'גם השופטים הבינו שחרגו מסמכותם'

השופט בדימוס פרופ' מודריק מסכם שנה רוויית עימותים בין מערכת המשפט לרשויות השלטון האחרות ופסיקות שנויות במחלוקת.

שמעון כהן , כ"ה באלול תש"פ

בית המשפט העליון
בית המשפט העליון
צילום: Yonatan Sindel/Flash90

שנה גדושת מתיחות בין מערכת המשפט למערכת הפוליטית עברה עלינו. על המתיחות הזו וההאשמות של המערכת הפוליטית ולפיהן מערכת המשפט משתלטת על חלקים שאינם נתונים לה, שוחחנו עם פרופ' עודד מודריק, לשעבר סגן נשיא ביהמ"ש המחוזי בת"א, ראש תחום משפט באוניברסיטת אריאל.

"אני לא חושב שיש ניסיונות השתלטות, בטח לא בצורה מכוונת, אבל יכול להיות שגם ללא מחשבה מכוונת יכול גם בית המשפט להגדיש את הסאה", פותח פרופ' מודריק. "כל החלטה של בית המשפט שמבטלת החלטה של רשות השלטון אחרת, יוצרת תחושה שבית המשפט מנסה להשתלט על חלקה שאינה שלו".

"אני חושב שאפילו לתודעה של השופטים הדברים הגיעו בעקבות האירוע של יולי אדלשטיין שהתפטר מכהונתו כיו"ר הכנסת, וביהמ"ש העליון שדעתו לא הייתה נוחה מכך הכתיב לו כיצד לנהוג וקבע שהוא לא יוכל לממש את הסמכויות שלו והוטל על עמיר פרץ למלא את מקומו ולקבל החלטות מסוימות עד למועד מסוים. זה היה נראה כהתערבות מוגזמת של בית המשפט בהתנהלות הרשות המחוקקת. אני חושב שגם השופטים עצמם חשו שהם מתחו יתר על המידה את הרצועה וזמן קצר לאחר מכן היה דיון בהרכב של 11 שופטים בעניין ההסכם הקואליציוני וראינו שביהמ"ש ניהל דיון על פי הספר. לא חורגים במלוא הנימה מהמסגרת של הביקורת השיפוטית שמסורה בידיהם, כל מה שנראה פוליטי הם מזיזים הצידה ומה שלא הגיעה שעתו הם לא דנים בו ומונעים את הפיכת בית המשפט לבמה פוליטית. זו לטעמי תוצאה של תחושה שחרגנו יותר מדי וחשש מהגבלת חופש הפעולה של בית המשפט, מה שהכנסת לא צריכה לעשות".

"לדעתי זה לא פוטר את הצורך בנסיבות מסוימות בפסקת ההתגברות, אבל פסקת התגברות היא לא שלילת סמכויות מערכת המשפט, נותנת זכות בכורה להחלטת הרשות המחוקקת במצבי קיצון מסוימים", אומר פרופ' מודריק הרואה בנקודה זו של העימות עם יו"ר הכנסת את אחת מנקודות השיא של העימות בין המערכות השונות השנה.

כנשאל אם לטעמו השופטים איזנו את התנהלותם מתוך הבנה שקודם לכן הם חרגו מסמכותם או שהחשש של השופטים היה מכך שהמטוטלת תפגע בהם בעתיד, משיב מודריק: "על פי הסתכלותי שלי, אני משוכנע שלשופטים אין עניין בהשתלטות על מערכות השלטון. הדיקטטורה השיפוטית רחוקה מהם, אבל יכולה לקרות החרגה גם באופן בלתי מודע".

"אני משוכנע שבסוגיית יו"ר הכנסת לשיטתם זה היה חלק מסמכותם, אבל כשבאה הביקורת וטפחה בפניהם אולי הם הבינו שיתכן והם חרגו כשהם מתחו את הרף יותר מדי והתוצאה יכולה להיות פגיעה בסמכויות, מה שהם לא מעוניינים. זו לא פגיעה אישית בהם אלא פגיעה במערכת החשובה ובדמוקרטיה. מזה הם חששו. כך נראה לי".

עוד שאלנו את פרופ' מודריק אודות הסוגיות האחרונות שבעקבותיהן הואשמו השופטים בפוליטיזציה של מערכת המשפט, מקרה מצפה כרמים וההכרעה להרוס את הישוב, לעומת ההחלטה שלא להרוס את בית המחבל, רוצחו של עמית בן יגאל ז"ל, והוא משיב:

"יש לי ביקורת על שתי ההחלטות הללו. אם הייתי בבית המשפט העליון הייתי מאשר את הריסת בית המחבל וגם את ההחלטה על הרס מצפה כרמים הייתי משנה. הייתי משתף את עצמי עם דעת המיעוט". עם זאת הוא מוסיף ואומר כי "אין דבר שהוא לא פוליטי. גם שאלות המשפט הן במובן הפילוסופי פוליטיות, ואכן יש גישות שונות אצל שופטים שונים. לו דעתי הייתה נשמעת אז כיוון שתפקיד גורמי המשפט הוא לא להחליף את גורמי השלטון בקבלת החלטות ולא לשפוט על פי תפיסה פוליטית עקרונית אלא לקבל גם את הגישה הפוליטית עקרונית של רשויות השלטון, במקום שיש אפשרות כזו וכזו הם לא היו צריכים להתערב, אבל אני משוכנע שהייתה בעיני השופטים תחושה שהחוק דורש התנהגות אחרת".

מודריק מביע תקווה כי במקרה מצפה כרמים אכן יהיה דיון נוסף שיביא לתוצאות הפוכות מאלה שהתקבלו עד כה.

עוד התייחס לסוגיית חוסר האמון הציבורי במערכת המשפט. שאלנו אם האשם מוטל על כתפיו של ראש הממשלה המאשים את מערכת המשפט בפוליטיזציה ובאג'נדה ברורה, או במערכת המשפט והתנהלותה.

"גם וגם", משיב פרופ' מודריק ומוסיף: "ראש הממשלה הוא לא גורם יחיד בעניין הזה. כבר שנים לא מעטות מתקיימות בישראל שלוש מערכות שפיטה ולא מערכת אחת. מערכת פורמאלית, שבה דברים נחתכים בבית המשפט, שפיטה בתקשורת, ולצידם שפיטה של הציבור במסגרת הרשתות החברתיות. שתי המערכות השניות, שאינן פורמאליות, מקבלות תהודה רחבה והן מביאות לתוצאות משפטיות לא נכונות. זו הדרך שבה הציבור לומד על מערכת השפיטה ומכאן נפגם האמון שלו במערכת השפיטה".

על התבטאויות נתניהו אומר מודריק: "יש לזכור שלאורך השנים האחרונות הבמה הייתה בידי הצד השני. התקשורת הפיצה הדלפות כאלה ואחרות שהובלו נגד ראש הממשלה שלא הייתה לו אפשרות להגיב כי החומר לא היה בידיו. עכשיו הבמה עוברת לידיו, כשיש לו דרך להגיב, והוא תורם את חלקו כדי לפגוע באמון הציבור בבית המשפט, אבל זה לא רק הוא אלא גם המערכות האחרות".

"אני לא מדבר על אשמים אלא על מציאות. הציבור רוכש את המידע שלו פחות מהמערכת הפורמאלית שאין לו נגישות אליה והרבה יותר מהמערכות הלא פורמאליות, תקשורת והרשתות החברתיות".