הגיע הזמן לתקשורת אובייקטיבית

מה באמת משפיע על קבלת ההחלטות במדינת ישראל. ספויילר: לא רק אנחנו.

אחינעם סויסה , כ"ז באלול תש"פ

אחינעם סויסה
אחינעם סויסה
צילום: באדיבות המצולמת

משבר הקורונה לא היה מכה בנו בצורה כל כך קשה לולא הופיע בשיאו של משבר פוליטי חמור לא פחות.

הקורונה תפסה את נבחרי הציבור שלנו לא מוכנים בעליל, בלשון המעטה. היא הכריחה אותם לשים לרגע את המחלוקות, האגו, והאינטרסים הפוליטיים בצד ולהתחיל לעבוד יחד. לפחות למראית העין.

אבל מתחת לפני השטח הקלחת הפוליטית לא חדלה מלגעוש אף לא לרגע. משחקי הכבוד והאגו לא עצרו לשנייה ובסופו של דבר,היושבים בקואליציה לא באמת הצליחו לנהל אותו כמו שצריך.

ומעל הכל ריחף איום הבחירות והטיל צל של מורא וחשש על כולם. ההבנה המלאה בקואליציה שהממשלה שהקימו לא באמת מתפקדת כראוי גרמה לתחושה שהם כבר עם רגל אחת בתהום והבחירות ממש מעבר לפינה.

ובמערכת בחירות כמו במערכת בחירות, הפופולריות ואהדת הציבור תופסות מקום הרבה יותר משמעותי מאשר בדרך כלל. היה ממש קשה שלא לשים לב להתנהלות הפופוליסטית והיח"צנית של הרוב המוחלט מבין נבחרי הציבור.

ודוגמאות? לא חסר. החל מחלוקת המענקים המוגזמת והבטחות לחופשות בעריה של מדינה ערבית מסתורית וכלה בביקור בדוכן פלאפל. כל אלו כאמור מעידים על קמפיין לא רשמי המתנהל ללא הפסקה.

אבל מה גורם לפוליטיקאים לראות במהלך כזה או אחר את המפתח לפופולריות? ומה גורם לציבור עצמו להתייחס לתחום מסוים שאל תחום חשוב יותר ובעל מקום גבוה יותר בסדר העדיפויות? זו כמובן המערכת התקשורתית.

המערכת התקשורתית על כל גופיה; עיתונים, טלוויזיה, רדיו, אתרי חדשות ורשתות חברתיות היא הגורם המשפיע ביותר על דעת הציבור בישראל. היא זו שקובעת בשבילנו מי טוב ומי רע, מה צודק ומה טועה, מה חשוב ומה פחות והיא זו שגורמת לנבחרי הציבור שלנו לקדם תחום מסויים או להפך כדאי לזכות באהדתנו.

ובעת כזו, שהפופולריות ואהדת הציבור תופסים אצל רבים מהפוליטיקאים את המקום הראשון, התקשורת משפיעה בקלות רבה על שיקול דעתם וקבלת ההחלטות שלהם בדיוק בצורה הזו.

בואו ניקח לדוגמא את נושא החלת הריבונות. הרי ברור לכולנו שהנושא הזה ממש לא ירד מהפרק בגלל הקורונה, הסכם נרמול היחסים עם איחוד האמירויות או כל סיבה אחרת שלא קשורה לפופולריות. ומה הגורם לחוסר הפופולריות שלו עם לא המערכת התקשורתית?

ועל מה נתן נתניהו את הדגש כשהשיק את ההסכם אם לא על פריצת הדרך התיירותית והכלכלית? שני תחומים שהעדרם בימי הקורונה הודגש על ידי התקשורת יותר מכל תחום אחר שנעדר מחיינו בזמן הקורונה.

כמובן שזו רק דוגמה אחת מאינספור הדוגמאות שניתן לדלות מהשנתיים האחרונות. אבל עזבו, זו לא הבעיה האמיתית בתקשורת הישראלית. זו רק ההתחלה. הבעיה האמיתית של המערכת התקשורתית במדינת ישראל היא חוסר האיזון שלה. זה לא סוד שרובה ככולה של התקשורת נוטה באופן כמעט מוצהר לצד השמאלי של המפה הפוליטית. את האמת? כמעט ולא מנסים להסתיר את זה.

וכשהתקשורת, שהיא בעלת השפעה בלתי נתפסת על קבלת ההחלטות במדינת ישראל נוטה בצורה כל כך משמעותית לצד אחד במפה הפוליטית היא גוררת אחריה בצורה כמעט מידית את נבחרי הציבור שלנו ושאר מקבלי ההחלטות במדינת ישראל. במיוחד בימים הללו.

ולכן בשביל שהשיקולים של נבחרי הציבור ושאר בעלי התפקידים הבכירים במדינת ישראל בעת קבלת ההחלטות היו כמה שיותר נקיים. שהאינטרסים היחידים שיעמדו בפניהם היו האינטרסים של הציבור שאותו הם מייצגים. בשביל זה אנחנו חייבים לדרוש ממערכת התקשורת שינוי יסודי.

כבר אין מקום לגופי תקשורת בעלי אג'נדה מוצהרת, לא משנה אם היא ימנית או שמאלנית. יש מקום אך ורק לגופי תקשורת אובייקטיבים ומגוונים לחלוטין, לעיתונאים שלא מכניסים אפילו קמצוץ מדעותיהם הפוליטיות בעבודתם.

כי רק כך ישרור איזון בבית הנבחרים ובכל שאר המערכות שמקבלות החלטות במדינת ישראל. רק כך נוכל לתפקד כמדינה דמוקרטית לחלוטין.

אחינעם סויסה היא תלמידת אולפנה בת 14 המתגוררת בשובה שבעוטף עזה.