שיעור במשפטים

טראמפ לא המתין רגע אחד לאחר מותה של שופטת העליון הליברלית הקיצונית רות ביידר גינסבורג, ומינה שופטת שמרנית-דתית במקומה.

תגיות: חגי הוברמן
חגי הוברמן , י"א בתשרי תשפ"א

שיעור במשפטים-ערוץ 7
טראמפ
Reuters

שעה שבישראל מתכתשים במערכת הפוליטית ובציבור דרך קבע בנושא מעמדו של בית המשפט העליון, ובשאלת 'שלטון החוק' והפגיעה או לא פגיעה בעצמאות ובעליונות מערכת המשפט, היה מרתק בשבוע האחרון לעקוב דווקא אחרי מה שהתרחש בגדולה בדמוקרטיות בעולם – ידידתנו הטובה ארצות הברית.

לפני שבועיים הלכה לעולמה השופטת היהודיה רות ביידר גינסבורג, ליברלית קיצונית ופמיניסטית מובהקת – בדיוק כל מה שההיפך מטראמפ. שופטי בית המשפט העליון בארה"ב ממונים לכל חייהם ומשחקים תפקיד עצום בעיצוב המדיניות בנושאים שבמחלוקת כגון הפלות, זכויות להט"בים, החזקת נשק, חופש הדת, עונש מוות וסמכויות הנשיא. למשל ב-1973 הפך בית המשפט את ההפלות לחוקיות בכל המדינה, וב-2015 אישר נישואים חד-מיניים ברחבי ארה"ב.

בשביל טראמפ היתה הסתלקותה של רות ביידר גינסבורג מתנה משמים, גם אם מיהר להתייצב עם אשתו ליד ארונה ולהזיל דמעות תנין. השבוע הוא מיהר לנצל את מעמדו כנשיא, ולהכריז על מינויה של איימי קוני בארט לתפקיד שופטת בבית המשפט העליון.

בארט בת ה-48 נחשבת לשמרנית, ומחזיקה בתפיסת עולם שיפוטים מנוגדת לזו של גינסבורג. בארט הקתולית – אם לשבעה ילדים, ששניים מהם ילדים מאומצים מהאיטי ואחד לוקה בתסמונת דאון – נחשבת למתנגדת חריפה של הזכות להפלות. זו סוגיה חשובה מאוד עבור מצביעים רפובליקנים רבים, המקווים שבית המשפט העליון יהפוך ביום מן הימים, אולי כבר בשנים הקרובות, את הפסיקה ההיסטורית מ-1973 שהתירה הפלות בכל ארה"ב.

כן, כך זה מתנהל בגדולה שבדמוקרטיות: ראש הרשות המבצעת הוא שממנה את ראש הרשות השופטת בהתאם להשקפת עולמו הפוליטית, או לתוכניותיו הפוליטיות. כעת גדל הרוב השמרני בבית המשפט העליון בארה"ב לשישה מול שלושה. חלומו של הימין הישראלי שזה יקרה גם אצלנו. דמיינו לעצמכם את נתניהו, בעיצומו של המשפט נגדו, ממנה את עו"ד איתמר בן גביר לשופט, ועוד בבית המשפט שבו מתנהל משפטו. מה היה עובר אז על המדינה.

ולא שלגבי טראמפ אין ניגוד עניינים: על פי חלק מהסקרים, הבחירות הבאות לנשיאות עתידות להיות מוכרעות בבית המשפט, אם הפער בין שני המועמדים יהיה זעום ושנוי במחלוקת, בדיוק כמו שקרה בדיוק לפני 20 שנה, בבחירות שנת 2000 בין ג'ורג' בוש הבן לאל גור. גור היה בטוח שהוא ניצח, אבל בית המשפט פסק, אחרי תקופה ארוכה של חוסר ודאות ושיתוק בבניית המימשל הבא, שהמנצח הוא ג'ורג' בוש הבן.

בפברואר 2016, לאחר מותו של השופט השמרן אנטונין סקאליה, וכאשר נותרה כמעט שנה לסיומה של הקדנציה השנייה של הנשיא אובמה, הודיעו הרפובליקנים בסנאט כי לא ידונו באף מינוי שלו לעליון, בנימוק כי יש להמתין עד לאחר הבחירות. אבל עכשיו הרפובליקנים הם שבשלטון, והדמוקרטים באופוזיציה.

מזכיר משהו מישראל? ביבי- אולמרט? זוכרים את המשפט "ראש ממשלה השקוע עד צוואר בחקירות אין לו מנדט ציבורי ומוסרי לקבוע דברים גורליים כי קיים חשש אמיתי שהוא יכריע על בסיס האינטרס האישי של ההישרדות שלו, ולא לפי האינטרס הלאומי. הדבר הנכון לעשות הוא שהממשלה הזו תלך הביתה".

זה כזכור וכידוע לא משפט שנאמר על ביבי. זה משפט שאמר ביבי. כך בדיוק מתנהגים גם טראמפ וחבריו הרפובליקנים. מסתבר שהשיר של יעקב רוטבליט "דברים שרואים משם לא רואים מכאן" חילחל עמוק גם למימשל האמריקני, גם אם לא תורגם לאנגלית.