מבודדים, קיבלתם דרך קיצור

בכל ראש השנה אנחנו מנסים לפתוח שערי שמיים בתפילותינו, אבל השנה יש כאלה שקיבלו דרך קיצור.

אריאל פייגלין - ערוץ 7 , כ"ט באלול תש"פ

מבודדים, קיבלתם דרך קיצור-ערוץ 7
אריאל פייגלין
צילום: יהושע מנשה

אין לי חוזה עם ריבונו. מניח שגם לכם אין. כל שנה מחדש אני מתלבט מה אלוהים רוצה שאעשה בראש השנה: שאני אתפלל בנוסח אבותיי או שאלך דווקא למניין משלב? שאטוס לאומן או שאסע לישיבה? תקיעות דמעומד תוך כדי תפילת עמידה או לאחריה?

הרבה שאלות שהיו נפתרות אם רק הייתי יודע מה אלוהים רוצה, אבל השנה אני יודע דבר אחד - מה אלוהים לא רוצה. אלוהים לא רוצה שתדביק אף בן אדם. אלוהים לא רוצה שתדבק.

את ראש השנה של שנת תשע"ח עשיתי בצבא, בבא"ח גולני. מדי ב, כמה תפילות חטופות במניין האשכנזי המאולתר בחדר אוכל (בית הכנסת נשמר, ובצדק, לרוב הספרדי של הבסיס) ושמירות. הרבה שמירות.

בדיעבד, זה היה ראש השנה הכי טוב בחיי. בעצם, גם לא בדיעבד. כבר באותו חג אני זוכר שהבנתי את המצב הייחודי בו אנו נמצאים, הבנה שצפה ועלתה בי שוב בשבוע האחרון.

הכל היה טמון בנקודת המבט. חברים שלי, שציפו וניסו לשחזר ראש השנה ישיבתי, חוו מפח נפש. הם גילו שלא מספיק להחריש חולצת שבת מתחת למדי ב בשביל להיכנס לאווירה. אני הבנתי שאין צורך.

יש שני אנשים שנכנסים לפני ולפנים, אל קודש הקודשים, ורק אחד מהם עוטה לבן. כהן גדול ביום כיפור 'נכנס לאווירה', מתקדש, מטהר, ולאחר הרבה הכנות נכנס אל הקודש פנימה בלי לדעת מה יעלה בידו. השני הוא בעל המלאכה.

בעל מלאכה נכנס בסרבל. נכנס, עושה מלאכתו ויוצא. הוא לא מנסה להידמות לכהן גדול, אין לו צורך. זה בשלו וזה בשלו. זה למען כלל ישראל וזה למען כלל ישראל. זה עושה רצון ה' וזה עושה רצון ה'.

זה מה שהבנתי בצה"ל. כשאני חייל במדים אני בעל מלאכה, אין לי צורך בבגדי לבן, אין לי צורך בלעקוץ שמירות בשביל עוד קדיש. אני פה עולה שמירה, ובזה אני עושה את רצון ה'. זה גם מה שאני מבין עכשיו.

אל תבינו אותי לא נכון, קדיש זה חשוב, תפילות במניין זה חשוב, ואווירת חג זה חשוב, אבל התפקיד שלך חשוב יותר. ואם אתה עכשיו צריך להיות בבידוד, בין אם זה מספק שתדביק ותסכן חיי אדם ובין אם כי אתה בקבוצת סיכון, אז זה התפקיד שלך עכשיו, זה מה שאלוהים רוצה שתעשה בראש השנה תשפ"א.

ליבי על המבודדים, על המבודדים ועם המבודדים, ואני מבין את הבאסה שבלהפסיד את התפילות והמנגינות המסורתיות – חוויתי את זה בבונקר של בא"ח גולני, אבל קיבלתם דרך קיצור. בסגר שמטילים למעלה 'מכניסי רחמים' על שערי השמיים, לכם יש תעודת עובד חיוני, אתם 'בעלי מלאכה'.

בעל מלאכה שמשכים למלאכתו ולתפילתו, וזה לא משנה אם בעיר, בשדה או בחדר בבידוד. לא משנה באיזו מנגינה, אם יש מניין כרגע או כמה שעות ארכה התפילה. בעל מלאכה שלא משנה אם הוא מרבה או ממעיט, ובלבד שיכוון לבו לשמיים.

חג שמח ושנה טובה.