ד"ר חיים שיין
ד"ר חיים שייןצילום: באדיבות המצולם

ביום חמישי שעבר, במסגרת ועידת המשפט בחסות לשכת עורכי הדין, אמר היועמ"ש אביחי מנדלבליט כי ראש הממשלה בנימין נתניהו לא נדרש לצאת לנבצרות מכיוון שמתנהל נגדו משפט. הצעתי היא לא להתרגש יתר על המידה מעמדת היועמ"ש, במיוחד על רקע הפרשנות המשפטית הראויה לסעיף 16 לחוק יסוד: הממשלה. 

בחוק אין הגדרה למושג נבצרות. כל שהחוק אומר הוא "נבצר מראש הממשלה זמנית למלא את תפקידו...". ברור שאם ראש ממשלה חולה, או מצוי בתרדמת, אובייקטיבית נבצר ממנו למלא את תפקידו. מעבר לכך לא ברורים מהם תנאי הנבצרות באירועים אחרים, ומי מוסמך לקבוע את קיומה. בית המשפט העליון לא נדרש לפרש את מהות הנבצרות והיקפה. 

במדינות נאורות ומתוקנות, שאלת הנבצרות היא פוליטית ולא משפטית. רק הכנסת הנבחרת היא זו שמוסמכת להחיל על רה"מ נבצרות, כיוון שמדובר בסוגיה פוליטית־ציבורית. עיקרון זה קיבל ביטוי בסעיף 18 לחוק, שבו נקבע כי הכנסת היא זו שרשאית להעביר ראש ממשלה מתפקידו עקב הרשעה פלילית.

בשלוש מערכות הבחירות האחרונות, האזרחים שהלכו לקלפי ידעו על כתב האישום נגד ראש הממשלה ועל כך שיעמוד לדין, ובחרו בו להנהיג. מפלגת כחול לבן, שכל מערכות הבחירות שלה התבססו על הסיסמה "רק לא ביבי", בהקשר של שחיתות לכאורה, הקימה ממשלה עם הליכוד בראשות נתניהו, ממשלה שזכתה לאמון הכנסת. 

היועמ"ש בניגוד עניינים

גם הסדר ניגוד העניינים, שהוצע על ידי מנדלבליט, במניעת התערבות נתניהו במינוי בכירים במערכת אכיפת החוק, הוא בעייתי. לאור הפרסומים הרבים בעניין מנדלבליט, הרי שהוא עצמו מצוי בניגוד עניינים אמיתי מול ראש הממשלה. כהוכחה לכך, ברצוני להסתמך על דברי הנשיאה לשעבר מרים נאור, שאמרה כי משפט נתניהו הוא במובן מסוים גם משפטו של מנדלבליט. מכאן שמנדלבליט מצוי בניגוד עניינים בכל הנוגע לראש הממשלה, ואולי אפילו בנבצרות עקב ריבוי תפקידיו ובעיותיו?!

הגשת כתב האישום נגד נתניהו וכעת המשפט עצמו, מתנהלים בשני מישורים שהקשר ביניהם מקרי בהחלט. המישור הראשון הוא המשפטי, והשני התקשורתי. כל ערוצי הטלוויזיה המובילים, וכן כמה מכלי התקשורת הכתובה, כבר הכריעו את דינו של נתניהו - עוד לפני דיון הוכחות אחד בבית המשפט. מבחינתם המשפט הוכרע, גזר הדין ניתן והמפגינים בבלפור התקבצו רק כדי להוציא לפועל את גזר הדין. 

כל אמירה, עובדה, או פייק־פרשנות שיכולות לבסס את עמדת התקשורת, מקבלות כותרות ענק, וכל טיעון בדבר חפות נתניהו אינו בעל חשיבות בעיניהם. כל איש ציבור או פקיד בכיר שייאות לדבר נגד נתניהו מקבל כותרות ענק (אלשיך לדוגמה) וכל מי שמטיל ספק בעובדות כתב האישום זוכה לחירופים, גידופים ואיומים.

לאור האווירה הציבורית, יש לקוות שבית המשפט שדן בעניין נתניהו יצליח להתעלם מרעשי הרקע. משימה לא פשוטה בעליל. מדורת השבט של החברה הישראלית בתקשורת, יודעת "להבעיר" את כל מי שלא מוצא חן בעיניה.

על רקע זה עמדתו של מנדלבליט בענין הנבצרות ראויה להערכה מסוימת. אילו היה מחליט על נבצרות לנתניהו, הוא היה הופך לגיבור־על בעיני פרשני השמאל הרדיקלי בערוצי הדיכאון והדכדוך. עתה, משהחליט שאין נבצרות, הוא איבד כמה נקודות אצל מי שכבר ארבע שנים תולים בו את התקוות לבצע חילופי שלטון בישראל בלי צורך בבחירות דמוקרטיות.

יש רק לקוות כי חוות דעתו אינה הקדמה לקניית סמכות, שאין לו, בהכרזה על נבצרות.

באדיבות ישראל היום