מצווה גדולה מן התורה להציל אדם שנמצא בסכנה. שכן מצווים אנו אף להשיב לאדם חפץ שאבד לו, שנאמר (דברים כב, ב): "וַהֲשֵׁבֹתוֹ לוֹ", ועל אחת כמה וכמה שאת נפשו אנו צריכים להשיב לו ולהצילו. וכן נלמדת מצווה זו מן הפסוק (ויקרא יט, טז): "לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ", וכפי שאמרו חז"ל (סנהדרין עג, א): מניין לרואה את חברו שהוא טובע בנהר, או שחיה רעה גוררתו ועומדת לטורפו, או שליסטים באים עליו להורגו, מניין שהוא חייב להצילו? תלמוד לומר: "לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ".
כלומר, נוסף על המצווה היסודית "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא יט, יח), שעליה אמר רבי עקיבא שהיא כלל גדול בתורה, ומובן שהיא כוללת בתוכה את כל היחסים הטובים שצריכים לשרור בין אדם לחברו - מלבד זאת פירטה התורה עוד ציווי, "לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ". לא מספיק לחייך אל החבר, ולפעמים אף לעזור לו, כשיש זמן... אלא, קובעת התורה, יש לאדם אחריות וערבות כלפי חברו.
אם חברו נמצא בצרה - חובה עליו לקום לעזרתו, ולא לחסוך במאמצים ובממון בעת הצלת החבר.
כאשר ידוע שאדם מסוים נזקק לתרומת דם, חובה על מי שיש לו אותו סוג דם לתרום כדי להצילו.
וגם מי שחושש שיחלה מעט בעקבות כך, אם אין שם אדם אחר שמסוגל לתרום, חובה עליו לתרום, הואיל ואין סכנה בתרומת דם.
כאשר לא ידוע על אדם מסוים שנצרך לכך, אבל בנק הדם, או מאגר לאומי לתורמי מח עצם, קורא לאנשים לסייע כדי שבעתיד יוכלו לסייע להצלת חיי אדם - מצווה אבל לא חובה על כל מי שיכול להתנדב ולהיענות לקריאה (ראו פנה"ל ליקוטים ב' פרק יא; שבט הלוי ה, ריט; ציץ אליעזר טז, כג).
***
הראיון יפורסם בשבת הקרובה במגזין "מאגר של חיים" שיצורף לעיתוני 'בשבע', 'מקור ראשון' ונקודות חלוקה נוספות ברחבי הארץ.