כילדים היינו עומדים בערב הפסח סביב המדורה של שריפת החמץ ואבא היה מנצל שוב ושוב את הרגע כדי להמחיש לנו מה המשמעות של יהודי עובד השם, שעושה את מה שהוא עושה פשוט כי השם ציווה.
כמו ברוב הבתים של דור שני ושלישי לניצולי שואה, היחס לאוכל והקפדה על בל תשחית היו סוג של קודש קודשים. ועכשיו, להשליך אוכל טוב לאש?! כן! מה שעד לפני כמה ימים היה בגדר איסור תורה של "בל תשחית" הופך בן רגע למצוות עשה של "תשביתו שאור מבתיכם". פשוט כי זה מה שהשם ציווה.
בימים האחרונים אני שואל את עצמי מה השם רוצה מאיתנו עכשיו. אני לא רב ולא מתיימר להחליף את הרבנים ולפסוק הלכה לרבים. כן נועצתי עם רבנים וכשליח ומנהיג ציבור אני מרגיש חייב לומר את אשר על ליבי: את בתי הכנסת צריך לסגור לאלתר ואת התפילות לקיים רק בחוץ ובמניינים קטנים. כן, גם ביום כיפור. בלי שום קשר או השוואה לציבור או התקהלות אחרת. פשוט כי זה מה שהשם ציווה.
זה קשה וזה כואב. זר לא יבין עד כמה. אבל זה בדיוק המבחן של עובד השם באמת. פיקוח נפש דוחה כמעט את כל התורה כולה ואם קיום הציווי של "וחי בהם" דורש את סגירת בתי הכנסת זה מה שריבונו של עולם רוצה מאיתנו וכך הדרך לעבוד אותו עכשיו. זו עבודה קשה על המידות אבל זו בדיוק המשמעות של עבודת השם. אנחנו לא עובדים את עצמנו - את הרגש, ההרגלים, החוויות הרוחניות והרצונות הקדושים שלנו - אנחנו עובדים את השם, והדרך להתקרב אליו היא קודם כל לעשות את מה שהוא מצווה, גם אם זה אומר לפספס חוויה רוחנית אדירה של קרבת אלוקים בתפילות יום הכיפורים בבתי הכנסת.
מתוך תחושת שליחות גדולה, ביראת כבוד, בהוד והדר, בחיל וברעדה, השנה צריך לסגור את בתי הכנסת ולהתפלל באוויר הפתוח. וזו קריאתי - מובילים את עם ישראל באמונה ובאחריות ומתפללים בחוץ.
נעשה את זה בשמחה. כי את השם עובדים בשמחה. כך נעניק השנה ליום הקדוש והנורא נופך קדוש עוד יותר.
נכון, יש חלקים לא אחראיים ולא ממושמעים בציבור, שמתקהלים ומפגינים, וזה מקומם. אבל בזה אנחנו שונים מהם. אנו משכימים והם משכימים, אנו רצים והם רצים. אנא עבדא דקודשא בריך הוא ואין לנו את האופציה להקל ב"ונשמרתם מאד לנפשותיכם".
בימים האחרונים הרבה אנשים אומרים לי שצריך להלחם על הערכים היהודיים של המדינה ואסור שרק הדתיים "ישלמו את המחיר". נכון. צריך להלחם על הערכים היהודיים של המדינה ולכן צריך להילחם על קדושת החיים. ערך יהודי גדול ונשגב. נרים אותו לראש התורן ונתפלל לה' תחת כיפת השמים, כנראה גם בקצרה כי צום וחם, תוך הקפדה מירבית על הוראות משרד הבריאות.
ננצל את המציאות המורכבת שנקלענו אליה וננסה להפיק ממנה את המירב. נוציא את התפילות למניינים בכל פינת רחוב, נצא יחד בקריאה לרבבות רבבות אזרחי ישראל שלא רגילים להגיע לתפילות להצטרף ליוזמה. זה קרוב וקל. ממש מתחת לבית. אף אחד לא מרגיש אורח או זר. נוודא שכל אישה ואיש ירגישו טוב במניינים המתהווים, נשלב כוחות בין מנהגים ועדות ונתרכז בביחד של כל עם ישראל. בזה לבד ירבו זכויותינו ונהיה ראויים יותר לברכה וחתימה טובה.
מי יודע, אולי גם המפגינים בבלפור יראו את האור הבוקע ממנייני הרחוב, לבבם יפתח והם יבינו את גודל השעה ויתפזרו אף הם למניינים תוך הקפדה על כללי הזהירות.
אבל גם אם לא, אנחנו עובדים אצל השם ולא אצלם. לא מפיהם אנו חיים ולא הם יקבעו לנו את כללי המותר והאסור. להם יש תורת מוות, לנו תורת חיים (כך סיפר לי עכשיו הרב יעקב אריאל שהרב הרצוג ענה לחלוצי משואות יצחק ששאלו האם לחלל שבת וחג בחפירת ביצורי הגנה במלחמת השחרור למרות שהקיבוצים הסוציאליסטים שובתים ב - 1 במאי גם מעבודות אלו).
נסיים בסיפור שמובא בספר תנועת המוסר בתולדות ר' ישראל מסלנט זצוק"ל (יש כמה גרסאות בקרב החוקרים לגבי הפרטים של הסיפור הזה אבל המסר הכללי הוא אותו המסר) וכך מסופר שם:
"באותו זמן בפרוס שנת תר"ט וכבר הגיעו 'הימים הנוראים' והמגיפה עדיין בתקפה (חולירע).
כידוע, עלולים מקרים של רעב, צפיפות, התעייפות וכדומה הגורמים חלישות הגוף, להביא להתפשטות המחלה. בכל זאת, לא הרהיבו רבני וילנא להכריע להתיר בפרהסיה לאכול ביוה"כ.
אז קם רבי ישראל והתהפך מצנוע ועניו לגאה ותקיף, ויצא לבדו להכריע על דעת עצמו בדבר הזה.
ובערב יוה"כ תר"ט פרסם מודעות בכל בתי הכנסיות שבעיר: 'לא להתענות ביום הקדוש והנורא הזה, לקצר בפיוטים, ללכת לטייל בחוצות העיר לרוח היום, ולהושיע איש את רעהו בכח ובכסף עצה. בחששו שהקהל לא יציית לו מפני אימת יום הקדוש הזה, עלה על הבמה בבית הכנסת הגדול כתום תפילת שחרית, הוציא יין ועוגות, קידש ואכל לעיני כל הקהל".
ברוך השם לאכול לא נצטרך חלילה, אבל להדבק במעט במידותיו של ר' ישראל מסלענט נוכל בהחלט.
שנזכה לצום מועיל ולתפילות שיבקעו רקיעים: "אבינו מלכנו מנע מגיפה מנחלתך, שלח רפואה שלימה לחולי עמך, כותבנו בספר חיים טובים, כותבנו בספר פרנסה וכלכלה, עשה למען שמך הגדול הגיבור והנורא שנקרא עלינו, חננו ועננו כי אין בנו מעשים, עשה עמנו צדקה וחסד והושיענו".
שנה טובה ומתוקה וגמר חתימה טובה לכל בית ישראל.