זכרנו לחיים

איזה הרגשה נפלאה הייתה לנו אם היו מגלים לנו שבזכות זה שנשארנו בבית הצלנו מאות חולים, עשרות מונשמים, ואולי אפילו מתים.

הרב ישראל אביטן , ו' בתשרי תשפ"א

הרב ישראל אביטן
הרב ישראל אביטן
צילום: באדיבות המצולם

בין ר"ה ליוה"כ, בין כסה לעשור, אלו הם ימים של קרבה כ"כ גדולה של ה' אלינו "דרשו ה' בהימצאו קראוהו בהיותו קרוב".

עכשיו, הקב"ה קרוב אלינו יותר מתמיד. התפילות שלנו נשמעות יותר בקלות, הבקשות, הלימוד תורה, המצוות והמעשים הטובים שלנו עולים עד מהרה לכיסא הכבוד.

והנה דווקא עכשיו בזמן שבו כולנו מבקשים להיכתב בספר החיים אנחנו בעיצומה של מגפה שמשתוללת ולא מרפה מאיתנו לרגע, החולים מטפסים, המורדמים והמונשמים ול"ע גם המתים.

הקב"ה מעמיד אותנו באתגר גדול להבין את ערכם של החיים ולשמור עליהם. אנחנו שומרי התורה והמצוות מבינים יותר מכל מה הערך של החיים - "זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים" למה? – "למענך אלוקים חיים"! יש לנו תפקידים גדולים ומשימות אדירות עוד לממש בחיים שלנו! באנו לעולם הזה לתקן חיים שלמים, לרומם את החיים מכל השפלות וההתבהמות שלהם. אסור לנו לאבד אותם חס ושלום על הבל וריק.

ביום הכיפורים 'היום' הכי עליון בשנה, בו נכנס הכהן גדול לפני ולפנים לקודש הקודשים, מה הוא מבקש? חיים הוא מבקש! שלא יצטרכו ישראל זה לזה, שלא תפיל אישה פרי בטנה ושלא תשמע לתפילתן של עוברי דרכים. פרנסה, נשמות חדשות שיבואו לעולם וגשם – הכל הם בקשות של חיים.

למה? כי שם בקודש הקודשים, מונחת אבן השתיה, משם יונק העולם כולו חיים ושם הכהן הגדול, במקום הכי קדוש ביום הכי קדוש מבין באמת מה הוא הערך האמיתי של החיים בעם ישראל.

מסופר על ר' ישראל מסלנט, כאשר היה בעירו אחד מהרופאים הגדולים בעל שם מפורסם מאד, היו ניגשים אליו רק גבירים גדולים ומכובדים וכל אחד היה מתכבד בכך שאותו רופא הוא הרופא שלו. עד שפעם אחת אמר אותו רופא: 'אף אחד ממי שהגיע אליו לא רוצה באמת להיות בריא חוץ מר' ישראל' וכשתמהו כולם – אמר להם : הוא היחיד שכל מה שאני אומר לו לעשות הוא עושה! ר' ישראל מסלנט היחיד שמבין באמת מה זה גוף בריא ! כמה אוצר של חיים יש בו, כמה עשייה של טוב, כמה חסד, כמה מצוות, כמה תורה רק גוף בריא יכול להוציא אל הפועל.

תלמידי החכמים שבכל הדורות החמירו בהלכות פיקוח נפש לפעמים אף יותר מהרופאים עצמם. אנחנו, הציבור החרדי והדתי צריכים ונקראים להרים את 'דגל החיים' יותר מכל ציבור אחר, דווקא אנחנו שמבינים מה משמעות החיים – מבינים יותר מכל מה הם החיים!

בראש השנה האחרון (שחל בשבת) כל עם ישראל ביטל מצוות עשה מדאורייתא של תקיעת שופר, וכן בחג הסוכות השנה- כל עם ישראל לא יטול לולב ביום הראשון בגלל חשש, שמא יהודי אחד יחלל שבת חס ושלום! אז האם לא נכון לנו להתפלל בשטחים פתוחים, בלי מזגן קצת בחום ( ומי שלא יכול אז לבד בבית) בשביל להציל נפש אחת אם לא עשרות או מאות נפשות מישראל??

האם לא אנחנו אלה שצריכים להרים את הדגל ולומר: 'השנה נסתפק בסט כשר לד' המינים שיגיע אלי לבית במשלוח, בלי הבדיקה המדוקדקת של הבלעטלך על האתרוג והתיומת של הלולב, ובלי לגשת למוכר המיוחד שאני רגיל לקנות אצלו בכל שנה, ואולי אסתפק גם בבניית סוכה קצת פחות יפה ומרהיבה'...

איזה הרגשה נפלאה הייתה לנו אם היו מגלים לנו שבזכות זה שנשארנו בבית הצלנו מאות חולים, עשרות מונשמים, ואולי אפילו מתים. הבעיה שאין אף אחד שיראה לנו את שרשרת ההדבקה שקטענו. אין ולעולם לא יהיה.

יושב בשמים, הוא ורק הוא מבין ושומע לרצונות הגדולים שלנו להתפלל במניין, להתפלל בבתי כנסת גדולים ומלאים ביום הכיפורים עטופים בלבן ובטליתות, לבנות סוכה מהודרת ולקנות את הארבעת המינים הכי מהודרים שיש – אבל למענך! למענך אלוקים חיים, אנחנו נסתפק במועט ונקבל את הדין באהבה!

הכותב הוא ר"מ בישיבת גבעת אולגה