם ההורה נשאר בבית, הוא צריך להקפיד שהילד ישב במהלך השיעורים, ושבהפסקות יצא להתאוורר ולא יהיה שקוע בטלפון. אני בעד שהתלמידים יחויבו לשבת בתלבושת בית הספר. צריך להפנים שיש כאן התכווננות אחרת".

במקרה ששני ההורים הולכים לעבודה והילד נשאר בבית לבדו, דליות ממליצה שכאשר ההורים יוצאים מהבית בבוקר, יוודאו שהילד עירני ושפינת הלימוד שלו מוכנה, ובעיקר יקפידו להיות מעורבים במערכת. "עד לאחרונה, הורה לילד בכיתה ו'-ז' לא ממש היה מעורה במערכת השעות של ילדו. הילד מסדר את הילקוט לבד, ולהורה אין מושג אם באותו היום הוא לומד גיאוגרפיה או היסטוריה, ובאיזו שעה. היום זה צריך לעניין אותו", היא קובעת. "ההורה צריך לדעת מה המערכת של הילד, לראות שהספרים והמחברות מוכנים לשיעורי היום ושהחיבור לזום מוכן - עוד לפני שהוא נוסע לעבודה. גם במהלך היום, אם כמה דקות לאחר שמסתיים אחד השיעורים הוא יתקשר לילד ויתעניין איך היה השיעור, האם המורה העביר את החומר בצורה בהירה והאם תלמידים אחרים השתתפו בשיעור - זה מראה לילד התעניינות, ומעניק להורים ידע ופיקוח, שמשפיעים ישירות על הלמידה. אחרת, בקלות הילד יצבור פערים. צריך מעורבות הורית גבוהה".

מעבר לשעות הלימודים, דליות ממליצה לרשום את הילדים לחוגי תנועה, כמו ספורט, מחול או לחילופין לנסוע באופניים עם ההורים. "אנחנו בעידן משבר ולא יכולים להרשות לעצמנו להתפנק. יש כאן ילדים שנזרקו לתוך משבר קורונה עולמי. אפשר לשבת ולהתלונן, אבל אם אנחנו רוצים לעזור לילדים, אין ברירה אלא לשנס מותניים ולהיות הורים במשרה מלאה, כפולה ומכופלת".

מגיעים ללמידה המקוונת מוכנים יותר

מובן שמוסדות החמ"ד נערכו גם הם לפתיחת שנת הלימודים במתכונתה החדשה והמקוונת. "מלכתחילה זה סוג של אילוץ. בעצם מי שמנחה זה הדרג המקצועי הרפואי, וגם משרד החינוך ומשרד הבריאות", אומרת שוש נגר, ראשת מינהל החמ"ד. "זה לא קל, אבל זאת המשימה שלנו. דווקא מההתמודדות עם הגל הראשון יש לנו הרבה מאוד תובנות, והאמירה שלנו היא שפתיחת השנה היא לא בגדר הפתעה עבורנו. בתקופת הקיץ הרבה מורים הוכשרו לתהליכי הוראה ולמידה משמעותיים, ואני מאמינה שנפתח את השנה ממקום אחר לגמרי, בעזרת ה'. מעבר לכך, בטוח שיש דברים שנאמץ לטווח הרחוק. כאשר תחלוף הקורונה, אני מאמינה שייקחו את הדברים הטובים והאיכותיים והמקדמים מהתקופה הזאת לשגרה של מערכת החינוך".

כבר עכשיו שמה נגר את האצבע על העובדה שהתלמידים ממילא נמצאים במרחבים הדיגיטליים. "העולם הזה מאוד מונגש להם. השאלה הגדולה שאנחנו שואלים את עצמנו היא, מה אפשר לעשות כדי שהשימוש במדיה הזאת יהיה מושכל, מפתח ומעצים, כזה שייתן כלים טובים לתלמידים שלנו", היא מסבירה. "לכן אפשר לראות את תקופת הקורונה בתור הזמנה לאנשי החינוך ומובילי המערכת, להיות שם בכל מה שקשור בהוראה דיגיטלית ובשימוש בכלים הדיגיטליים לשירות הלומד, ולהשתמש בהם לתהליכי למידה טובים ומקדמים, הן בלמידה דיפרנציאלית שמאפשרת לכל לומד להתקדם בקצב שלו, והן במודל של כיתה הפוכה, שבה התלמיד קודם כול צופה במשדרים ורק לאחר מכן מעבד את החומר בכיתה עם המחנך. יש הרבה דרכי הוראה ולמידה דיגיטליות שאנחנו לוקחים מתקופת הקורונה אל השגרה".

עם זאת, נגר מבקשת להדגיש כי לתפקיד הפרונטלי של המחנך ישנו חשיבות עצומה. "מפגש פנים אל פנים הוא הכרחי לעבודה החינוכית", היא מציינת. "אין כמו להקשיב לפעימות הלב של התלמיד ולחזק איתו את הקשר האישי. הצד הדיגיטלי לא מחליף את זה. אנחנו רוצים לכוון לשילוב של גם וגם: לקחת את הדברים הטובים בפן הדיגיטלי, ולשלב אותם בדברים פנים אל פנים שאין להם תחליף. לכן מערכת החינוך ממשיכה להיות חיונית ונדרשת. אחרי שהקורונה תהיה מאחורינו, הייתי רוצה לראות תלמידים שלנו פיזית, בתוך בתי הספר, יותר מיומיים בשבוע. עם כל הכבוד ללמידה מרחוק ועם כל הכבוד לטכנולוגיות, התלמידים הם יצורים חברתיים, ולכן נכון שישבו יותר בבתי הספר. יומיים זה ממש לא מספיק. גם בתקופת הקורונה, אנחנו מעודדים למצוא מענה כדי שכמה שיותר תלמידים יגיעו לבתי החינוך. ואם לא בבתי הספר, אז במרחבים אחרים שנמצאים קרוב לבית הספר, כמו מרכזי פיס ומתנ"סים, באופן כזה שיותר ויותר תלמידים יוכלו להימצא בתוך מסגרת חינוכית", מדגישה נגר.

נגר מבקשת להרגיע את ההורים שחוששים מכך שילדיהם יחויבו לשהות זמן רב מול המסכים: "יהיו מספר יחידות זמן בסדר היום שבהן התלמידים יהיו מול מסך, ואחר כך הם יישלחו לעשות משימות אחרות; משימות חקר קצרות או מתמשכות, תרגול בתוך החומרים וכדומה. בשום שלב אין כוונה שהתלמידים יהיו מול מסך חמש-שש שעות ביום. תהיה פתיחה בבוקר, שבה המורה פוגש את התלמידים ודורש בשלומם, עובד איתם על היבטים רגשיים־חברתיים, אומר להם מה הולך להיות סדר היום, מקנה להם יחידת הוראה ושולח אותם למשימה כתובה. אחרי שעה-שעתיים הם פוגשים מורה מקצועי אחר שעושה איתם שוב עבודה של הקניה ותרגול, ושוב הם יוצאים למשימה. העובדה שיומיים הם יהיו בתוך בית הספר מאפשרת למורים לעשות איתם עבודה של הקניה, כך שכשיהיו בבית - הם יישלחו למשימות שלא ידרשו מהם להיות כל הזמן מול המסכים".

כשצנחן קופץ בצניחה הראשונה שלו בקורס, הוא לא יודע למה לצפות ולכן נוחת על הרגליים, אבל בצניחה השנייה הוא כבר מתחיל לחשוש. כך מדגים אלחנן גלט, מנכ"ל מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא, את התהליך שעברו מוסדות החינוך במהלך החודשים האחרונים. "בשנה שעברה נפלנו לתוך זה ולמדנו להתמודד תוך כדי תנועה. יש לזה כמובן יתרונות וחסרונות. עכשיו אנחנו באים מוכנים יותר, אבל זה גם מחייב אותנו להיות יותר מדויקים וערניים למשמעויות של השינוי הזה. יש לנו היום שלוש קבוצות מקצועיות - מנהלי בתי ספר, רכזים פדגוגיים ומורים - העמלים על שיפור דרכי ההוראה מרחוק, שיפור הכלים, הסגנון, השיח מול התלמידים, ואנחנו ממשיכים להתאמן על זה. גם בקודש יש הרבה מה לעשות בתחום הזה. לא רק מתמטיקה ואנגלית, אלא גם הלכה, משנה וגמרא".

מתחילת תקופת הקורונה עסוקים במרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא בהפקת לקחים ובשיפורים מתמידים. "למדנו את הכלים הטכנולוגיים יותר לעומק, עשינו קורסים והשתלמויות. הכשרנו מאות מורים לעשות עבודה יותר מדויקת עם הכלים הטכנולוגיים, מה שמשפיע משמעותית על איכות ההוראה. דרך הזום אפשר שכל תלמיד יעלה את ההערות שלו תוך כדי השיעור מבלי שזה יפריע למהלך התקין של השיעור. בעצם כל שיעור נהיה כמו לימוד בבית מדרש. כמובן שצריך לשים לב שכל תלמיד יבוא לידי ביטוי. יש תלמידים שבכיתה היו ביישנים יותר ובזום יכולים לבוא יותר לידי ביטוי, ויכול להיות גם מצב הפוך. מעל הכול אנחנו חייבים לעמול קשה כדי לוודא שלכל תלמיד יש תשתית טכנולוגית מתאימה". מאידך, גלט מדגיש כי יש צורך בקשר האישי, לא רק דרך מסכים. "שיח במבט ישיר לעיניים בין המורה לתלמיד, אי אפשר לוותר על זה", הוא אומר נחרצות. "אנחנו לא רוצים רק ללמד, אלא גם לחנך. לא ניתן לחנך מבלי לפגוש את התלמידים, הן בשיחות אישיות והן בשיחות קבוצתיות".

אף על פי כן, כשתסתיים הקורונה, גלט ממליץ לעודד בתי ספר למידה מרחוק יום אחד בשבוע. "בדיוק כמו ששולחים תלמיד לספרייה, אפשר לשלוח אותו למרחב של הלמידה ההיברידית", הוא מסביר. "אנחנו רוצים ללכת צעד קדימה ולתת אמון בתלמידים. הנחת היסוד חייבת להיות שהתלמיד סקרן והוא רוצה לדעת. הוא צמא ללמידה, אז ניתן לו את המשימה בדרך שלו ובקצב שלו, והוא יחזור עם תוצאה. כך שהמורה לא מלמד את התלמיד, אלא צועד בתהליך הלימודי עם התלמיד. כבר בסוף שנת הלימודים הקודמת הגשנו למשרד החינוך המלצה לאפשר לכל מוסד יום למידה מרחוק. זה חוסך בעלויות, חוסך בנסיעות. אמרנו: גם כשחוזרים ללמוד כרגיל, נאמץ את יום שלישי בשבוע שבו נלמד מרחוק. אם נדע לעשות שילוב, זה יאפשר להגיע לאיזון נכון".

דגש על למידה עצמית ובחברותות

מבחינת רשת אמי"ת, המעבר לאילוצי הקורונה לא היה חד, אלא חלק מתהליך שמתקיים ברשת כבר כמה שנים. "בשנים האחרונות המורים והמנהלים שלנו עובדים חזק מאוד בכל מה שקשור לחדשנות הפדגוגית ולמיומנויות של המאה העשרים ואחת", מסביר ד"ר אמנון אלדר, מנכ"ל רשת אמי"ת. "מורה אצלנו הוא הרבה יותר מנחה ומנטור, ופחות מעביר ידע. הדגש הוא על למידה עצמית, בחברותות או בקבוצות, ולא רק במקצועות הקודש. כך המורים לקחו את המשבר כהזדמנות לדחוף חזק יותר את הכיוונים האלה, של תהליכי הלמידה החדשניים".

ד"ר אלדר מתאר כי בשנים האחרונות המורים למדו איך משתמשים בכלים הטכנולוגיים, ורותמים אותם לתוך הפדגוגיה. "באמצעות המערכות האלה, שאנחנו קוראים להן 'מסע של למידה' ולא שיעור חד־פעמי, התלמיד מקבל פרויקט שהוא צריך לעבוד עליו בזמנו החופשי. זה לא חייב להיות בשעה מסוימת, אלא יכול להיות במהלך היום, כך שאם יש לו אח שצריך את המחשב כרגע או שהוא עסוק - הוא יכול לדחות את העבודה שלו לאחרי הצהריים. יצרנו כאן גמישות לתלמיד איך ללמוד ומתי ללמוד, ויחד עם זאת להיות בקשר מתמיד עם המורה".

בעקבות העובדה שברשת אמי"ת כבר נערכו ללמידה מרחוק עוד קודם, את משבר הקורונה הם רואים כסיפור הצלחה. "היות שעל פי תפיסת 'הגוגייה' שלנו, עשינו את האימונים לפני כן, היום למורים שלנו הרבה יותר קל ליישם את הלמידה מרחוק", מבהיר אלדר. "עשינו את זה בהדרגתיות. כבר חמש שנים שהרשת נמצאת בתהליך התחדשות, אבל אין ספק שהקורונה הייתה זרז האצה מאוד עוצמתי. בבת אחת היינו צריכים להיכנס לזה בצורה מוחלטת. היו עוד מורים שהיו בתהליכים, אבל האילוץ הזה גרם לכך שכולם היו חייבים להיות בפנים, וגם מי שעוד לא למד, עכשיו היה חייב לדעת איך לעשות את זה. בקיץ האחרון כינסנו את כל המומחים שלנו כדי לתת הכשרה מהירה עבור מורים שעוד לא נמצאים שם עד הסוף".

גם אחרי הקורונה אתם מתכננים להמשיך עם הלמידה מרחוק?

"אנחנו לא מדברים על למידה מרחוק, אלא על למידה אחרת. אפשר להיות גם בתוך בית הספר וללמוד אחרת. בעתיד הלמידה הפרונטלית תהיה מינימליסטית. גם כשילד יבוא לבית הספר - וחשוב שיבוא לבית הספר, מבחינה חברתית ורגשית - הלמידה תהיה אחרת. בתוך המרחב תמשיך הלמידה העצמית, תלמידים ילמדו בתוך מסע למידה ולא בתוך שיעור בודד, כך שברור שאנחנו לא חוזרים למה שהיה קודם. הקורונה הקפיצה את היכולת של המורים והתלמידים לקחת אחריות על הלמידה. תפקיד המורים כמובן לזהות את התלמידים המתקשים, לתת להם את העזרה הספציפית ולהתאים להם באופן ספציפי את החליפה האישית, כך שכל השיטה משתנה".

לא רק במוסדות החינוך היסודיים והעל־יסודיים מסתגלים ללמידה מרחוק, אלא גם במוסדות החינוך האקדמיים. במכללה האקדמית לחינוך תלפיות ממשיכים גם הם עם הלמידה מרחוק, לא רק באמצעות זום, אלא גם בעזרת שלל האמצעים הטכנולוגיים הקיימים בשוק.

"תהיה השתלמות למרצים מתחילים, השתלמות למרצים מתקדמים יותר - כל אחד ואחד בתחום שלו, על פי הרמה שבה הוא נמצא. גם לסטודנטיות יתקיים תדרוך עבור החדשות, כמו גם עבור הוותיקות יותר", מעדכן בנימין בהגון, ראש מכללת תלפיות. "אנחנו מעדיפים כמובן את הלימוד הפרונטלי, פנים אל פנים. אבל אין ברירה. פתחנו קו תמיכה מיוחד של מרצים ופסיכולוגים מהמכללה שייתן לסטודנטיות מענה לבקשות לתמיכה אקדמית, וגם לתמיכה רגשית. יש כאלה שפתאום מפחדות מהקורס או כאלה עם ילדים בבית שמתמודדות".

מבחינתכם זה אילוץ או יתרון?

"בסמסטר הראשון של שנת הלימודים הקודמת, הלמידה מרחוק הייתה רק לצורך גיוון דרכי ההוראה. עכשיו הלמידה מרחוק הפכה להיות העיקר, אם כי מספר קורסים הם סדנאיים ועבורם הסטודנטיות תגענה בכל זאת אל המכללה. הקורסים האלה יתקיימו בקפסולות בהתאם לתו הסגול של משרד הבריאות, למשל סדנאות באומנות, שמתקיים יום אחד בשבוע - כל קבוצה ביום אחר. היינו ערוכים להוראה מקוונת, והיינו רק צריכים לשנות את המינון לגבוה יותר".

מבחינת בהגון, המצב הקיים הוא לא שחור-לבן. "היתרונות הם שהסטודנטית לא צריכה לבזבז זמן נסיעה, מי יותר ומי פחות. ריכזנו את כל שיעורי הלמידה מרחוק ליומיים בשבוע, כך שבמשך ארבעה ימים נשארת לה האפשרות לעבוד ולעשות מה שהיא רוצה. מצד שני, הרבה מעדיפות פנים אל פנים. כך הן מבינות טוב יותר וחשות חלק. גם בזום הן יכולות לשאול שאלות, אבל ההרגשה של לשבת מול מסך שונה מלהימצא מול מרצה בכיתה. עוד לא בדקנו מחקרית האם איכות הלמידה זהה בין למידה פרונטלית ללמידה מרחוק, אבל מדי שיעורים אחדים ניתנת מטלה כדי לבדוק את מידת ההטמעה של נושא הקורס, ובסוף יהיה מבחן, אלא שניתן לו משקל נמוך יותר, ולמטלות משקל גבוה יותר".

יחד עם הקורונה, גדלה תעבורת האינטרנט בצורה חסרת תקדים, ובעיקר השימוש בתוכנת זום, שמתפקדת לא מעט ללמידה מרחוק. כך שאת כל המציאות הווירטואלית שהכרנו, אנחנו פוגשים עכשיו בעוצמות גדולות בהרבה מבעבר. המשמעות היא גם שכל הסיכונים והבעייתיות הקיימים ברשת מגיעים במינון גבוה מאוד. "הילד נמצא לבד בחדר בלמידה מרחוק, אבל בפועל, במחשב או בסמארטפון קיימות כל הסכנות והבעיות שיש ברשת", מתריע יריב פאר, מנכ"ל אינטרנט רימון.

לדבריו, אחת הסכנות בלמידה מרחוק היא חוסר ההרמטיות והפרצות שבתוך תוכנות מערכת הלימודים, כמו גם אפשרויות זליגה של התלמיד עצמו אל מקומות פחות טובים. "חשוב להכיר את מערכת זום על יתרונותיה וחסרונותיה. מערכת הזום כשלעצמה היא מערכת יחסית מאובטחת, אבל היא דורשת מצד מארגן הפגישה להכיר את ההגדרות השונות", מסביר פאר.

"אחת הבעיות שראינו שקרו בזום, היא חוסר ההבנה של המחנך כי יכולים להצטרף אל השיעור שלו גם אורחים לא קרואים. לפעמים מדובר במעשה קונדס ושובבות של ילדים מכיתות אחרות או בתי ספר אחרים, ולפעמים גם מדובר באנשים שאינם חיוביים, שיכולים לעשות נזק ולהציף תמונות פוגעניות רק בשביל לספק את הצרכים שלהם. גם בזום וגם במערכות אחרות, של מיקרוסופט, יש אפשרות שהמחנך יוכל לאשר מראש מי יכול להצטרף ומי נוכח בפועל, ישלוט במי מדבר ומתי, האם משתפים מסכים ועוד. כך שכמו שמחנך מנהל שיעור מסודר בכיתה פיזית, צריך לדאוג שהוא שולט בשימוש בזום. מדובר במספר תכונות בזום שקל מאוד להכיר, ומאפשרות לקיים את השיעורים בצורה בטוחה ומסודרת יותר".

מעבר לסכנות הטמונות בתוכנות השונות של הלימוד מרחוק, מדגיש פאר, ללמידה הווירטואלית ישנה השפעה רבה על הרגלי הצריכה של דור המסכים. "מעבר לתוכן שאליו הילד נחשף, חשוב לשים לב למשך זמן השימוש. גם אם כל היום הילד יקרא ויקיפדיה, זה אומר שהוא נמצא באופן רציף מול מסך ולא פוגש חברים. כך גם לגבי שיימינג, חרמות ושאר פוגענויות. בתקופה הזאת, הכול מתעצם ומגיע במנות גדולות. האחריות של ההורים היא להבין שבתקופה שבה הריחוק החברתי נכפה עלינו אין ואקום, למציאות הזאת נכנס המסך. באופן טבעי הילד צורך הרבה יותר שעות מסך, ויש לייצר לכך אלטרנטיבה, וכן לוודא שיש מסננים כדי שתוכן לא ראוי לא יגיע אליו", פאר מזהיר.

"מעבר לכך, מכיוון שעדיין יכולים להגיע כל מיני אנשים שינסו לפגוע בילד או בילדה - ההורה צריך לעמוד על המשמר יותר מתמיד. זה שילד נמצא בחדר בביתו, לא אומר שהוא בטוח. אם יש לו הפרעות אכילה, הפרעות התנהגות, או שמצב הרוח משתנה - זה צריך להדליק לנו נורה אדומה. בבית אולי אנחנו מוגנים מקורונה, אבל לא מוגנים ממה שהרשת מזמנת לנו. ותפקיד ההורים להיות ערניים יותר מתמיד".