פוליטיקאים בגלימה

בג"ץ 'מצפה כרמים' הוא ההוכחה הטובה ביותר לכך ששופטי העליון, בעיקר השמאלנים שבהם, פוסקים בהתאם להשקפת עולמם הפוליטית.

חגי הוברמן , י"ג באלול תש"פ

מצפה כרמים
מצפה כרמים
צילום: דוברות

אני אחד מרבים מאזרחי ישראל שנושא השחיתות השלטונית מטריד אותם. ולאו דווקא בגלל נתניהו. כלומר, גם נתניהו. אבל אם ראש הממשלה הוא עבריין, בשבילו קיימות מערכות משפט שתפקידן לדון אותו דין צדק ולמצות איתו את הדין.

אבל מה אפשר לעשות אם מערכות המשפט בעצמן נגועות בשחיתות? אם היועץ המשפטי לממשלה הוא אדם חסר מוסר? אם פרקליט המדינה מושחת? אם המשטרה מושחתת? והכי גרוע: אם שופטי בית המשפט העליון, המוסד שחייב להיות הכי נקי וטהור, מתגלים שוב ושוב כפוליטיקאים בגלימות, אנשים חסרי יושר ואמת? זו מציאות הרבה יותר מפחידה מאשר ראש ממשלה עבריין.

והשאלות הללו אינן סתם דמיונות, כמו שיודעים הקוראים. העשן השחור הזה שמכסה את שמינו נובע מאיזושהי דליקה שמשתוללת במעמקי המערכת השלטונית.

בג"ץ 'מצפה כרמים' מהשבוע שעבר, הוא ההוכחה הטובה ביותר לכך ששופטי בית המשפט העליון, בחלקם הגדול, בעיקר השמאלנים שבהם, הם פוליטיקאים בגלימות שחורות. פסק הדין שהורה לעקור את 'מצפה כרמים' בתוך שלוש שנים, הוא פסק דין פוליטי מובהק.

שני שופטים שמאלנים קיצונים – הנשיאה אסתר חיות והמשנה חנן מלצר – עשו את כל התרגילים המשפטיים האפשריים להגיע למסקנה שחייבים לעקור את היישוב. השופט ניל הנדל, שופט שמרן בגישתו, הבין בדעת המיעוט שלו שהפתרון המשפטי שעליו נסמך בית המשפט המחוזי תקף גם לגבי בית המשפט העליון.

אבל הרכב השופטים מראש נקבע כך (מעניין מי קבע אותו?), שבהרכב יהיה רוב שמאלני – חיות ומלצר – מול שופט בודד שמרן והגיוני. איך אמר לי השבוע עובד מדינה בכיר, איש ימין ביסודו, מאלו שעד כה הגנו בתוקף על חשיבות קיומו של בג"ץ? פסק הדין הזה גרם אפילו לאדם כמוני להיות נגד בג"ץ.

בג"ץ: אנחנו נחליט מה זה 'תום לב'

בספרי 'כנגד כל הסיכויים' על תולדות ההתיישבות ביו"ש מצוי צילום מסמך מכ"ג בחשוון תש"ס, 2 בנובמבר 1999, עליו חתום מי שהיה אז עוזר שר הביטחון לענייני התיישבות יוסי ורדי, המאשר את העתקת 'מצפה כרמים' למקומו הנוכחי. שר הביטחון, להזכיר, היה אהוד ברק שכיהן גם כראש הממשלה. המסמך היה חלק מ'פשרת המאחזים' שמועצת יש"ע סיכמה עם אהוד ברק.

לגבי 'מצפה כרמים' נקבע במפורש: "תוכנית תב"ע 223/3 למוסד חינוכי במקום תוגש למת"ע ותטופל בנוהלים הרגילים". 'תוכנית תב"ע 223/3' היא זו שנדונה בהרחבה בבית המשפטי המחוזי ובבג"ץ, בדיונים על עתיד 'מצפה כרמים'.

ההיסטוריה של 'מצפה כרמים' בקצרה: הוא הוקם ביום העצמאות תשנ"ט, ערב עליית ממשלת אהוד ברק לשלטון, מזרחית לכוכב השחר, על ציר אלון, 27 ק"מ מירושלים. בשטח שלכל הדעות היה אדמות מדינה.
שמונה חודשים אח"כ, כאשר ממשלת ברק ביקשה לעקור את המאחזים ביו"ש, סוכם בפרשת המאחזים שסיכמה מועצת יש"ע עם ממשלת ברק, כי בגלל שהמקום הוקם ללא אישור וללא תב"ע מסודרת, המאחז יועתק לגבעה אחרת הכלולה באדמות כוכב השחר, מזרחית ליישוב. את תהליך ההקמה ליווה אישית מפקד פיקוד המרכז, משה יעלון.

אחרי המעבר למקום החדש החלו התושבים בפיתוח היישוב, בהקמת בית כנסת, ובקליטת זוגות נוספים. באמצע שנת 2010 הוחל בבניית מבני קבע ומבני ציבור בהתאם לתוכנית המתאר. 'מצפה כרמים' הוא מקרה מובהק של יישוב שהמדינה קבעה מלכתחילה את מיקומו, ולא המתיישבים עצמם.

בשנת 2011 הוגשה עתירה לבג"ץ נגד התוכניות במקום, בטענה ששתי חלקות בתחום השכונה, שבהן מתגוררים 135 נפשות, הן חלקות פרטיות של העותרים הערבים. לצורך בירור הבעלות וזכות תושבי מצפה כרמים להתגורר בשכונה, התקיים הליך אזרחי בבית המשפט המחוזי בירושלים. להליך הזה, כמקובל בהליך משפטי תקין, הוזמנו לעדות כל הגורמים שהיו מעורבים בהקמה המחודשת, החל מבוגי יעלון שכיהן אז כמפקד פיקוד המרכז, היועץ המשפטי של הפיקוד דאז אל"מ שלמה פוליטיס, אנשי המינהל האזרחי, ועוד.

בית המשפט המחוזי שמע את כל העדים, ובאוגוסט 2018 נתן פסק דין ברור: להסדיר את ההתיישבות במצפה כרמים, באמצעות החלת 'תקנת השוק במקרקעין', הקבועה בסעיף 5 לצו בדבר רכוש ממשלתי. תקנה זו קובעת כי "כל עסקה שנעשתה בתום לב בין הממונה לבין אדם אחר בכל נכס שהממונה חשבו בשעת העסקה לרכוש ממשלתי, לא תיפסל ותעמוד בתקפה, גם אם יוכח שהנכס לא היה אותה שעה רכוש ממשלתי". זה גם היה הפתרון עליו סמך את ידיו היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט, שהתבסס עליו בהתנגדותו לחוק ההסדרה (שגם הוא נפסל בידי בג"ץ). בית המשפט המחוזי השתכנע, אחרי ששמע את כל העדים, שאכן היה כאן מקרה מובהק של תום לב.

הפלשתינים בעלי הקרקע, שיכלו לקבל בתמורה פיצוי כספי, לא ויתרו, ועתרו לבית המשפט העליון. בג"ץ הפך בדעת רוב את פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים, ודחה את עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט. בפסק הדין קבעה נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות כי ההתיישבות במקום אמנם נעשתה בתום לב, אולם רשויות המדינה הרלוונטיות התנהלו שלא בתום לב, שהיה מאפשר להכשיר בדיעבד את ההתיישבות, ולפיכך לא ניתן להחיל על המקום את 'תקנת השוק'.

בקיצור: חיות את מלצר קיבלו לכאורה את עקרון ה'תום לב', אבל מיד הוסיפו שאנחנו, השופטים, נקבע לכם מה זה 'תום לב', או בלשונם המשפטית המכובסת: "הסדר מסוג 'תקנת שוק' יש לפרש בדווקנות ולצמצם את תחולתו ולא להרחיבה. גישה זו יפה, ואולי ביתר שאת, בבואנו לפרש את סעיף 5 ותנאיו וזאת בהינתן העובדה כי הוא חל על שטח המוחזק בתפיסה לוחמתית, אשר לגביו יש להוסיף ולהבטיח כי הפרשנות מתיישבת עם חובתו של המפקד הצבאי להגן על קניינה של האוכלוסייה המוגנת". בלשון לא משפטית קבע בג"ץ: אתם מתנחלים בשטחים כבושים, אז כלפיכם יש אמות מידה שונות בכל הקשור ל'תום לב'.

ולמה לא היה תום לב מצד הרשויות? כי לטענת בג"ץ הממונה על הרכוש האזרחי, יהודה נהרי, לא בדק איזשהו מסמך או התרשל בנושא בדיקת מפה כלשהי.

שופטי בג"ץ, בניגוד לבית המשפט המחוזי, לא שמעו בעצמם את העדים בעלי התפקידים, לא חקרו אותם, לא התרשמו מעדותם. בלי כל המהלכים המשפטיים הללו פסקו חיות ומלצר שאין כאן באמת 'תום לב' – והורו לעקור את 'מצפה כרמים'. אותו בית משפט שקבע שאסור להרוס בית מחבל כי המשפחה שלו לא אשמה במעשיו הרצחניים, קובעת בלי פקפוק שמותר להרוס בתים של מתיישבים, שלא אשמים כלל ברשלנות או בטעות של פקיד ממשלתי. וזאת כאשר לבית המשפט היו כל הפתרונות המשפטיים הנדרשים להשארת המקום. החלטה פוליטית כבר אמרנו?

שיא האירוניה היא, שבמקום בו עמד בהתחלה 'מצפה כרמים' טרם פונה לראשונה, הוקם מאחז חדש בשם 'מעלה שלמה' שבסופו של דבר הוכר כמקום מאושר, ודווקא 'מצפה כרמים' שעבר לנקודה חדשה מאויים בעקירה חדשה.

הנה למה צריך ריבונות

בשבועות האחרונים היו לי לא מעט ויכוחים, גם עם חברים מהימין, ששאלו 'מי צריך את הריבונות עכשיו?', גם על רקע ההסכם המדיני עם איחוד האמירויות, וגם סתם. בג"ץ מצפה כרמים הוא דוגמה מובהקת לחשיבות הריבונות. כל ההתייחסות של בג"ץ ל'תפיסה הלוחמתית' נובעת מהיעדר ריבונות.
במצב של ריבונות, כל פסק הדין הזה לא היה בא לעולם. על פי החוק הישראלי, הפעלת 'תקנת השוק' היתה מביאה שבעלי הקרקע היו מקבלים פיצוי כספי, אבל היישוב לא היה נהרס.

'מצפה כרמים', למי שלא מכיר את המפה, יושב בדיוק בקו המערבי של בקעת הירדן במשמעות המורחבת שלה, על ציר אלון. זה בדיוק הקו של תוכנית אלון, שתוכנית טראמפ אימצה כגבול המזרחי של ישראל.

זה המבחן של נתניהו: החלטת בג"ץ למרבה הצער, תתבצע. נתניהו קיבל מבג"ץ פרק זמן של 3 שנים להקים עיר חדשה בשומרון, את העיר 'מצפה כרמים', ולהסדיר מיידית את כל היישובים שלא הוסדרו. הכל בידיו.

הטור יתפרסם השבת בשבועון הציונות הדתית 'מצב הרוח'