בחזרה ל"ארץ שני הימים"

מה מבשר ההסכם בין המדינה הזערורית בחריין למרקם היחסים המדיניים במזרח התיכון, ומעט על הרקע ההיסטורי של יחסי היהודים והממלכה.

איתמר צור , כ"ד באלול תש"פ

שר החוץ של בחריין, חאלד בן אחמד אל-חליפה
שר החוץ של בחריין, חאלד בן אחמד אל-חליפה
צילום: רויטרס

ב-2 בספטמבר, כאשר ערב הסעודית הכריזה כי תתיר למטוסים ישראלים לעבור בשטחה האווירי, הצטרפה מיד קריאה מצד בחריין, הממלכה השכנה כי גם היא תתיר זאת למטוסים ישראלים.

אני מניח שרבים מקרב הישראלים ודאי צחקקו. שטחה של ממלכת האי הינו כ-760 קמ"ר (גדולה במעט משטחו של ים המלח), אולם מבחינה פוליטית וכלכלית הרי שמדובר בצעד נוסף לקראת להישג מדיני נוסף למדינת ישראל. לראיה, לאחר ימים ספורים הכריזה כי גם היא תשתתף בכינון יחסים רשמיים עם מדינת ישראל.

ממלכת אל-בחריין (مملكة البحرين, ממלכת שני הימים) הינה בעלת היסטוריה עשירה, כאשר למרות שאינה גדולה, מיקומה האסטרטגי בלב המפרץ הפרסי, גרם לאימפריות רבות לנסות ולשים ידיהן עד האי הקטנקן ממזרח לחצי האי ערב.

ההכרזה של בחריין לקיים נורמליזציה עם מדינת ישראל, כאשר הסכם דומה עם איחוד האמירויות טרם נחתם, מעידה כי למרות הבדלי הדת ולמרות הסוגיה הפלסטינית, במפרץ הפרסי מתחילים ליישם את מה שהבינו כבר מזמן - מדינת ישראל נמצאת במזרח התיכון כדי להישאר. הקשר של העם היהודי לאדמת המזרח התיכון נטוע עמוק בהיסטוריה שלו ובדת שלו.

אם נוסיף על כך שהמדינה היהודית מצליחה בכלכלה, רפואה, היי-טק ועוד – מדוע שלא לקיים איתה יחסים כלכליים בגלוי? האם בשל נאמנות לעם הפלסטיני? יש לציין כי בחריין היתה המדינה הערבית היחידה אשר גינתה את פיגוע הדמים בבית הכנסת בהר נוף בשנת 2014.

ממש כמו בארץ ישראל, בחריין ידעה כיבוש אשורי, בבלי, יווני ופרסי. בסוף המאה ה-18 נכבש האי על ידי שבט ערבי השולט בממלכה עד ימינו. אולם בשל האיום המתמיד מצד הפרסים – הם בחרו להיות תחת חסותם של הבריטים. הקמתה של מדינת ישראל והתגברות הרגשות הלאומיים של הבחריינים גרמו להתדרדרות ביחסים עם הבריטים והבחריינים זכו לעצמאות בשנת 1971. להבדיל משכנותיה במפרץ, בחריין אינה בעלת עתודות נפט גדולות, אולם המדינה הזעירה השכילה לבצע מהלכים כלכליים שהפכו אותה לאחד המרכזים הכלכליים הגדולים ביותר במזרח התיכון.

גם ליהודים יש היסטוריה רבת שנים בבחריין. עדויות עתיקות מלמדות אותנו כי בבחריין היתה קהילה יהודית כבר במאה ה-7 בתקופת חייו של מוחמד נביא האסלאם. במאה ה-12 התקיימו באי שתי קהילות יהודיות: קיש ואל-קטיפה אשר עסקו במסחר ושליית פנינים. בסוף המאה ה-19 קלטה בחריין יהודים מהאיזור לצורף מסחר – דבר שהוביל לשיתוף פעולה ערבי-יהודי והצליח.

אולם לאחר מלחמת העולם השניה התערערו היחסים ויהדות בחריין סבלה מהתנכלויות חוזרות ונשנות שכללו הריסת בתי יהודים וחילול בתי כנסת. התפרעויות אנטי-יהודיות אלה גררו את בריחתה של מרבית הקהילה. נכון להיום בבחריין ישנם עשרות בודדות של יהודים אולם הם זוכים להגנה מאת המלך חמד בן עיסא אל-ח'ליפה אשר למרות מספרם המצומצם, זוכים למקום קבוע בפרלמנט הבחרייני.

הגדילה לעשות עודא עזרא נונו, יהודיה בחריינית אשר משמשת היום כשגרירת בחריין בארצות הברית וקנדה. בבירה מנאמה קיים בית כנסת יהודי משנות ה-30, אולם בשל העובדה כי הקהילה קטנה מאוד, חל קושי בקיום תפילות עם מניין – מה גם שאין לקהילה רב יהודי מקומי. מעניין מי יהיה הרב היהודי מישראל שיקח על עצמו את המשימה?

(הכותב הוא היסטוריון, תחקירן עמותת פורום קדם למזרחנות והסברה)