יהודה פליסר
יהודה פליסרצילום: באדיבות המצולם

בראש השנה אנו אוחזים בכתר, נותנים אותו לבורא עולם, ובכך מכתירים אותו בכתר מלוכה.

נתינת הכתר, בפתח השנה החדשה, מהווה בעצם קבלה מחודשת של עול מלכות ה' עלינו ועל כל העולם כולו. המציאות כולה נסקרת, כל הנשכחות - נזכרות, צפות ועולות עד פרטי פרטיהן. אנו רוצים לשפר את הטעון תיקון, לשמר ולשכלל בצורה משמעותית את כל מדרגות הטוב אליהן זכינו להגיע.

בתקיעת השופר אנו קוראים בקריאה תוכית פנימית, מעומק הנשמה אל אבינו שבשמים, קריאה של געגוע וכיסופים, ובמקביל, אנו מקבלים עלינו את מלכות השי"ת מחדש. מכוחו של קול השופר המהדהד ממתן תורה בהר סיני, אנו משתלמים ומתקדמים אל עבר השופר הגדול שייתקע בחירותנו, שופר הגאולה השלמה.

רעיון יסודי זה איננו דרוש או ווארט נאה לקראת ראש השנה. זה אפילו לא פירוש עומק למילות תפילת העמידה. יש כאן עבודת חיים! זהו תהליך פנימי שעלינו לעשות עם עצמנו, בכל השנה כולה, וביתר שאת ותוקף במסגרת יום נשגב זה.

'מלכויות' - אינו רק השם של הברכה הראשונה מהברכות האמצעיות של תפילת המוסף. 'סדר מלכויותינו' הוא בעצם סדר של עבודה! בראש השנה אנו מתחילים מחדש לעבוד את עבודת המלכויות. המנוחה והנחלה אליהן אנו צועדים הן רק בחשיפת מלכות שמים, ה' אלוקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה. הדרך להמלכת ה' במלכות אשר בכל משלה, מתחילה בהיותנו ממליכים את הקדוש ברוך הוא על כל פרט ופרט מחיינו הפרטיים, עבור דרך המשפחה, הקהילה, החברה, עמ"י כולו, ועד שימלוך ה' על כל העולם כולו ממקומו הרם ונישא, החודר עד אחרון הפרטים הקטנים.

השנה, כשאנו נמצאים בתוכה של מגיפה כלל עולמית ששידדה את כל מערכות החיים בעולם כולו, מגדול ועד קטן, איננו צריכים משלים והסברים כדי להבין עד כמה עולמנו תלוי על בלימה, עד כמה הקב"ה המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית, מלך על כל הארץ, יכול בכל רגע נתון לשנות ולנהל מחדש את עולמו. ניכרת וברורה מציאותה וממשותה של מלכות שמים שמהווה את מקור חיינו, זו שכל מציאותנו תלויה וקשורה בה תמיד.

זכינו והשנה חידוש מלכות שמים בראש השנה מתחיל בשבת קודש, שבת המלכה. תקיעת השופר לא תישמע על ידי בעל התוקע, היום יהיה ל'זיכרון תרועה'. נמליך עלינו את הקב"ה בעבודת המלכויות עם כל הרצון והכוחות שיש בנו, אך כמו שנצטווינו, לא נהיה שותפים פעילים במעשה התקיעה. ניתן לראות במציאות שכזו כאומרת - נכון שיש צורך במעשי ההמלכה שלנו, אך אין הדבר מעכב. בין אם נעשה את המעשה ובין אם לאו - ימלוך ה' לעולם.

אך הנה יום ראש השנה הינו 'יומא אריכתא', כפי שלימדונו חז"ל, יום אחד ארוך הכולל בתוכו שתי יממות. וביום ב' של ראש השנה, שוב נחזור לדין הרגיל, נזכה ונהיה מחויבים לשמוע קול שופר משופרו של בעל התוקע, והפעם עם הביטוי המעשי - מעשה המצווה.

ולכאורה, ממה נפשך, הייתכן שנתינת הכתר והמלכת השי"ת לא מתקיימת בשלימות בשבת קודש? ומאידך, אם ההמלכה מתקיימת בשלמות, כשחל ראש השנה בשבת קודש, וגם ללא מעשה המצווה בידיים שלנו אנו ממליכים עלינו את הקב"ה כמלך - מה הצורך שביום השני נשוב ונתקע בשופר?

נראה, שבשנה זו מתחדדת ההבנה שמלכות ה' פשוטה וברורה, חזקה ולא ניתנת לערעור. מלכות שמיים כשלעצמה אינה צריכה את פעולתנו. המגיפה המשתוללת רק נתנה לנו אפס קצה של הדגמה עד כמה ניתן בקלות לערער את יציבות הקיום העולמי, ואין מי שיעצור את פעולת ה'.

אך, בדיוק כמו שנתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים ועל כן ברא את עולמו, כך הקב"ה חפץ ומצפה לפעולה שלנו. הוא חפץ בפנייה שלנו אליו, הבאה לידי ביטוי בעבודת חיים מתוך תנועה של אני לדודי. הקב"ה מייקר כל מעשה מצווה, ולו הקטן ביותר החושף את אור החיים בעולם - עוד קבלת עול מלכות שמים, עוד מעשה של קודש ופעולה טובה שמגלה בעולם את החיבור והקישור שלנו באלוקים חיים.

מתוך המלכת הקב"ה נגזרת פעולת הדין בעולם, כל התוכניות נפתחות, ונשאלת השאלה כיצד כל פרט מהווה חלק במלכות שמים. הספרים נפתחים בבית דין של מעלה. אין דבר שלא נפקד ונידון. כל דבר מקבל מחדש תוקף של חיים לשנה הבאה עלינו לטובה. כל זאת, לאור בחינת ערכו ומשמעותו בתהליך תיקון עולם במלכות ה'. ניקח חלק פעיל בהמלכה, וניתן לקב"ה את כתר המלוכה. נמלא את חיינו מכוח הרצון הפנימי, הבא לידי ביטוי בשאיפות ובמעשים הקשורים בהמלכת ה' וחשיפת אורו הטוב בעולם, ובכך נזכה להיות פועלים עם א-ל. כך ניקח חלק בכתיבה של שנה טובה ומתוקה.

לשנה טובה נכתב ונחתם לאלתר חיים טובים ולשלום בספר המתאים לעם ישראל הצועד בדרך הגאולה ומאיר את העולם, ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ.

הרב יהודה פליסר, ר"מ בישיבת ההסדר הכותל מבית איגוד ישיבות ההסדר