דופקים נפקדות

התפטרותו של ראש אגף התקציבים ואיומי ההתפטרות של פרויקטור הקורונה מלמדים כי הבעיה של נתניהו היא הבוז וקוצר הרוח שהוא רוחש להם

יאיר שרקי , ט"ו באלול תש"פ

נתניהו רואה בתוכניותיו המלצה בלבד. פרופ' רוני גמזו
נתניהו רואה בתוכניותיו המלצה בלבד. פרופ' רוני גמזו
צילום: אוליבר פיטוסי

המשותף להתפטרות המהדהדת של ראש אגף התקציבים שאול מרידור ולאיומי ההתפטרות הרמוזים של פרויקטור הקורונה רוני גמזו, הוא קוצר הרוח המתקצר והולך של ראש הממשלה נתניהו כלפי פקידיו הבכירים, והבוז הבסיסי שהוא רוחש להם.

את פיטורי הראשון נתניהו תבע מזמן, כשהביע עמדה נחרצת נגד תוכנית המענקים לחלוקת כסף לאזרחים, ואת התפטרות השני הוא מנסה למנוע לפחות עד אחרי החגים.

עם כל הכבוד לטענות נתניהו על שלטון הפקידים, בעיית המשילות בישראל כרגע אינה נוגעת לפקידים עצמאיים מדי, אלא לנבחרים משותקים ומשתקים. ממשלת האחדות שהוקמה היא באופן חסר תקדים ממשלה ש'מדלגת' על ישיבות ממשלה בגלל שאינה מסוגלת להכריע.

השרים ממודרים מתחומי פעילותם (ע"ע שרי החוץ והביטחון בהסכם עם האמירויות), ובשם החלשת הפקידות והמאבק על המינויים - כבר יותר משנתיים תחת שלטון נתניהו שמשטרת ישראל מתנהלת ללא מפכ"ל קבוע, אין תאריך יעד למינוי פרקליט מדינה ומינוי השופטים מוקפא.

בין הפקידות לממשלה קיים בדרך כלל מאזן מסוים. כשהממשלה חלשה הפקידות מתנפחת, וכשהממשלה חזקה הפקידות יודעת את מקומה. אבל תחת נתניהו נרקם מבנה חדש - ללא ממשלה וללא פקידות. התקציב האחרון שאושר בישראל היה בתחילת 2018. מאז הקופה הציבורית מתנהלת כמו קופה קטנה בקיוסק, כשמיליארדים זזים מצד לצד. נתניהו השמיד את תקציב 2020, ותכניתו לפרוץ לבחירות בהמשך תהיה על גבו של אי־אישור תקציב 2021.

הפרויקטור על הקצה

גם מי שחרד משלטון הפקידים, לא יכול להתעלם מאזהרותיו של מרידור ומהתחושה שהמדיניות הכלכלית של ישראל בתקופת הקורונה נגזרת מתמרוני הרגע ולא ממחשבה אמיתית על הדורות הבאים, שישלמו בריבית את כל המיליארדים העודפים שנשפכים כעת.

התיעוב שרוחש ראש הממשלה למרידור נשען על רקע משפחתי והיסטורי, אבל גם על חשדות טריים יותר בנוגע לקרבתו ויחסיו עם מתחריו הפוליטיים של נתניהו. גם רוני גמזו אינו מחביביו של נתניהו: במשך עשור היה גמזו אישיות לא רצויה בסביבת ראש הממשלה, ומינויו לממונה הקורונה היה ברירת מחדל שנכפתה עליו אחרי סירובו של פרופ' ברבש לקחת את התפקיד אם לא יובטחו לו הסמכויות הדרושות.

נתניהו היה זקוק לשלוף במהירות, ואדלשטיין המליץ על גמזו, שבא בגישת 'נעשה ונשמע': קודם כול הסכים לקחת את התפקיד ורק אחר כך ניגש לדון בפרטים, מתוך הנחה שאת הסמכויות יבנה לעצמו. כתב המינוי וההסמכה שלו לא נחתם עד היום. ספק אם ייחתם אי פעם.

גורמים ששוחחו עם נתניהו התרשמו שאינו מעריך במיוחד את ממונה הקורונה שלו. מבחינתו אין צורך אמיתי בפרויקטור, שהרי ראש הממשלה הוא פרויקטור הקורונה האמיתי. אבל כשם שהמינוי נעשה כדי להשקיט את הלחץ הציבורי והתקשורתי, כך גם החשש מהזעזוע שבהתפטרות גמזו, שתרסק את שארית האמון הציבורי בממשלה ובעומד בראשה. גם אם הפרויקטור שחק את האמון בקרב חלק מהציבור, הוא עדיין נהנה מהילה מקצועית ועניינית יותר וגם מגיבוי תקשורתי, וזה מנוף הלחץ היחיד והאחרון שלו מול הדרג הפוליטי.

זו הסיבה שנתניהו קיבל ברגע האחרון את עמדת הפרופסור, והחליט שלא לפתוח את שנת הלימודים בערים האדומות למרות התעקשותו של שר החינוך גלנט, שדרש פתיחה מלאה של המערכת. שעתיים לפני הישיבה המכריעה פרסם משרד הבריאות את רשימת הערים האדומות, אולי כדי לרכך את התנגדות השרים, שגילו שמתוך עשרים ושלוש "אדומות", 18 הן רשויות ערביות. להן, כידוע, אין לובי חזק סביב שולחן קבינט הקורונה.

בסוגיית אומן לא התכוון נתניהו להעניק לגמזו גיבוי דומה. לראש הממשלה ובכירים נוספים בליכוד יש קשר ארוך עם גורמים חזקים בברסלב, ובראשם הרב שלום ארוש, שבעבר הוזמן באופן חריג להצטרף לפגישה של נתניהו עם נשיא אוקראינה כשביקר בארץ, ובנוסף (על פי דיווח באתר 'בחדרי חרדים') נפגש לשיחה אישית ארוכה עם ראש הממשלה ורעייתו בביתם לפני פחות משנה.

היחסים המיוחדים האלו, בצירוף ההפגנות של חסידי ברסלב שחברו לערב אחד מוזר למחאה בבלפור, הובילו את ראש הממשלה להקים את צוות השרים בראשות השר זאב אלקין, שפועל למציאת מתווה שיאפשר טיסות מוגבלות לאומן. באופן רשמי הצוות הזה פועל בהסכמת גמזו, אבל באופן מהותי הוא פועל נגדו, שכן הפרויקטור הודיע ששום מתווה לא יהיה מקובל עליו. נכון לעכשיו, האוקראינים שהחליטו על סגירת השמיים הם אלו שהצילו את גמזו מעצמו.

גמזו צלח זמנית, באמצעות קמפיין תקשורתי, את שני המבחנים הראשונים שהציב לעצמו - אומן וסגירת הלימודים בערים האדומות, אך הבעיה הבסיסית ביחסיו עם הדרג שמינה אותו לא נפתרה. נתניהו רואה בתוכניותיו של הפרויקטור המלצה בלבד, וכשעל הכף השנייה של המאזניים ניצבים בני בריתו האחרונים בפוליטיקה - החרדים, דעתו נוטה אליהם.

המבחן הבא לכושר עמידותו של הפרופסור, שכבר הודיע בשיחות סגורות שהוא "על הקצה", יהיה במאבק על דרישתו החדשה להרחיב את ההגבלות על הערים האדומות עד כדי סגר. הצטרפותה של בני ברק, צרובת הסגר הקודם, לרשימה, תהפוך את המאבק על אומן לקטן בקרבות הפרויקטור.

טקטיקה במקום קטטה

שעות אחרי נחיתת טיסת 'אל על' באיחוד האמירויות ורגע לפני פתיחת שנת הלימודים, כינס ראש הממשלה מסיבת עיתונאים. הוא ביקש לחגוג את ההישג המדיני, להרגיע את חששות הקורונה, אבל מכל שלל הכותרות שסיפק, רק אחת שוגרה על ידי דוברו בהודעה למכשירי הטלפון של העיתונאים: ״צריך לעבוד בהרמוניה בממשלה - מבחינתי הבחירות צריכות להיות בשנת 2024". שתי השורות הקצרות לא הפכו לכותרת באף אחד מהדיווחים, אבל הן נועדו לאוזניו ועיניו של בני גנץ, שאליו מבקש נתניהו להעביר מסר מרגיע.

מחקרים שערך הליכוד הראו שהמשך הקטטה בתוך הממשלה מחזק את יריביה מבחוץ - בנט ולפיד, על חשבון הליכוד וכחול לבן. לכן נתניהו, שעד עכשיו הקפיד לתחזק את המריבה עם גנץ, אשכנזי וניסנקורן כדי לשמר לעצמו עילת בחירות, משנה עכשיו כיוון. הוא הנחה גם את זרועותיו הפוליטיות - יו"ר הקואליציה מיקי זוהר ויו"ר הכנסת יריב לוין, להפחית את החיכוכים עם חלקה השני של הממשלה למינימום.

אין כאן מפנה אסטרטגי בעמדת נתניהו: הוא עדיין מתכוון לפרוץ לבחירות באחת משתי נקודות היציאה שנותרו לו, בנובמבר או במרץ. אבל הטקטיקה התחלפה. שלושת החודשים הקרובים יוקדשו לכתישה שיטתית של בנט במקום לקטטה עם כחול לבן. הצטרפותה של ח"כ לשעבר שולי מועלם לליכוד היא רק סנונית ראשונה למאמץ שנתניהו שב ומרכז במאבק בבייס של ימינה.

בנט יודע שהזינוק שחוזים לו הסקרים היה שיקול מרכזי בהחלטה לדחות את הבחירות, ולכן מנסה לבנות חומה שתבלום את סחף המנדטים בחזרה לנתניהו. אחת הלבנים המרכזיות בחומה היא הספר הקטן שהדפיס בנט, 'איך לנצח מגפה', שבו הוא פורש ב־144 עמודים קלילים את חוויותיו ותובנותיו מהמאבק בקורונה כשר ביטחון ובתקופה שאחרי.

בעידן הסרטונים של 15 שניות, שבו מפלגות אפילו לא טורחות לפרסם מצע, יש משהו מרענן בפוליטיקאי שמתיישב לכתוב בהרחבה, גם אם בפשטות יחסית, את תפיסת עולמו בנוגע לנושא המרכזי של הפרק. בנט עושה את מתוך ניסיון לבחור את המגרש שבו יאתגר את נתניהו. ניסיון העבר מוכיח שככל שהדיון הציבורי יזלוג למחוזות שמאל־ימין־פרקליטות־תיקים־הפגנות, ידו של נתניהו על העליונה, והמנדטים שנדדו לימינה ישובו לליכוד. אם בנט יצליח להשאיר את הדיון בשדה הקורונה והפרנסה, אולי הוא יוכל לקרוא לספרון הבא 'איך לנצח בבחירות'.

לתגובות: 2sherki@gmail.com