אלה חמ"דה לבי

אני כואב את נטישת שמירת המצוות בקרב עם ישראל כולו ובציונות הדתית. עם זאת לא ראיתי התאמה בין המספרים המתפרסמים למציאות.

רפי קפלן , י"ג באלול תש"פ

רפי קפלן
רפי קפלן
צילום: ברוך גרינברג

שוב ושוב אנו מוצאים באתרים השונים ובעיתונות מגזר הציונות הדתית נתונים שליליים על המשכיות מסורת אבות בקרב בוגרי החינוך הציוני הדתי (בבית ובמוסדות החינוך).

אני מבקש לחלוק ולחלוק הן על הנתונים המצוטטים שוב ושוב והן על האווירה של ניתוח הנתונים.

הרב שמואל אליהו פרסם דברים בכותרת: " ציבור הסרוג משמר את החילוניות בחברה הישראלית". הוא והרב יהושע שפירא טוענים: " 42% דתל"שים – אמת ולא אגדה". אני הקטן טוען שזו ממש לא האמת הטהורה.

הרבנים אליהו ושפירא והרב אלי סדן בשיחותיהם ומאמריהם מדברים מעומק הלב. מתוך כאב שאני שותף לו הם מצביעים על תופעה של נטישת עולם התורה בקרב ציבור הכיפה הסרוגה. כוונתם לעורר לחינוך יותר מעמיק ושורשי בעובדת ה'. אני שמח על הקריאה לכך. טוב לבדוק את עצמנו כל הזמן, לחפש היכן איננו מצליחים בחינוך והיכן לא, מה הגורמים וכיצד משתפרים.

יחד עם זאת אני חייב להעיר מספר הערות. הרבנים המכובדים, שזכויותיהם בקירוב לבבות והרבות תורה ואמונה בישראל רבות (בוודאי יותר משלי) חוזרים על טעות בהבנת וניתוח נתונים. הנתונים שהם חוזרים ומצטטים אינם נכונים.

אי אפשר לקחת את נתוני הלמ"ס ולבנות עליהם כנתונים מדויקים. אציין כאן 2 נקודות מרכזית מתוך סיבות רבות:

א. אוכלוסיית המחקר: הלמ"ס לא מגדיר בשום מקום מהי האוכלוסייה שעליה הוא בודק את התופעה... הוא לא קובע בשום מקום גבולות של גיל, סוג דתיות, מגורים וכדומה. יתר על כן, בתוך המשיבים ישנם אנשים בגילאים שונים החל מגיל 18 וכלה בגיל 120 שלמדו במוסדות חינוך שונים (חלקם למדו בחו"ל) כלומר בהקשר של מחקר זה, אוכלוסיית המחקר של הלמ"ס אינה חופפת עם אוכלוסיית החמ"ד.

ב. מדגם לא מוגדר לעומת מחקר ומדגם מייצג: יש להבין שמחקר היסקי בנוי על מדגם מייצג! יש בעיות מתודולוגיות קשות בשימוש בנתוני הלמ"ס בהקשר לסוגיה זו, הנעשית שוב ושוב באמצעי התקשורת השונים.

המדגם של הלמ"ס ממנו הם מסיקים את נתוניהם, העוסק באוכלוסייה שכאמור, לא מוגדרת, לא בנוי בשיטה שיש בה כדי לייצג נאמנה את הציו"ד או את החמ"ד. לכל מי שמכיר את הציונות הדתית ברור כי היא בנויה ממגוון של תפיסות וסוגים וכדי לבחון את המציאות צריך לבנות מדגם שמייצג את כלל הזרמים ותתי הזרמים, את סוגי מקומות המגורים, את הגילאים, את שני המגדרים וכדומה.

אם הממצאים מתקבלים מקבוצת משיבים שלא מייצגת את הציבור אז בעצם לא מקבלים נתוני אמת. ברור אם כן שבלתי ניתן לייצג אוכלוסייה במדגם אם האוכלוסייה עצמה לא מוגדרת. ממדגם הלמ"ס מקבלים למעשה ממצאים על אוכלוסייה לא מוגדרת, ממדגם לא מייצג, ומכאן נובע שהממצאים לא מדויקים כלל בלשון המעטה. הלמ"ס אכן גוף מקצועי אך כלל לא התכוונו לאסוף נתונים בצורה ממוקדת ומתודית מפולחת במגזר הציוני הדתי.

למיטב ידיעתי יש רק מחקר אחד מקצועי, מדויק, מעודכן ומהימן בנושא של המשכיות קיום המצוות ו"דתיות" בקרב בוגרי החמ"ד. זהו המחקר של ד"ר עידו ליברמן (חבר סגל בכיר בחוג לסוציולוגיה במכללה האקדמית גליל מערבי) שנעשה בצורה ממוקדת, אובייקטיבית לגמרי ומקצועית על מנת לקבל תמונה אמתית ומדויקת.

כמנכ"ל "מעלה המרכז לציונות דתית" ומתוך הכרה שהרבה נתונים ומספרים שנזרקו באוויר ופורסמו שוב ושוב נראו בעיני כרחוקים מהמציאות, פניתי למכון לש"ם וביקשתי לחקור את המספרים האמתיים בצורה מחקרית, מתודולוגית מדעית, וטהורה מבחינה סטטיסטית.

אני כואב את נטישת שמירת המצוות בקרב עם ישראל כולו, וכמובן גם במעגלים הקרובים יותר של הציונות הדתית. אני עסוק שנים רבות בנושא חיזוק הדרך הערכית של הציונות הדתית וכואב על הכשלונות. עם זאת הסתכלתי מסביב ולא ראיתי התאמה בין המספרים המתפרסמים למציאות.

כן, יש הרבה מה לחזק. כן אני רואה צעירים המורידים את הכיפה (וכאלו שיחד עם זאת מגדירים עצמם דתיים). כן אני מכיר בוגרי החינוך של הציונות הדתית הנוטשים את מסורת אבותיהם, אבל ממש לא במספרים שמצוטטים שוב ושוב (מתוך כוונה טובה בדרך כלל).

על פי הבנתי, המספרים צוטטו מכיוונים שונים, ומתוך מגמות ברוכות לדעתי. מכיוון היותר תורני אימצו את הנתונים השגויים מתוך כוונה לעורר ולקרוא לחינוך יותר אמוני (כלומר עיסוק בהעמקת החינוך לעבודת ה' ולהקפדה יתירה בהלכה) ומכיוון גורמים יותר ליברליים אימצו את הנתונים בכדי לעורר את המחנכים לעסוק פחות ב"דברים הקטנים ופחות משמעותיים" כגון אורך השרוול של בת וגודל הכיפה של הבן, ומלחמה בסמארטפון וכו' ולעסוק בחינוך אמוני יותר משמעותי ערכי.

לפי הנתונים של עבודתו היסודית של ד"ר ליברמן (הייחודית בהיקפה ובדיוקה) היקף נטישת דרך האבות (דהיינו מי שגדל בבית דתי וכיום מגדיר עצמו חילוני, על פי הגדרות שהוגדרו במחקר) מגיע לכדי 14% ולא 40% ומעלה כפי שחוזרים ומפרסמים מעת לעת. שוב ושוב חוזרים על נתונים לא נכונים ובסוף מתחילים להאמין בהם.

אין שום מחקר מקיף וממוקד ומפולח ומעודכן כמחקר הנ"ל.

אני שותף לקריאה לחיזוק החינוך האמוני המעמיק. אני רוצה להתחזק בעצמי בעבודת ה' כנה וטהורה ומקווה לתרום לכך בפועלי בציבור וכמובן בקרב משפחתי, אבל אני גם רוצה לחזק את ידי המשפחות בציבור הדתי לאומי ומערכת החמ"ד.

אני נחשף לאין סוף יוזמות של לימוד ושינון משניות והלכות. אני מגלה עוד ועוד תכניות מדהימות לחינוך אמוני משמעותי, בתחום אדם לחברו, אדם לא-לוהיו ואדם לעמו ומדינתו.

אני מכיר אין סוף תכניות לימוד בתחומי אהבת הארץ, אמונה בערכה של מדינת ישראל וגודל התקופה. סביבותיי מלאות בפרויקטים לעידוד התנדבות ועשייה חברתית. דברים שהלכו והתרבו בתקופת מנכ"ל החמ"ד הקודם אברהם ליפשיץ וממשיך תחת הנהגתה המסורה של הגברת שוש נגר.

אני רואה כמויות עצומות של יוזמות מבורכות בקרב בוגרי החמ"ד במגוון נושאים, קבוצות לימוד, פעילות חברתית, התישבותית, תרבותית ועוד ועוד, בקרב נשים וגברים ילדים ופנסיונרים. אני רואה המון הצלחה בדרך של הציונות הדתית, ולצד חשבון הנפש המבורך אני מבקש וקורא לברך על המהפכות ההולכות וגדלות בתחומים כה מגוונים ומבורכים.

אני קורא לא לתת ציונים לצעיר או מבוגר זה או אחר על רמת "יראת השמיים" שלו אלא לחזק את העשייה המבורכת, להביט למשל בריבוי החיילים ביחידות משמעותיות המייצגים עולם ערכים אמוני גדול, דברים שלא הכרנו לפני כמה עשרות שנים בתקופה שאנחנו גדלנו והתגייסנו (כמה קצינים דתיים תורניים בדרגות סגן ומעלה היו כשאנחנו התגייסנו, לעומת מה שאנו רואים היום?!), בריבוי מוסדות תרבות ואומנות ערכיים שצמחו בקרב ציבור זה, ביניהם מוסדות תיאטרון, מוסיקה, ריקוד, קולנוע ועוד.

נכון, כשמחנכים לריבוי ערכים, ובייחוד בהשתלבות חברתית מלאה, ובעידן המודרני והליברלי והפוסט ציוני ובמידה מסויימת פוסט ערכי, הכל מורכב יותר ומסוכן יותר. הרבה יותר קל להסתגר ולחנך למגוון מצומצם יותר של מטרות ערכיות. נכון שאצלנו יש יותר חופש בחירה. אצלנו מי שרוצה להתלבש אחרת או לנהל חיים שונים מהוריו עושה זאת בלי להחביא. בציבורים אחרים זה פועל אחרת לגמרי. לצד זאת על אף האתגרים והסכנות הגדולות-בתקופה רוחנית קשה מאד, אני דווקא רואה הצלחה גדולה מאד בנתונים האמתיים של המשכיות מסורת האבות בקרב הציונות הדתית.

אינני אומר שהכול ורוד. ממש לא. אינני טוען שאין מה לעבוד ולשפר ולחזור ולבדוק, להעמיק הבנה והפנמה של יראת ה' ועבודת ה' ואהבת ישראל. אבל לצד זאת להכיר את הנתונים האמתיים, לדעת לברך על ההצלחות, לעבוד יחד מתוך כבוד הדדי לעבודת ה' טהורה ומשמעותית.