ואז הם הופיעו, כל הפיוטים, וביקשו להעביר מסר לעם ישראל

אתמול בלילה ישבתי ושקלתי בכובד ראש איזה קיצורים רצוי שבעלי התפילה יעשו בנוסח תפילות יום הכיפורים. ואז הם הופיעו ללא הזמנה מראש.

הרב אלי שיינפלד , ט' בתשרי תשפ"א

תפילה בימי קורונה
תפילה בימי קורונה
צילום: דוד כהן, פלאש 90

אתמול בלילה ישבתי ושקלתי בכובד ראש איזה קיצורים רצוי שבעלי התפילה יעשו השנה בנוסח תפילות יום הכיפורים. מצד אחד חשוב לי שתהיה אווירה נכונה ועוצמתית, אבל מצד שני הקורונה, והחום, והצום, וחוסר הנוחות... אני חושב לעצמי איזה פיוט כדאי להוריד, איזה לקצר, והיכן נכון להשאיר את הנוסח במתכונתו הרגילה והמוכרת.

ואז, הם הופיעו, ללא הזמנה מראש, נעמדו בשורה ישרה, מחכים ומצפים שיגיע תורם, בו ינסו לשכנע ולנסות להסביר.

ראשון הדוברים היה הפיוט ונתנה תוקף. בארשת פנים חמורה הוא אמר: רבי אמנון ממגנצא מסר נפשו למען ה' אלוקי ישראל, ובזכות הפיוט שחיבר, שערי שמים נפתחים. איך אפשר לוותר על הרטט שעובר על המתפללים, עת מנגינת הפיוט נשמעת בחלל האוויר?

השני שנשא תחינתו היה הפיוט 'אוחילה'. הוא ביקש ממני שאזכר לרגע במנגינתו המיוחדת, הפורטת על מיתרי הנפש. הוא ביקש שאעצום עיני ואזכר, ניגן במשך דקה את מילות הפיוט, מחה דמעה, סתם, ולא פירש.

לאחריו, בזריזות רבה, נכנס אחר כבוד 'סדר העבודה' . זה מה שנשאר לנו. הוא קבע בנחרצות. בית המקדש. אין. הקטרת הקטורת. אין. גם לא שני שעירים. מה שנשאר הוא 'כבשת הרש' של עבודת הכהן בבית המקדש, על זה אתה מתכוון לוותר? אמר, ויצא.

הרביעית לחבורה הנכבדה הגיעה, תפילת 'כל נדרי'. אני זאת שפותחת את יום הכיפורים. אם תוותר עליי, יום כיפור לא יהיה אותו הדבר. אני נאמרת בלילה, עת מזג האוויר עדיין נעים, והצום רק בראשיתו. היא משכנעת.

וכך, אחד אחרי השני, נכנסו הפיוטים ובפיהם נימוקים משוכנעים. אמרו לאלוקים, האדרת והאמונה, וכל מאמינים, הנני העני מעש, ועוד רבים. ואני, שומע בקשב רק את הטענות המשכנעות, וליבי מוצף. שוהה לרגע, מפנים את גודל המאורע.

לאחר דין ודברים אני מבקש לומר להם כמה מילים מלב אל לב: 'תראו פיוטים נכבדים, הקשיבו תפילות נכבדות. תבינו אותי. אני חס על עם ישראל. רוצה שלא ייפגעו... כולכם חשובים, כולכם נצרכים, אבל אם טובת עם ישראל לנגד עיניכם, פשוט תוותרו'.

ואז, ללא שהות, אחד אחד, הם נסוגים. 'אני מותר' אומר 'סדר העבודה'. 'אני גם' אומר בכאב 'ונתנה תוקף', 'שכנעת אותי' ממלמל 'וכל מאמינים', וכך אחד אחרי השני, הם נסוגים מבקשתם, כי באמת, טובת עם ישראל, לנגד עיניהם.

ורגע אחד לפני שהם נפרדים, פונה אליי 'הנני העני ממעש' בשם כל החבורה ובפיו בקשה חשובה: 'תמסור להם בשמנו בבקשה, שלמרות שחלקנו לא נהיה השנה, אנחנו מבקשים שבמיוחד השנה, הם יתאמצו, מעומק הלב, לשפוך את ליבם, להתחנן לבקש מבורא עולם, שיגזור על כולנו שנה טובה, מלאה באור ובשמחה'.

ואני, שליח נאמן, מוסר לכם את בקשתם, מילה במילה. ומקווה בכל מאודי, שתקבלו את המלצתם.
גמר חתימה טובה

--

הרב אלי שיינפלד, רב קהילת נווה הגבעה, גבעת זאב