ישי ריבו במופע הקיץ של רדיו קול חי
ישי ריבו במופע הקיץ של רדיו קול חי צילום: דניאל נפוסי

ישי ריבו כמעט ביטל את הפגישה שלנו ברגע האחרון. הוא אומנם אדם נעים ומתחשב, אך היומיום תובע ממנו כוחות נפש מיוחדים, שמתנפצים אל סלעי הקורונה בכל פעם מחדש.

קבענו ביום שלישי בשעת צהריים, מאוחר מספיק כדי שיתאושש מהופעה שהייתה לו אתמול ומוקדם מספיק כדי לאפשר לו להתארגן להופעה שתעלה הערב בחיפה. כמה שעות לפני הפגישה הודיעו לו שההופעה בחיפה מתבטלת כי העיר הוגדרה כתומה. זו לא הפעם הראשונה שההופעה הזו יורדת מסדר היום, ובכלל, הוא כבר כמעט התרגל לפס הקול הזה. כמעט.

ריבו משתדל מאוד לראות את החיובי שבכל הסרט הזה שנקרא קורונה, אבל אפילו הוא נקלע לפעמים לסערת רגשות, כזו שכמעט גרמה לחוסר פניוּת לריאיון. הסיפור הכלכלי הוא מרכיב משמעותי, אבל נדמה שהעניין הנפשי עמוק הרבה יותר.

"היציבות שלך מתערערת. הקהל רוצה לבוא, הוא לוקח את ההימור, ואז דוחים לו את ההופעה ואתה לא יודע אם הוא יהיה איתך בהמשך, כי גם הוא עובר טלטלה. אתה כל הזמן משווה לעבר ומתרפק על מה שהיה. אנחנו במציאות חדשה, ורק כשאני מחובר לה' מאוד וקרוב אליו, ויש לי קשר עם אשתי והילדים כמו שצריך, אני מצליח להתמודד עם זה. כשמתחיל הסתר הפנים והבלבול - זה מטריף".

אלבום נגד דיכאון

ישי ריבו אינו מרבה להתראיין לתקשורת. לפני שנים הוא נכווה מאחד העיתונים, ומאז, אם הוא יכול להסתדר בלי - זה עדיף מבחינתו. האלבום המשולש של הופעות חיות, שיצא לקראת החגים, הוא אולי הסיבה היחידה שהביאה אותו לכאן. סיבה טובה. ריבו מגיש לי את המארז היפהפה, המודפס בוורוד עתיק ושחור, ומספר על הבייבי החדש.

"זה משהו שתכננתי לעשות כבר תקופה. הקלטנו הופעות לאורך השנים האחרונות כדי לעשות אלבום לייב. אבל כשהייתה המציאות של לפני הקורונה, לא היה לי זמן לחשוב על זה בכלל. כשהתחיל הסגר, זה אִפשר לי לעצור רגע, להתבונן על מה שהיה, לראות ולשמוע את ההופעות האלה שאנשים היו בהן, שרו בקולי קולות והתקהלו. הייתי צריך להתנתק כדי להצליח ליצור את האלבום הזה".

מארז האלבום כולל שלושה דיסקים שנקראים במה־קהל־אהבה, מילים הלקוחות מתוך השיר 'כתר מלוכה' שריבו כתב בעיצומו של גל הקורונה הראשון. בשני הדיסקים הראשונים ישנם שירים מתוך הופעות חיות, מסודרים לפי סדר האלבומים שלו. הדיסק השלישי הוא אוסף נבחר של דואטים עם אומנים אחרים. ויש גם דיסק־און־קי, עבור אלה ששכחו כבר מה הוא דיסק. בדיסק־און־קי ריבו צ'יפר גם באקורדים לשירים ובאנקדוטות שכתבו הרב יונתן זקס וסיון רהב מאיר על שיריו. בימים אלה הוא חותם בלי סוף על הדיסקים שנמכרו במכירה מוקדמת, מתקשר לדפוס, בודק מה עם הדואר. הסגר החדש כבר כמעט כאן, והוא רוצה שכל מי שקנה יזכה לקבל את האלבום בהקדם.

"אנשים אומרים לי, היום דיסק לא רלוונטי כמו פעם, אז למה להשקיע? אני קודם כול עושה את זה בשביל עצמי", הוא מסביר, "כשאני כותב שירים ואוסף אותם סביב אלבום, זה עושה לי סדר בעניינים, ואני חושב שגם לקהל, שעובר איתי תהליך. הייתה לי תחושה של אוקיי, הגיע האלבום השלישי, ו'אלול תשע"ט', והשירים 'הלב שלי' ו'נפשי', ומה עכשיו? הרגיש לי שדווקא בעידן שמוציאים סינגלים כל חודשיים-שלושה, אם אמשיך להתעסק בשירים חדשים אני אלך לאיבוד ואאבד קצת את הריגוש הזה. הייתה פה הזדמנות לעצור רגע ולסכם. זה היה מאוד מאתגר. עבדנו ימים ולילות כדי שזה יהיה מוכן לחגים".

הדיסק המשולש מביא אל הקהל ניחוח של הופעות ובמה ודינמיקה שכבר מזמן לא ראינו כאן. דרישת שלום מעולם שהיה. העבודה עליו ניחמה גם את היוצר. "הודות לכך שהייתי עסוק בדבר הזה, עברתי את התקופה בצורה מיוחדת ואחרת. הסתכלתי על מה שיש ולא על מה שאין. האלבום עזר לי לא להיכנס לסטרס ולדיכאון, כי יש הרבה מאלה".

ריבו סקרן לדעת איך יגיב הקהל על האלבום. "אולי ירגישו שאלה שירים שהם מכירים. מצד שני אלה ביצועים עם טוויסט, בהופעה חיה, ויש גם דואט חדש עם עומר אדם והדואט עם שלמה ארצי, שאף פעם עוד לא יצא. וגם הקהל שנוכח שם, מחיאות הכפיים הן שמפרידות בין השירים. זה מרגיש כמו הופעה".

14,000 כרטיסים בשבוע

הקורונה, אומר ריבו, מתעתעת. "בהתחלה היו לי ימים טובים ובהירים. בפסח אמרתי: איזה נס שאני עם המשפחה שלי פה ולא במקסיקו, שם הייתי אמור להופיע. לא הייתי עם ההורים, שזה היה קשה, אבל מצד שני, איפה אני עוד יכול לחוות ליל סדר עם הילדים עד שתיים בבוקר? זה היה מדהים. ואז זה פתאום תופס אותך ממקום אחר, מגיעה איזו נקודה שאתה אומר מה קורה פה. וזה רכבת הרים הדבר הזה. אבל כשאתה שם לנגד עיניך את האמונה שה' מנהל את כל הסיפור הזה, אתה מצליח להתמודד".

ממש לפני הסגר שיפצה משפחת ריבו את ביתה שבירושלים, וישי בנה מיני־אולפן שקיבל את השם 'בוּנקֶריבו'. "כתבתי שם את 'כתר מלוכה', ובתקופה של הסגר הראשון עשינו הרבה הופעות זום עם נגנים או לבד לארגונים, עמותות ומוסדות. ביום העצמאות היו לי ארבע הופעות. הופעה חצי שעה, ואז עשינו על האש, עוד הופעה, ויוצאים למנגל. אבל מהר מאוד זה נגמר. אתה שר למצלמה ולא לאנשים. זה עזר לצוות לעבור את התקופה מבחינה כלכלית ועזר לשמח את הקהל, אבל אחרי הסגר לא הייתה אפשרות להופעות האלה שוב". גם הסגר החדש, הוא חושב, לא יבשר על פריחה מחודשת של מופעי זום, כי הקהל שבע מזה. "זה לא הדבר האמיתי".

הקריירה המוזיקלית של ריבו לא התחילה ב'דה וויס' או ב'אקס פקטור'. ההצלחה לא הגיעה ברגע. הוא טיפס מלמטה, בעקשנות, בחירוק שיניים, בהופעות בברים קטנים מול קהל של 30 איש, חלקם חברים שלו, שווידא טלפונית שיגיעו. הוא עוד זוכר את תליית המודעות על לוחות בירושלים. ואז הגיעו ההשתתפות בפרויקט של עידן רייכל, הוצאת אלבום הבכורה שזכה בזהב, ומאז הכיוון הוא עלייה והתקדמות בלתי פוסקים.

בערב ראש השנה, בדיוק לפני שנה, היה נראה שהכול מוכן לעליית קומה נוספת. הוא היה אחרי שיתופי פעולה עם זמרים מהשורה הראשונה, עוד מופע בקיסריה, 100 מיליון צפיות ביוטיוב והישגים מצוינים במצעדי הפזמונים, זה השנתי וזה של העשור. לא שהמצב עכשיו קשה. ריבו עומד היום על כמעט 250 מיליון צפיות, הישג שעומד בקו אחד עם זמרים מהשורה הראשונה בארץ. ובכל זאת, השנה הזאת הייתה אמורה להיראות אחרת.

זה כאילו אמרו לך היכון, הכן, עצור.

"בשנה האחרונה זה באמת הגיע לשיא שלא ידעתי שבכלל קיים, אפילו ברמת הדמיון. לי ולנתן גושן הייתה הופעה משותפת. העלינו פוסט לפייסבוק, ואולי בגלל תופעת עומר אדם, שאנשים מיד קונים כרטיס כדי לא להפסיד, תוך שבוע קנו 14,000 כרטיסים. אתה לא יודע איך להגיב, איך להכיל את זה. והייתה תוכנית לקחת את כל הלהקה ולצאת למסע הופעות בחו"ל בכמה מדינות. הרגשנו שהקיץ יהיה הזמן המתאים. היו הרבה תוכניות לדברים שכמעט לא עשיתי לפני, וגם אם עשיתי, זה היה פה ושם. השנה תוכננה להיות מאוד אינטנסיבית, חלק ממנה עם המשפחה וחלק בלי. גם ככה אני הרבה לא בבית, ואני כל הזמן אומר: הנה עוד מעט זה קורה, אני אוכל לעשות רק הופעות גדולות של פעם בשבוע כדי להיות יותר עם המשפחה.

''בתוך העשייה הזאת והקידוש ה' הזה והסיעתא דשמיא והקירוב לבבות, היצר כל הזמן מחכה בפינה אומר: לך תכבוש, לך תצליח. בכל פעם יש עוד שיא להגיע אליו, ואתה יכול לאבד את הגרעין שלך ככה. ברמה האישית והנפשית אולי הייתי צריך את העצירה הזאת. אני לא יודע איך הייתי מתמודד עם זה, כי זה כל הזמן שיא, שיא, שיא, ואחר כך עוד אחד".

מבלבל?

"זה מבלבל. במובן מסוים העצירה הזאת הייתה טובה, וברגע שכל העולם עוצר זה לא אישי, זה לא נגדי. אני שם בצד את ההצלחה שלי. אני תמיד זוכר את המשפט שאמרתי כשהשתחררתי מהצבא. הייתי נשוי, למדתי שנה בכולל והתגייסתי, ובמקביל התחלתי לעבוד על האלבום. אני זוכר את הרגע שהייתה לי משכורת בסיסית מהצבא ולא היו לי הכנסות, רק הוצאתי על המוזיקה, ואמרתי 'ה', תן לי את האפשרות להתפרנס בצורה בסיסית, אבל רק ממוזיקה. אני לא יכול לעשות דברים אחרים, אני לא רואה את עצמי עובד במשהו אחר. יש לי אחריות, יש לי משפחה'. כבר היה לנו יונתן הבכור. זה לא היה פשוט, ואני תמיד שם לנגד עיניי את הבקשה הזאת. כי זה פתאום הגיע וזה מצליח וזה מגיע לממדים מדהימים, ברוך ה'".

לא מפחד מהדתה

אחת הנקודות הייחודיות אצל ריבו היא האהבה והחיבוק מכל קשת הקהלים. ההחלטה שקיבל על עצמו בתחילת הדרך, לשיר רק שירי אמונה ורוח לכבוד ה', איננה מגבילה את הפופולריות שלו באף מגזר. הוא אהוב הן על החרדים והן על החילונים, למרות שבעבר לא חלם לצאת ממעגל הציונות הדתית, שחיבקה אותו ראשונה. "זה לא בזכותי. נקלעתי לסיטואציה בדור כזה שיש לו מקום. אם היה לי הכישרון הזה לפני 15­-20 שנה, אני לא יודע אם היינו יושבים ומדברים עכשיו. יש לי הרבה חברים מוכשרים במוזיקה, ואין שום הסבר למה אחד מצליח ואחד לא. זה גורם לך להבין שקורה כאן משהו הרבה מעבר לעניין האישי ושיש כאן תפקיד".

הפופולריות של ריבו יחד עם שירי האמונה והתשובה שלו מטרידים את מנוחתם של נושאי הדגל החילוני. בשנה החולפת הוא זכה בכבוד המפוקפק של חיקוי ב'ארץ נהדרת', כאשר אייל קיציס שואל את החיקוי שלו ושל חנן בן ארי על חיבור של הקהל החילוני לשירים שעוסקים בקשר עם אלוקים. התוכנית, כהרגלה, לעגה, אבל חלק מהמערכון הועלה באינסטגרם של ריבו. "זה הצחיק אותי. לא לקחתי את זה קשה", הוא אומר. על החיבור אל הקהלים הרבים הוא אומר: "הדבר האמיתי זה השיר עצמו. דרך זה אני מבין שיש לי פה איזה תפקיד".

זו לא פעם ראשונה שאתה אומר את המילה 'תפקיד'.

"זה מושג שברחתי ממנו, אבל אין לי ברירה. אני מבין שיש לי אחריות מסוימת. כשאני מסתכל על שירי האמונה האלה או על הקבלה שקיבלתי על עצמי, אני מבין שזה משהו שאני חייב לעמוד בו בשביל הקהל שמאזין לי. זה התוכן שאני רוצה לשיר עליו, וזה התפקיד שלי. יש עוד הרבה שירים יפים ויש עוד נושאים שיכולים לרגש, אבל זו הנקודה אצלי, וגם כהכרת הטוב לה' שנתן לי את השירים האלה, שאין בזה היגיון. הרי לא למדתי באיזו מגמה ללשון או לספרות, ולא עברתי הכשרה בתחום".

את ההשפעה של המוזיקה שלו הוא רואה דרך התגובות, בעיקר כשהוא הולך לשמח חולים או ילדים. "אני ממש רואה מה השיר עושה להם, וזה היסוד. זה מתחיל ונגמר בשיר, וזה הכוח של המוזיקה. כל השאר זה מעטפות, בונוסים".

דמיינת שאנשים שנראים רחוקים מיהדות ישירו בכזו דבקות את 'סדר העבודה', שיר שמדבר על העבודה בבית המקדש?

"כשהוצאתי את 'לשוב הביתה', עם המילים 'מוחל וסולח, מוחל וסולח', שגם נכתב ממקום מאוד תמים של בחור ישיבה בן 17, שאלתי את עצמי: רגע, זה שיר מתאים? אולי יגידו שזו הדתה? ואז הוצאתי אותו וראיתי שכל כך הרבה אנשים מתחברים ושחיילים שרים אותו כל הזמן. כל אחד לקח את הנקודה הזאת שהגיע הזמן להתעורר ולשוב הביתה, למקום שלו. אחרי זה כבר לא היה לי סיווג לשירים, זה יותר לדוסים, זה לקהל הכללי. הבנתי מהר מאוד שאם אני מנסה לחלק את השירים לקהל מסוים, זה חוטא למטרה. אחר כך יצאתי עם 'אחת ולתמיד', שזה ממש: 'אני רוצה לעשות רצונך כרצונך', הלכתי איתו בביטחון מלא. אני שר על זה. מי שמרגיש שהוא מתחבר, שהוא יכול להתחזק מזה, אז אדרבה. ואני חושב שהקהל התחבר לקו הזה".

ריבו מדבר בגובה העיניים, בלי פוזה, והוא גם לא מתנצל. "אני חושב שלמוזיקה היהודית יש כל כך הרבה מה לתרום ולתת לעולם הכללי. תמיד הייתה תפיסה כזאת שלנו, האומנים הדתיים, אין באמת עמוד שדרה משלנו. שיש או מוזיקה חסידית, שהיא מאוד נישתית, והיא מופקת ומנוגנת בצורה מאוד מסוימת - או שמגיירים שירים של חילונים. היו גם אלה ששבים למקורות. היום יש את אלה שבאים מהמקורות, כי גדלנו לתוך זה".

את השירים שלך שרים גם אנשים שאם תעביר לילדים שלהם שיעור ביהדות הם יתקפו אותך במיליטנטיות. מה תופס אותם?

"במוזיקה יש משהו לא מאיים. זה הכוח שלה. אתה לא בא לאנשים ואומר להם 'בואו תניחו תפילין'. החיבור של המילים עם הצלילים ממיס להם איזו נקודה בנפש. ויש משהו ברמת התכנים. השירים מתבססים הרבה על מדרשים ומקורות, כלומר אנשים קדושים כתבו אותם. כל יהודי קשור בשורש נשמתו לדברים האלה, ולכן זה מדבר אליהם. חוץ מזה, בעידן שהכול פרוץ והכול פתוח, כל האינסטגרם והטיקטוק, יש זה לעומת זה. המוזיקה היהודית מביאה מזור לנפש, ויש לה הרבה ביקוש".

"הגעתי לשוק ועשיתי אחורה פנה"

ריבו חלה בקורונה לפני כחודשיים. הוא ורעייתו יעל נדבקו ועברו את המחלה בצורה סבירה יחסית, עם חולשה של כמה ימים ובלי טעם וריח. ריבו לא בטוח איפה הייתה נקודת ההדבקה, ההשערה היא שנדבק בסביבה של ילד שהוא נסע לשמח. "לא נכנסתי ללחץ. יותר פחדתי מזה שאיכנס לבידוד כל יומיים". מצד שני, הוא לא ממליץ. "אנחנו עוד לא יודעים בדיוק מה הווירוס הזה. אף אחד לא יודע, ובאותה מידה לא ידוע מה החיסון שיהיה כאן, אחרי שמפתחים אותו בכזו מהירות. אבל אני מרגיש שצריך להיות עם ה' ולזרוק את השכל, כי אני לא מוצא את ההיגיון הבריא שהיה לפי הטבע, לפני הקורונה".

אחד היתרונות בלהיות מחלים מקורונה הוא שרוב הסיכויים שיהיו לך נוגדנים, כך שתוכל להימנע מבידוד. ריבו והצוות שלו יצאו לפני מספר שבועות להופעה בחתונה בארצות הברית, ולאחר בדיקת נוגדנים הוא היה פטור מבידוד בחזרתו לארץ. "ההופעה הזאת הייתה נראית בלתי אפשרית, ואז זה קרה. זה היה קצת כמו חלום. ואז חזרתי לכאן, למציאות של לא ברור מה קורה. אני כבר חודש וחצי די מנותק מהחדשות. אני לא עוקב, זה עושה לי רע בנפש".

היום עולם אומנות הבמה מבוסס על רשתות חברתיות, כמו למשל אינסטגרם. גם החשבון שלך מאוד פעיל.

"אני באמת בדילמה עם הדבר הזה. קשה לי עם מה שזה מייצר. מצד שני, זה כלי עבודה לכל דבר, זו הדרך להגיע לקהל היום, לפרסם שיש הופעות ולפרסם שיוצא אלבום. אני לוקח את זה כפלטפורמה מאוד מקצועית, לא מערב את החיים האישיים שלי, עד כמה שאפשר".

הוא הבין שמדובר כאן בגולם שצריך להאכיל, אחרי שחבר העיר לו שאם יש לו 125,000 עוקבים (בינתיים הוא העפיל ל־127,000), הוא מוכרח להעלות משהו לפלטפורמה בכל יום. "אמרתי לו, מה זאת אומרת? אבל אין לי מה להעלות! הוא ענה, אבל אתה מחויב לקהל שעוקב אחריך. אז הבנתי שיש ציפייה. אנשים משתפים את החיים שלהם באינסטגרם, ויש אנשים שיוצרים חיים מדומים ומשתעבדים לזה, והדבר הזה גורם לאנשים שעוקבים לקנא ולרצות לחוות את זה גם. זה טריקי. אני לא רוצה להיות שם, כי זה לא עושה לי טוב ואין לי אפשרות להגיב לאנשים.

''מצד שני, הייתה לי תקופה של ניתוק וראיתי שזה גם לא נכון. עברתי תהליך עם הרשתות. היום אני מרגיש שזה יותר מאוזן אצלי. עשיתי שאלת רב על היחס לזה, האם לסגור את זה לגמרי ולהודיע 'יצאתי, מי שרוצה שיחפש אותי במייל'", הוא אומר ומחייך, "או לומר: ככה הדברים עובדים היום. צריך לא להתעלם מהמציאות, לדבר בשפה העכשווית. אז יש לי צוות שמפעיל היום את הדברים. אבל כתופעה זה משהו שקשה לי איתו".

עם הפרסום באה בדרך כלל המעורבות של המשפחה: תמונות של הילדים, פרטי רכילות. לא אצל משפחת ריבו. חייהם האישיים של ישי, רעייתו וילדיו מצויים הרחק מאור הזרקורים. זה עיקרון אצלם. "אשתי נותנת לי המון מקום. הפרטיות מאוד חשובה לה, וגם אני כזה. מצד שני, חשוב לי שאנשים יכירו את היצירה והמילים. עם זה מגיע גם הזיהוי ברחוב".

הפרסום והעובדה שהפנים שלו מוכרות לא נוחים לריבו, אבל הוא מבין שזה חלק מהעניין. "השתדלתי לעשות קליפים של מילים ולא כאלה שאני מופיע בהם. זה הגיע בהדרגה. אם הייתי יכול לקנות כפתור שיחליט: עכשיו אני מפורסם, ועכשיו אני שם את זה על מיוט, זה היה מצוין. הפרסום שלא קשור לשירים מעיק עליי. היום אדם מפורסם הוא רכוש הציבור במידה מסוימת".

הוא מספר על ההתמודדות של ילדיו, שנשאלים על אבא שלהם בבית הספר ורואים שחבריהם קופצים עליו כשהוא מגיע לבקר. זה לא פשוט. כדי לצאת איתם בשקט לאן שהוא, הוא נדרש ליצירתיות - אפילו כשמדובר ביציאה פשוטה לשוק. "כשהייתי לאחרונה בחו"ל, התגעגעתי מאוד לארץ. כשחזרתי אמרתי שאקפוץ לשוק, לעשות קניות. הגעתי ומיד עשיתי אחורה פנה". הוא יודע שהכול חלק מהמשחק, והוא לגמרי מקבל את זה. "אני לומד לחיות עם זה, אבל אני לא אעצים את הדבר הזה. במיוחד אם זה לא קשור לשירים".

הדבר הבא? מתכונן לגאולה

ריבו לא כותב את שיריו בצורה מסודרת. הוא לא מאלה שיושבים שעתיים ביום ומאמנים את שריר הכתיבה עד שדברים יוצאים. כשהוא מדבר על שיר שחיבר הוא משתמש בביטוי "השיר הגיע", כי אין נקודת זמן אחת. זה יכול להתחיל במשפט, בפזמון, ברעיון שנכתב על פתק והולך ומתפתח. רעיונות רבים מגיעים אליו דווקא בשבת. "זה מגיע אחרי התבוננות בתפילה או במדרש. אבל אני לא תמיד מצליח לזכור".

השיר 'קול דודי', שהיה מבחינתו סוג של הארה, נולד בשבת. "הלכתי לישון עם שיר השירים ביד, שיננתי את השיר כל השבת ובמוצאי שבת נסעתי לדוד, הפסנתרן שמלווה אותי כבר שנים". הוא לא מתיימר להשוות את לידת שיריו ללידת ילד, "אבל כמו שאם אישה הייתה זוכרת את הלידה היא לא הייתה יולדת שוב, כך גם אני לא זוכר את התהליך. זה כל פעם לעבור אותו מחדש. אנשים אומרים לי: תעשה סדנה לכתיבת שירים, אבל אני לא יודע מה לומר, איך ללמד.

"הייתה תקופה שהלחצתי את עצמי על היצירה. הייתי אומר לעצמי: אתה חייב לכתוב, פעם היית כותב שני שירים בחודש, אז מה עושים. אבל הפסקתי להילחץ. שיר לא מגיע בהזמנה. כשאני לומד יותר, כשאני קובע יותר עיתים לתורה, זה מפרה אותי".

הוא מנסה להסיר מעליו את הלחץ ליצור כפי שהסיר מעליו, כך לפחות הוא רוצה להאמין, את הלחץ סביב הפלייליסט של גלגלצ. "צריך להסתכל על מה שיש, כי אחרת אתה אומר: אני רוצה גם את התואר הזה וגם את זה, ואין לזה סוף. הרי יש זמר השנה, שיר השנה, פריצת השנה, אלבום השנה ומה לא. זו תרבות כזאת של תחרות, גם כשאתה מצליח אתה יכול ליפול מהר מאוד לנקודה של לא מספיק מה שיש לי. ויש לי כל כך הרבה על מה להודות. זה לא קל, אין ספק, אבל אני לפחות אומר: בואו נשנן את זה לעצמנו, בואו נדבר על זה, בואו נבין שהתכלית היא אחרת. הקורונה היא הזדמנות לרדת מהעץ".

כשריבו לומד, זה קורה במדרשת זיו, המדרשה שבה לומדים גם אביתר בנאי ואהרן רזאל. הוא אישית גילה את המקום עוד בזמן שירותו הצבאי. "זה מקום מאוד פתוח ואני מאוד מחובר אליו. אנחנו האומנים מוצאים בו מקום שפוי. יש שם אנשים מכל המגזרים וזה טוב לי. אני בא נטו ללמוד". הוא לומד שם עם אבא שלו ועם ראש המדרשה, וכך מתדלק פעם-פעמיים בשבוע את טנק הדלק הרוחני.

כאמור, האלבום השלישי באוסף החדש מוקדש לדואטים של ריבו: 'והאמת' עם שלמה ארצי, 'בלוז כנעני' עם אהוד בנאי, 'שקט' עם עומר אדם, ו'נחכה לך' עם נתן גושן. גושן הפך לחבר אמת אחרי שהופיעו יחד באירוע התרמה אצל הרב חיים דוד קובלסקי, העומד מאחורי מיזם 'ותן חלקנו' ללימוד יומי של הלכה, גמרא ומשנה. "זה היה ערב שבו התרימו לרכישת מזוזות עבור כאלה שאין להם בבית. ניגנו שם יחד, ומשם נסעתי אליו הביתה. הוא הפתיע אותי. מצד אחד יש לו ארון ספרים ענק שלא היה מבייש בית כנסת, מצד שני יש לו חדר עם פלייסטיישן ו־FIFA.

''אנחנו עוברים חוויות דומות, כל אחד מהמקום שלו. שנינו הולכים פחות להשקות ולאירועים, ואנחנו עושים ביחד מסע של אמונה, יש לנו יכולת לפרוק ולשוחח. העניין המוזיקלי הגיע בהמשך". בחורף הקודם השניים הופיעו יחד בחו"ל וצברו חוויות ושיחות משותפות. השנה, כאמור, ביטלו מופע משותף כבר שלוש פעמים, עכשיו הם מחזירים את הכרטיסים לקהל. התכנון לשנה החולפת היה הופעה משותפת בבלומפילד - אבל גם זה לא קרה.

ערב השנה החדשה, נראה שאנחנו מפסידים לא רק במאבק מול הנגיף אלא גם במאבק על הביחד. השיח ברחוב מאוד מדורדר.

"נכון, ואני מרגיש שזה גדול עלינו. שמעתי חידוש יפה. תמיד אנחנו עסוקים בלהגיד: זה קורה בגלל שאלה מתנהגים כך וההם מתנהגים ככה. אנחנו עצמנו תמיד בסדר. אבל כשיונה הנביא ברח מהציווי האלוקי להחזיר בתשובה את אנשי נינווה, הוא עלה על אונייה שהיו בה המון עובדי אלילים - והים התחיל לסעור. לכאורה יש פה את יונה, שהוא נביא ה', ומסביבו עובדי עבודה זרה, אז אם שואלים למה הסערה הזאת, הגיוני שזה יהיה בגללם. אבל יונה אומר: בשלי הסער הגדול הזה. וזה המוטו שמנחה אותי: בשלי הרעה הזאת. אני חייב להסתכל על עצמי, לקבל את האחריות עליי, אחרת אין לדבר סוף. לכן התנתקתי מהחדשות, כי שם שומעים בלי סוף למה זה עושה כך וההוא עושה אחרת, וכל ההתעסקות בזה והלשון הרע הזה, ואין לדבר סוף".

ומה התוכניות לאלבום הבא? "אני צריך תקופה של רגיעה, אבל אני לא יודע אם אני מסוגל לזה. יש לי חזון לאלבום הבא. הייתי רוצה להקדיש אותו לנושא של גאולה, של אחרית הימים, של משיח. יש לי כבר שם בשבילו, אבל זה עוד מתגבש. עכשיו שבנינו את האולפן בבית, אוכל לעבוד עליו מהבונקריבו גם אם יהיה סגר".