הרב אליעזר מלמד
הרב אליעזר מלמדצילום: הר ברכה

השנה ההיערכות לקראת הימים הנוראים שונה. לא נוכל לקיים את התפילות המכובדות ברוב עם ובנחת כפי שהיינו רגילים, אלא נצטרך להתפצל למניינים בינוניים וקטנים במקומות שונים.

אולם אל לנו לשקוע בעצבות, כי גם בזה יש תיקון גדול. זו הזדמנות לחזור לשורשים ולהדגיש את העיקר.

במקום להישען על הדרשות ועל התפילות הציבוריות הארוכות, כל אדם וכל משפחה, מכל מה שלמדו והבינו, ייצקו את תוכני היום המקודש לסדרי חייהם. האחריות האישית תרומם ותעצים.

קהילתיות

אגב, גם איסורי השבת יוצרים את המרחב המשפחתי והשכונתי ומעצימים אותו. לו היה מותר לצאת מחוץ מתחום שבת, לנסוע ולהשתמש במכשירים חשמליים - במקום עשרות אלפי בתי כנסת שבכל אחד עשרות ומאות מתפללים, היו המונים מתכנסים לאולמות ענק ולאצטדיונים, לחזנים היו מתמנים רק בעלי הקול היפה ביותר, ולדרשנים - רק בעלי היכולת הרטורית הטובה ביותר. התפילות והדרשות היו מרשימות, אולם הקשר האינטימי שנוצר בכל קהילה בין הגבאים, החזנים, הרבנים, הדרשנים והציבור היה אובד. בזכות איסורי השבת מתארגנות קהילות רבות, לא קטנות מדי אבל גם לא גדולות מדי, כישרונות רבים יוצאים אל הפועל, והעולם מתעשר באינספור גוונים של תורה, שירה וארגון, ובשלל קהילות שבהן נוצרים אינספור קשרים בין־אישיים.

בעקבות הגבלות הקורונה יצמחו ויתגלו כישרונות נוספים. במקום חזן אחד ותוקע אחד יקומו חמישה. אנשים שנחבאו ישתתפו בארגון מניין מרפסות, ויגלו שהם מסוגלים להוביל תפילה ולחבר אליה גם שכנים שעד כה לא הגיעו לבית הכנסת. אין לשער את הברכה שיכולה לצמוח מכך, שתימשך גם לאחר שנחזור לבתי הכנסת הגדולים, ואף כשנזכה לעלות לרגל בהמון רב לבית המקדש.

העמידה על העיקר

כיוון שברוב המניינים יצטרכו לצמצם את זמן התפילה, בני התורה שבכל מניין יצטרכו להחליט על מה לוותר, ובכך עיקר התפילה יודגש. גם מכך תצמח ברכה, מפני שלעיתים מרוב תוספות של פיוטים שוכחים את העיקר.

הזמן הפנוי יאפשר למשפחות רבות להוסיף בלימוד התורה, וגם מזה תצמח ברכה רבה, בהעצמת המשפחה והשפעת ההורים על הילדים, ובחיזוק מעמדו של לימוד התורה.

ראוי לכל משפחה להתרגל בחגים ובשבתות הבאים עלינו לטובה, להקדיש שעות ניכרות ללימוד התורה, כדברי חכמים שהורו להקדיש את מחצית השבת לתורה ומחצית למאכל ומשתה ותוספת מנוחה. ההתכנסות שהקורונה גוזרת עלינו מעניקה לנו הזדמנות לבסס את השבת כיום שבו מרבים ללמוד תורה, שממנו תימשך ברכה לששת ימי המעשה. לשם כך צריכה כל משפחה לקבוע בביתה מרחב של מקום וזמן, שבו יוכלו בני הבית ללמוד בלא הפרעות.

הדרכות למנייני החצרות והמרפסות

לפני יותר מחודש הועלתה פנייה, להציע סדר תפילה מקוצר למנייני החצרות והמרפסות. בחרתי שלא לעסוק בכך, מפני שסברתי שאין אפשרות לקבוע הדרכה אחת לסוגים רבים של מניינים. אדרבה, מוטב שבכל מניין יקומו בני התורה ויעצבו את הסדר לפי הנכון והמתאים למניין שלהם.

אומנם אפשר לחזור על העקרונות הכלליים, כדי לסייע למניינים השונים לעצב את דרכם.

כאשר צריך לקצר, יש לשמור על עיקר התפילה, שהוא: פסוקי דזמרה, ברכות קריאת שמע, תפילת עמידה בלא פיוטים, קריאת התורה, תקיעת שופר ותפילת מוסף בלא פיוטים.

כאשר יש משתתפים שאינם רגילים להתפלל, כדאי להתחיל את התפילה בברכות השחר, ולאומרן בקול ובשפה ברורה, כדי שכל השומעים יוכלו להבין אותן ולענות עליהן אמן. בשעת הצורך, עדיף לקצר בפסוקי דזמרה על מנת לשתף בברכות השחר את מתפללי המרפסות. ואף זאת לשיקול מובילי המניינים. כאשר צריך לקצר בפסוקי דזמרה, יש להקפיד לומר 'ברוך שאמר', 'תהילה לדוד' וכל ההללויות, 'נשמת' עד 'ישתבח'.

ראוי לכל מניין חצרות ומרפסות להודיע מראש על סדרי התפילה, ובמיוחד כאשר יש בין המתפללים גברים או נשים שאינם רגילים בתפילה.

אימתי כדאי לוותר על חזרת הש"ץ

כאשר המניין מצומצם, ויש סיכוי סביר שלעיתים לא יהיו עשרה עונים, נכון שלא לומר חזרת הש"ץ. אם כל המתפללים יודעים להתפלל, החזן יאמר בקול את שלוש הברכות הראשונות, והמתפללים יאמרו אותן יחד איתו בלחש, וכשיגיעו לקדושה יענו אחריו. אחר כך ימשיכו כולם בלחש. אם יש כהן, אזי כשיגיע החזן לברכת 'רצה', יאמר את התפילה בקול רם, כדי שהכהן יישא את כפיו בסוף ברכת ההודאה. לשם כך על הכהן להתפלל במקום שבו יישא כפיו, וכשיגיע זמן הברכה, יסובב את פניו לציבור ויישא כפיו.

במניין מצומצם שיש בו מתפללים או מתפללות שאינם יודעים להתפלל, ורוצים להצטרף לתפילה בשמיעה - עדיף שהחזן יאמר את כל התפילה האחת שהם מתפללים בקול רם. אלה שיודעים להתפלל יאמרו איתו את התפילה בלחש, ומי שאינם רגילים להתפלל יקשיבו ויצאו בכך ידי חובה במצוות התפילה, תוך השתדלות לענות אמן בסוף כל ברכה.

במצב זה חשוב שהחזן יאמר את המילים באופן ברור ובהטעמה, גם על חשבון השירה והמנגינה, כדי שהתפילה תובן היטב לשומעים.

גדרי מניין

הדרישה ממניין, שיהיו עשרה גברים שרואים זה את זה ושומעים את החזן. המניין כשר גם כאשר כל אחד מהמשתתפים נצפה על ידי רוב המניין, וכולם שומעים את החזן.

לכתחילה צריך שיהיו עשרה במרחב אחד, דוגמת בית כנסת על כל חלקיו ועזרותיו, או רחוב אחד או חצר אחת, שאינם מחולקים על ידי גדר. ואזי גם אנשים נוספים שנמצאים ברשויות אחרות, כגון בחצרות אחרות, במרפסות ובתוך הבתים - אם הם רואים ושומעים אותם, מצטרפים באופן מלא למניין. ואלה ששומעים את המניין אבל לא רואים את חברי המניין, יכולים לצאת ידי חובתם בשמיעתם, ויש להם מצווה באמן שהם עונים, אבל הם אינם שותפים מלאים במניין.

כאשר המניין מורכב מאנשים שנמצאים במרחבים שונים, כגון חלקם במרפסת וחלקם ברחוב וחלקם בתוך חצר מוקפת גדר - למרות שהם רואים ושומעים זה את זה, יש סוברים שאינם מצטרפים. ואף שלהלכה, כיוון שהם רואים זה את זה הם מצטרפים, מתוך חשש לדעת המחמירים יש מקום לשקול לוותר על חזרת הש"ץ. אולם בכל שאר התפילה והקדישים, אין חשש ברכה לבטלה.

לגבי תקיעות, אין צורך במניין, ולכן כל מי ששומע תקיעות, גם אם יש בינו ובין התוקע מחיצה, זוכה לקיים את המצווה, ובלבד שיכוון לקיים את המצווה.

חשבון נפש מול קבלת מלכות ה'

בכל שנה אנחנו זוכים להגיע לימים הנוראים, שבהם עלינו לערוך את חשבון הנפש השנתי ולשוב בתשובה על כל חטאינו.

לכאורה, אם עיקר המגמה לערוך חשבון נפש, היו חכמים צריכים לעצב עבורנו תוכנית מסודרת של ביקורת שנתית, שעליה נעבור במשך ראש השנה. פרק ראשון על לימוד התורה, ובו תתי־סעיפים על שקידה, התרכזות, שמיעת שיעורים, העברת שיעורים, לימוד הלכה, מחשבה, תנ"ך ומוסר וכו'. פרק שני לבדיקת התנהגותנו בתחום המשפחה, ובו תתי־סעיפים על יחסים זוגיים נאמנים, אוהבים ושמחים, כיבוד הורים, חינוך ילדים, קשר עם אחים ושאר בני משפחה. פרק שלישי על עבודה, ובו תתי־סעיפים על חריצות, תודעת שליחות, ישרות וכו'. פרק רביעי על יחסים שבין אדם לחברו, ובו תתי־סעיפים על כבוד לזולת, עזרה לזולת, צדקה לעניים, השכנת שלום, לשון הרע וכו'. פרק על שבתות וחגים, ובו תתי־סעיפים על עונג ושמחה ברמה האישית והמשפחתית, על קביעות לימוד תורה, תפילות וכו'. פרק על צדקה ומעשר כספים. וכן פרקים על כל תחומי החיים והמצוות.

אולם פלא - למרות שחשבון הנפש הנזכר חשוב מאוד, במקום לסדר לנו תוכנית ביקורת שנתית, קבעו חכמים שיש לעסוק במלכות ה', ולהתפלל שתתגלה בעולם על ידי גאולת ישראל, קיבוץ הגלויות, בניין הארץ וירושלים והמקדש. הלכה שמבטאת את עיקר עניינם של הימים הללו, שהשינוי העיקרי בתפילות הימים הנוראים הוא שבברכת הקדושה חותמים 'המלך הקדוש' במקום 'הא־ל הקדוש', ומי שטעה צריך לחזור ולהתפלל שוב.

האמונה בה'

בכך למדנו יסוד גדול: מעבר לכל המצוות, שכולן יקרות ומקודשות, החשוב ביותר הוא לחזור אל השורש, אל החזון הגדול של גילוי דבר ה' וברכתו בעולם. לזכור שתכלית בריאת העולם להיטיב, וכפי שנאמר בששת ימי בראשית על כל הבריאה שהיא טובה ואף טובה מאוד. קבלת מלכות ה' בימים הנוראים היא קבלת העול המחייב והמרומם, לבטא את צלם אלוקים שבנו, ולפעול על פי הדרכת התורה למען גילוי הערכים האלוקיים בעולם, כדי לעשותו טוב ומבורך יותר.

ככל שנזכה להפנים יותר את ערך מלכות ה', כל התוכניות והמעשים שלנו יתרוממו ויתיישרו, בקביעת עיתים לתורה, בקשרים המשפחתיים ובתיקון היחסים שבין אדם לחברו. מתוך כך נמשיך להתקדם בהבנה, בהעמקה ובדיוק של כל המצוות והמעשים כהלכה.

חגיגיות ושמחה בראש השנה

כדי להפנים את הערך הגדול הזה נצטווינו לפתוח את השנה ביום חג, כדי שמתוך שמחה נקבל עלינו את עול מלכותו ביראה ובאהבה, נשמח בטוב ה', בתורתו ובמצוותיו, ונתפלל על גאולת ישראל.

לאור המבט הכללי המרומם הזה, נערוך בעשרת ימי תשובה את חשבון הנפש השנתי, נתוודה על כל חטאינו, נתכנן את ימינו באופן טוב יותר, ונזכה לשנה טובה ומבורכת.

לשאלות הלכתיות: [email protected]