מנהיגי המדינה, הנשיא וראש הממשלה, פגעו קשות באמון החיוני כל כך של הציבור בהנהגה.
במקום דוגמא אישית חיובית הם הראו בחג הפסח האחרון כיצד לא להתנהג, כיצד לדרוש מהציבור, אבל לא ליישם בביתם ובמשפחתם. הנשיא כבר התנצל. ראש הממשלה טרם התנצל!
ראש הממשלה שגה מספר שגיאות חמורות במהלך טיפולו במשבר הקורונה. האחת, שהוזכרה לעיל ועוד תידון להלן. השנייה, היציאה החפוזה מן הסגר הראשון, תוך כדי כניעה לתקשורת בלתי אחראית וקבוצות לחץ שהיה עליו לעמוד מול לחציהן. הסגר השני, והצפוי מראש, הוא פרי הבאושים של אותה כניעה חמורה ופופוליסטית ואי-עמידה על דרישות מתחייבות לנוכח הנסיבות. השלישית, הקמת ממשלה שאינה יכולה לתפקד – וגם זה כצפוי מראש – שבה ניתנה זכות וטו לאופוזיציה הפנים-ממשלתית לטרפד צעדים מתבקשים רבים, באצטלה של הגנת הדמוקרטיה ושלטון החוק, ובפועל פגיעה חמורה בערכים אלה.
הקמת הממשלה הנוכחית התאפשרה רק לאחר שנתניהו הסכים לממשלה שוויונית ("פריטטית"), בין הליכוד לבין כחול-לבן, קואליציה שסיעת כחול-לבן מהווה רק רבע ממנה, אבל המנגנון מאפשר לה שוויון ואף זכות וטו בתהליכי קבלת ההחלטות בממשלה. עוד שילם ראש הממשלה בתיקים חשובים ומכריעים: תיק הביטחון לבני גנץ, תיק החוץ לגבי אשכנזי ותיק המשפטים לאבי – עבד כי ימלוך – ניסנקורן. כל השלושה מתיימרים להגן על שלטון החוק, אבל מדיניותו של שר המשפטים נוגסת באמון הציבור ברשות השופטת ובמנגנון אכיפת החוק. ניסנקורן משאיר אחריו אדמה חרוכה.
עם כל החשיבות והחגיגיות של טקס חתימת הסכמי השלום עם איחוד האמירויות הערביות ועם בחריין סמוך לפני ראש השנה, עדיף ונכון היה להישאר בבית, לטפל במאבק בנגיף ולהימנע מההפרות הרבות של הדרישות מהציבור בענייני בריאות, הן בוואשינגטון והן בירושלים. שוב אותה השגיאה שהוזכרה לעיל, חוסר דוגמא אישית. חוסר הדוגמא האישית הוא מקומם גם לנוכח הימנעות השבים מוואשינגטון מבידוד שכל הציבור מחויב בו. מדובר הן בראש הממשלה המכהן ובפמלייתו המנופחת והן בראש הממשלה התחליפי: שניהם שבו מוואשינגטון ופטרו את עצמם מן החובות המוטלות על כלל הציבור.
חוסר הדוגמא האישית צרם עוד יותר לנוכח הסתובבות שניים מיועצי ראש הממשלה בתוך עדת המפגינים נגד ראש הממשלה, שרובם המכריע מדברים גבוהה גבוהה על שלטון החוק ועל המאבק בקורונה, אבל עוברים על החוק ומחבלים במאבק בקורונה, רק מתוך שנאה והסתה נגד ראש הממשלה. זה היה המסר של חבורת הסועדים העבריינים בכיכר פריז בירושלים. בין אלה נטמעו יועצי ראש הממשלה שפטרו את עצמם מבידוד וחיבלו בצורך לשקם את אמון הציבור. אם ראש הממשלה חפץ באמון הציבור, עליו לפטר לאלתר – אתמול! – את שני יועציו הפוחזים שסרחו, ולא – להתפטר בעצמו!
עם כל "הקדושה" המיוחסת לזכות ההפגנה – שבשום פנים ואופן אינה גוברת על זכותו של הציבור לשמור על בריאותו – אילו היו המפגינים אנשים אחראים, שבאמת חפצים בטובת העם והמדינה, היה עליהם לוותר מיוזמתם על הזכות "הקדושה" בשיאו של המאבק בנגיף. בהקשר זה, מן הראוי היה שגם השופטים – מאסתר חיות ומטה – היו יוזמים קיצוץ בשכרם כמו בשכרם של בכירים אחרים, ונמנעים מלהתחבא מאחורי גבו של אבי – עבד כי ימלוך – ניסנקורן.
אחד מגדולי התומכים בהפגנות המתוקשרות הוא אהוד ברק, הכושל בראשי ממשלות ישראל, אשר מקבל שוב ושוב במה ומיקרופון להפרחת התסכולים ודברי הבלע שלו. אהוד ברק קורא למעשה להפיכה שלטונית שלא באמצעות בחירות אלא באמצעות ההמון בהפגנות. בעיניו, כנראה, כך נראית דמוקרטיה.
ככל הנראה, זה גם קו המחשבה של האופוזיציה הפנים-ממשלתית התומכת בהפגנות נגד הממשלה שבה חברה אופוזיציה זו. והיועץ המשפטי לממשלה נאלם דום, ואיננו מבהיר להם שבדמוקרטיה שלטון מוחלף בבחירות בלבד, לא באמצעות הרחוב ולא על-ידי הרשות השופטת, או הפרקליטות.