נכה צה"ל: תנו לנו עזרה אמתית

ועדת המשנה לעניין הטיפול והסיוע לנפגעי הפוסט טראומה והלם קרב בראשות ח"כ אופיר סופר קיימה היום דיון בנושא שיקום תעסוקתי למתמודדים עם הלם קרב.

הדיון התמקד במסגרות התעסוקתיות והכשרות לנפגעי הפוסט טראומה בהשתתפות אגף השיקום, ארגונים ולוחמים.

במהלך הדיון התמוטט צוריאל פרידמן, לוחם לשעבר שמתמודד עם פוסט טראומה, לאחר שהעיד בפני הוועדה על הקשיים הרבים שחווה במהלך התנהולתו מול אגף השיקום.

יו"ר הוועדה ח"כ אופיר סופר אמר: "הסוגיה של שיקום תעסוקתי מהווה מתווך לחזרה לשגרה. אנשים שאחרי המלחמות חוו ירידה תפקודיתית, חלקם פוטרו חלקם לא התקבלו למקומות עבודה זה כמו כדור שלג עבורם בדרך להתדרדות נפשית. מטרתנו להחזיר את הלוחמים למעגל העבודה. גם לוחמים במילואים וגם חיילים שהשתחררו משירות סדיר. יש לשקם אותם על מנת שיוכלו להיכנס למעגל העבודה. יש להקים יחידה שמתמחה בפוסט טראומה וזה הכרחי. צריך להבדיל בין הטיפול הפסיכולוגי קליני לבין הטיפול התעסוקתי"

דן שגב, נציג אגף השיקום, ציין "היינו רוצים לראות נכי צה״ל משתלבים בתעסוקה. תהליך השיקום מתחיל אחרי שהוועדה הרפואית מסתיימת ונקבעת בנכות של 20 אחוז ומעלה. בשנים האחרונות אנחנו עושים תהליך ייזום ועוברים עם הלוחם תוכנית אוריינטציה. מסבירים מה הזכויות שלו. כשבונים תכנית שיקום צריך להתייחס למגבלות ולנתונים האישיים"

צוריאל פרידמן, הלום קרב מוכר שמתנדב בעמותת שותפות מגן ישראלית, ציין בפני חברי הוועדה, "אני סובל מפוסט טראומה ומגבלה פיזית. לפני הצבא היה ספורטאי מצטיין. במהלך השירות שלי חוויתי אירועים קשים והיום מוכר כנכה פוסט טראומה. בתחילת הדרך קיבלתי עזרה מפסיכולוגית אישית וההורים שלי. הייתי במקום של אובדנות. החלטתי לבחור בחיים וללמוד חינוך גופני".

לדבריו, "כשהגעתי לקבל את השיקום המקצועי. רצו לבדוק אם המקצוע מתאים לי. הבאתי המלצות ומסמכים שמעידים שכן אני יכול ללמוד. הפנו אותי מאגף לפסיכיאטרית שהתנהגה אליי כאילו אני סובל מפיגור. עשיתי בעצמי הכול, אף אחד לא עזר לי בתהליך הזה. בשנה ב' החלטתי לסיים את החיים שלי אחרי התקף קשה. אף אחד לא עזר לי מאגף השיקום. אגף השיקום לא יודע מה זה פוסט טראומה.״

"קודם כל הבעיה מתחילה שאנשים מפחדים לצאת החוצה", סיפר, "אין ליווי אישי. פוסט טראומה חייב תמיכה נפשית. אני כל בוקר קם בבוקר ובוחר בחיים מחדש. אין בוקר שאני קם ווואלה אני רוצה לחיות. לא היה לי יום כזה".

"אני צריך לצאת החוצה ולשים את המסכה שחלילה לא ידעו שיש לך פוסט טראומה כי ברגע שיודעים שיש לך פוסט טראומה אוטומטית אנשים מתרחקים ממך או שנבהלים", הוסיף.

בפנייה לחברי הכנסת ואנשי אגף השיקום אמר, "תנו לנו עזרה אמתית, לא הכל זה כסף, תנו לנו לווי, תנו לנו דברים שיכולים לעזור לנו לצאת החוצה ולחיות".

ד"ר אורניה יפה ציינה, "הסיפור שלך צוריאל הוא של אומץ וגבורה. מרגש וכואב מאוד. לצערי הוא איננו סיפור יוצא דופן. אני פסיכולגית קלינית ותעסוקתית. אני עובדת עם הלומי קרב. הניסיון שלי מתחיל ב73 בהדסה עין הכרם. עובדת באבחון נכי צהל. קיבלתם תשובה שיש עובדת תעסוקה אבל יש צורך אחר. כמה עקרונות שמנחים אותי בשיקום, קודם כל ההבנה של מה זה פוסט טראומה. יש דרגות שונות של פגיעה ולכן צריך לאבחן נכון".

עמיר שי שוויצר, נפגע באסון המסוקים, סיפר לנוכחים, "הסיפור שלי מתחיל בחילוץ אסון המסוקים. חיילים צעירים שאין לנו מושג מה אנחנו עושים ואחרי כמה שנים מבינים מה קורה. קשה לאבחן ולהבין שזה מה שעובר עליך. קיבלתי טיפול תרופתי, היו לי בעיות בשינה והיה לי בעיות לתפקד בבוקר כאדם עובד, לומד וכאב. הייתי רוצה שתסתכלו על זה כנמק. זה משתלט על המשפחה, תעסוקה, פגיעה באישה ובילדים. הם נפגעים בצורה ישירה. קשה לתפקד ככה במצב הזה. לצערי ניסיתי ללמוד הנדסאות ולא הצלחתי. לא מצליח להתקדם בעבודה. אפילו בתור עובד זוטר שמבקש לעשות משמרות ערב ולילה זה בלתי אפשרי. משרד הביטחון צריך להיות בקשר עם המעסיקים".

עו"ד רינת גולד גזית ציינה, "חשוב לציין שמסיים לימודים מבחינת משרד הביטחון נחשב משוקם ומפה צריך להמשיך בכוחות עצמו, ולכן העידוד ללכת למסלול שיקום הזה הכי קל למשרד הביטחון והכי מסיר אחריות בהמשך. בראשית קום המדינה ניתן סט כלים. שיטת המכסות- לפחות 5 אחוז נכים, צו תעסוקה שקבע אי אפשר לפטר, ייחוד עיסוק שמותאם לנכי צה"ל. בשנים הראשונות זה נאכף בצורה קפדנית. היום אגף הביטחון לא אוכף בצורה שיטתית. גם צווי תעסוקה לא מוציאים".