נערכות להמשך. קצובר ומטר
נערכות להמשך. קצובר ומטרתנועת הריבונות

בניגוד למשברים כלכליים קודמים המשבר הנוכחי לא כבל את ידיה של הזירה המדינית שהתנהלה במקביל לאורך השנה האחרונה. תכנית המאה של נשיא ארה"ב, החתימה על ההסכמים עם איחוד האמירויות ובחריין, מגעים מתקדמים עם מדינות נוספות בעולם המוסלמי והשעיית הריבונות, כל אלה התחוללו במקביל להתמודדות עם אתגרי הקורונה.

לקראת השנה החדשה ולנוכח התמורות המדיניות האחרונות העלינו בפני ראשי תנועת הריבונות, יהודית קצובר ונדיה מטר, מספר שאלות המהוות מעין חשבון נפש על פעילותן, התנגדותן לתכנית המאה ושופכות אור על תכניותיהן להמשך.

איך אתן מסכמות את השנה האחרונה? מצד אחד דיברו על ריבונות יותר מכל שנה קודמת, אך מצד שני דובר עליה כחלק מעסקת החבילה המדינית של הנשיא טראמפ ובהמשך כמהלך מדיני מושהה או אולי אפילו כזה שיורד מהפרק?

מאז הוקמה תנועת הריבונות פעלנו בשני אפיקים מרכזיים. בראש ובראשונה, להביא את סוגיית הריבונות אל מרכז השיח הציבורי ולדחוק מהשיח הזה רעיונות מסוכנים של חלוקת הארץ, וויתורים, נסיגות והקמת מדינה זרה בלב ארצנו. במקביל פעלנו להביא להחלטת ממשלה המחילה את ריבונות ישראל על כל מרחבי ארצנו.

לאחר עשר שנות פעילות בשטח, במרכזי הערים, בכנסים, בתקשורת, במסדרונות הכנסת ובלשכות השרים ניתן לסכם ולומר שעד כה הצלחנו ליישם את החלק הראשון. חזון הריבונות הוא היום החזון המרכזי שנמצא על השולחן המדיני והפוליטי. גם אם יש לו מתנגדים בשמאל, הרי שגם להם ברור שהשאלה הניצבת בפנינו היא שאלת הריבונות, כן או לא, מתי, וכיצד, בעוד רעיונות השמאל נגנזו, לפי שעה. לעומת זאת, האפיק הנוסף של פעילותינו טרם צלח. עדיין לא עלה בידינו להביא להחלטת ממשלה שתחיל את הריבונות.

וכשאחרי עשור של פעילות אתן מקבלות בעיקר הבטחות של פוליטיקאים לפעול ולקדם את הרעיון, אבל זה לא קורה בפועל, זה לא מייאש?

"חשוב לזכור שלא פעלנו לבד ולא פעלנו ראשונות. צעדו לפנינו והחלו במלאכת הכשרת הלבבות רבים וטובים ובהם מייק וייס, קרוליין גליק, יורם אטינגר, הרב בני אלון ז"ל, אורי אליצור ז"ל ואחרים.

באשר לתחושתנו, המציאות הזו של הבטחות שלפי שעה לא מיושמות לא מרפה את ידינו כלל ועיקר. תנועתנו זוכה לרוח גבית אדירה מהציבור הישראלי וקולה מהדהד היטב בין קובעי המדיניות הישראלית. לאחר עשר שנות פעילות אינטנסיבית ברור לנו שנדרשים מאמצים נוספים, אך בטוח שההצלחה בוא תבוא כי הצדק ההיסטורי עומד לצידנו".

ועדיין, הזירה הפוליטית לא אתכם

"זה לא מדויק. הצעדים הראשונים שלנו אמנם היו בגרעין ה"קשה" של הימין וההתיישבות, אבל משם התקדמנו אל חברי כנסת ושרים, הבאנו את חזון הריבונות אל לב תנועת השלטון, הליכוד, שם, במרכז המפלגה הועברה הצעת החלטה התומכת בהחלת ריבונות על מרחבי ההתיישבות, חברי הכנסת והשרים בליכוד התבטאו בבהירות בעד ריבונות על ההתיישבות ונגד רעיון המדינה הפלשתינית.

מכאן התקדמנו אל כלל המחנה הלאומי מתוך תחושה והבנה שהמחנה הזה מבטא את עמדת רוב העם בישראל. פוליטיקאים ומדינאים התחילו להציג תכניות ריבונות שונות, להעלות אותן לשיח הציבורי ולקדם אותן בזירות השונות. במרכז אישים כדוגמת השרים לשעבר נפתלי בנט ובצלאל סמוטריץ', חבר הכנסת לשעבר משה פייגלין ואחרים ניסחו גם הם תכניות סדורות לריבונות, אם על השטח כולו ואם בהליך מדורג.

עדות דרמטית להצלחת פעילות ההסברה והתודעה קיבלנו במערכות הבחירות האחרונות, כאשר ראש הממשלה, בנימין נתניהו, מצא לנכון להבטיח שיחיל ריבונות מיד לאחר ניצחונו. זאת מתוך הבנה שריבונות מניבה תמיכה ציבורית רחבה שתבוא לידי ביטוי גם בקלפיות".

ואחרי כל זה מגיעה תכנית טראמפ ודי טורפת את הקלפים. פתאום שוב מתחילים לדבר על מדינה פלשתינית, פתאום מחלוקות מהותיות בתוך מחנה הימין סביב נושא הריבונות

"אכן התכנית, שהוצגה כמקדמת ריבונות, החזירה לשיח המדיני את רעיון המדינה הפלשתינית לאחר שהעם בישראל התפכח ממנו זה מכבר. אכן תכנית המאה הובילה לוויכוח עמוק בתוך הציבור המתנחלי. החל ויכוח על הטקטיקה, ויכוח בין פרגמטיסטים לאידיאולוגים. רבים מחברי הליכוד, כמו רבים אחרים במחנה הימין, עומדים בהתנגדותם הברורה להקמת מדינה פלשתינית, אך תומכים בהחלת ריבונות על 30% משטחי יו"ש והבקעה (10% משטחי יו"ש בלבד) וניצבים בפני התלבטות קשה, האם נכון להסכים לעסקה מדינית הכוללת הסכמה עקרונית להקמת מדינה פלשתינית. חלקם הכשירו את השרץ באמונה שהסרבנות הערבית העקבית לא תאפשר לרעיון להבשיל לכדי מעשה, וכל עוד ניתנת לנו האפשרות לצעוד צעד ראשון לריבונות, גם אם חלקי, יש לעשותו".

ומול העמדה הזו אתן מתנגדות בכל תוקף

"לעומת התפיסה זו אנחנו ולא רק אנחנו, גם אחרים, בהם גם רוב מוחלט של מועצת יש"ע, מתנגדים לכל מהלך הכולל ויתור, גם אם רק עקרוני. על עקרונות לא מוותרים, על ארץ ישראל לא עושים עסקים. אבל מעבר לאמירה העקרונית ערכית הזו, נוספה לכך גם הערכתם של רבים בימין ובשמאל שכעת, לאחר אכזבות רבות ועם חילופי הדורות הצפוי בהנהגת הרש"פ, הערבים עשויים בהחלט להפתיע ולהסכים למהלך חלקי, ובלבד שיוכלו להקים מדינה על 90 אחוזים משטחי יהודה ושומרון. גם אלה שמגדירים את עצמם פרגמטיסטים לא יכולים להסתמך על הסרבנות הערבית".

מה עוד למדתן מתכנית המאה שהטריד אתכן כל כך?

"גם הידיעה שתכנית המאה היא תכנית מדינית שמשני עבריה ישראל וארה"ב ולא הפלשתינים מטרידה מאוד. מחויבותה של ישראל לתכנית אינה תלויה בהסכמה או סרבנות ערבית, שכן מדובר במחויבות לאמריקאים, מעין הסכמה ישראלית למסירת השטח לידי האמריקאים שימשיכו מנקודה זו בניהול המו"מ מול הפלשתינים".

הסכם השלום בין ישראל לאיחוד האמירויות ולבחריין והתכניות להסכמים נוספים עם מדינות אחרות, הסכמים ללא מסירת שטח וללא ויתורים, כפי שמגדיר אותם ראש הממשלה, לא מניחים מעט את דעתכן?

"ההסכם שנחתם בשבוע האחרון בין ישראל לאיחוד האמירויות ולבחריין הוא חלק בלתי נפרד מהעסקה הכוללת המכונה 'תכנית המאה'. ג'ראד קושנר, חתנו של נשיא ארה"ב, חותר במלוא הכוח ליישומה של התכנית ולשם כך שינה מעט את הסדר. לאחר שהתקווה להקמת מדינה פלשתינית ובעקבותיה הסדרי שלום עם מדינות ערב (בנוסח היוזמה הסעודית) לא צלחה, משנה קושנר, השושבין המרכזי של ההסכמים האחרונים, את סדר הדברים מתוך אמונה שאחרי ההסכמים עם מדינות המפרץ יגיע גם תורם של הפלשתינים לבא אל שולחן המו"מ, והפעם עם רוח גבית דוחקת של העולם הערבי".

אין מקום להשהיה זמנית של הריבונות למען שלום אזורי? למען מאבק משותף מול האיראנים?

"אכן, שואלים אותנו לא מעט מה רע בהשהיה זמנית של הריבונות. מה רע בכך שנטפח יחסים עם מדינות ערביות, ובינתיים הפלשתינים יראו שיפסידו מניתוק קשרים עם ישראל ובעתיד יסכימו גם לריבונות. זה ייקח כמה שנים, קצת סבלנות, הם אומרים לנו, אבל אסור לנו לחכות ולהשהות. תכנית סלאם פיאד להשתלטות על שטחי C ממשיכה להתממש. היא לא בהשהיה. בכל רגע נתפסים עוד ועוד דונמים של אדמות בשטחי C ע"י הרשות הפלשתינית. הערבים מקימים מדינה דה-פקטו, קובעים עובדות בשטח. הריבונות וההתיישבות הכרחיים. רק כך נוכל לשמור על הארץ שלנו".

ההתנגדות הזו מתייגת אתכן כמי שמסרבות לראות את יתרונם של הסכמים מדיניים, כמי שלא רואות את התמונה הכוללת, את חשיבות התעצמותה של ישראל בזירה הבינלאומית. הכול באמת מתנקז אל הפינה הפלשתינית?

"אין ספק בכך שגם אנו תומכות בהסכמים מדיניים המעצימים את מעמדה וכוחה של ישראל, אך להסכמים מדיניים יש להגיע מתוך עוצמה. אל לנו להיגרר אל שולחן המו"מ כחלשים, כמוותרים, כנסוגים וככאלה המשליכים מאחורי גבם את עקרונותיהם וערכיהם הלאומיים וההיסטוריים, גם אם מדובר באמירה עקרונית שעדיין אינה יורדת לשפת המעשה. על מדינת ישראל להגיע להסכמיה המדיניים מתוך זקיפות ועצמה, מתוך ביטחון בצדקת דרכה ומתוך ראייה מפוכחת של המרחב המדיני והגיאו-פוליטי.

עלינו לשקול היטב מה הוא הסדר הנכון, האם מבחוץ כלפי פנים או להיפך, מבפנים החוצה. האם עוצמתנו תבוא מכריתת בריתות או ממילוי חובתינו הלאומית לכיבוש הארץ ושחרורה. תפיסתנו היא שהסדר הנכון הוא השלמת המשימה הגדולה שהחלה במלחמת ששת הימים, כיבוש הארץ והריבונות עליה. עלינו לכונן בארץ רוח ומוסר שיקרינו על העולם כולו. ואם שואלים אותנו מה קודם למה, ברור שהריבונות היא הקודמת שכן ריבונות היא לתמיד בעוד הסכמים עלולים להיות זמניים ובני חלוף, כפי שהוכיחה ההיסטוריה הלא רחוקה.

עוצמתה של ישראל מאפשרת לה לקדם במקביל גם את חזון הריבונות וגם הסכמים מדיניים. הדברים אינם סותרים זה את זה. אל לנו להיות כחגבים בעינינו, אל לנו לזלזל בכוחה ובעצמתה של ישראל. הסכמים מדיניים הכוללים הסכמה לדחיית ריבונות והקפאת התיישבות משמעותם גם בפועל וגם בהיבט התודעה הבינלאומית היא הסכמה חלילה לוויתור על הארץ".

ובמבט קדימה, מה אתן מתכננות בהמשך על מנת להצליח גם באפיק המדיני ולא רק ההסברתי-תודעתי?

"יש כמה היבטים שצריך לשים עליהם דגש: אנחנו לשנות את התפיסה לפיה על ישראל לשלם תמיד במטבע קשה עבור עשיית שלום. למה? אם ישראל היא מעצמה ביטחונית, כלכלית, סטארטאפית, הרי שהתמורה הישראלית לשלום יכולה וצריכה להגיע מתחומים אלה. הרעיון שישראל משלמת בשטחי המולדת שלה נובע מחולשה בהבנה ובהפנמה שארץ ישראל שייכת לנו. הרי איש אינו מוותר על בנו תמורת מחיר כלשהו בשום עסקה כלשהי. נראה שהעיקרון הפשוט הזה עדיין לא ברור.

בנוסף עלינו להתמקד בחינוך, ללמוד וללמד את ערכה של ארץ ישראל, את תפקידה במהלך הגאולה, את תפקידה המוסרי. לשם כך יש לגייס אנשי רוח לבנייתה של תכניות לימוד, פעילות במדיות התקשורתיות השונות, סרטונים ועוד.

נצטרך לעבור מהתיישבות אידיאליסטית להתיישבות עממית. מעגליה של ההתיישבות חייבים להתרחב הן בשטח ובפועל והן בתודעה הכלל ישראלית. נצטרך להדגיש את יתרונותיה הכלכליים של הריבונות לעם בישראל. לשם כך יש לגבש מהלך הסברתי מנומק היטב, להפיצו ולהטמיעו. נפעל להדגיש את ערכה הביטחוני של הריבונות. ההיסטוריה הוכיחה כי רק במקום בו אנו שולטים וריבוניים יש שקט. בכל מקום בו ידה הריבונית של ישראל רפה.

במקביל לכל אלה נמשיך את הפעילות הפוליטית שלנו בכנסת ובממשלה. נקווה שכל הגופים מהימין האידיאולוגי שקוראים בעת האחרונה להצטרף לליכוד, אכן יצליחו להשפיע ולגבור על תפיסת העולם של ראש הממשלה כפי שבאה לידי ביטוי בנאום בר אילן.

כל זה חייב להתבצע מבלי לחדול מהפעילות הבסיסית של שמירת השטח, להתיישב, להתיישב, להתיישב, ובמקביל אנחנו חייבים להקפיד להיות תמיד בצד היוזם ולהוביל קדימה אל הריבונות".

מתי כל זה יקרה?

''אנחנו מחכים לתוצאות הבחירות בארה"ב על מנת לגבש תכנית פעולה מפורטת בכל אחד מהסעיפים הללו. אין לנו ספק בכך שאת מהלך הריבונות יש להשלים. עם ישראל וארץ ישראל על המסלול הגאולתי ההכרחי, עם ירידות קלות ועליות משמעותיות, הקולות שעולים מן העולם היהודי להמשיך להתקבץ בארצינו, הפריחה המדעית, עולם תורה הגדול שהיה אי פעם, צה"ל משוכלל ובעיקר המון צמא לחיפוש האמת הם צעדים משמעותיים ביותר אל על".