ארכיון
ארכיוןצילום: TPS

בעוד אנחנו עסוקים במשבר הבריאותי והכלכלי נותרים נתוני זריקות האבנים מתחת לרדאר התקשורתי.

בפורום המשפטי למען ארץ ישראל אוספים את הנתונים המעידים על אזלת יד של המערכת מול התופעה הגוברת והולכת. מנכ"ל הפורום, עו"ד יותם אייל, מספר בראיון לערוץ 7:

"בזמן האחרון התפרסמו מספר מקרים מאוד חמורים של זריקות אבנים על יהודים ביהודה ושומרון", מזכיר עו"ד אייל ומציין את המקרה של "משפחת פרץ שנכנסה למארב אבנים מתוכנן היטב".

"בעקבות כך ביקשנו, על פי חופש המידע, מצה"ל והמשטרה כמה זריקות אבנים יש, כמה טופלו וכמה מעצרים בוצעו בעקבותיהם. הופתענו מהנתונים שקיבלנו מהמשטרה. מדובר בנתונים חמורים. רק ב-11 אחוזים נפתח תיק כלשהו. פעילות מעצרים נערכו רק ב-17 מקרים מתוך כ-1500 מקרים של זריקות אבנים בשנת 2019. ב-2020 רק 12 מעצרים נערכו ונפתחו כ-120 תיקים. מדובר בנתון די הזוי ביחס למספר המקרים של זריקות האבנים שחווים כאן בכבישים".

ואולי ישנה בעיה של קושי אובייקטיבי לפענח את זהות מידה האבנים לאחר שהאירוע הסתיים? "ברור שיש קושי מובנה, אבל כל אזרח שנתקל בזריקות אבנים בכבישי יהודה ושומרון, יודע שבדרך כלל קוראים לצבא אבל הצבא מאפשר להם לברוח ולא תופס אותם. לעומת זאת במקרה עאישה ראבי שנהרגה באזור רחלים, המדינה עשתה מעל ומעבר כדי למצוא DNA מהאבנים כדי למצוא את זהות הזורקים. אמנם לא עלה בידם לתפוס את האנשים אבל נעשו מאמצים מיוחדים במקרה הזה.

״כשמדובר בזריקת אבנים על אזרחי המדינה יש שקט וחוסר רצון של המדינה לפעול ומספר המעצרים ותיקים הוא נמוך ביותר. אם כך היו מטפלים בגניבות ופריצות זה אנרכיה. באבנים זה מותר כי תושבי יהודה ושומרון הם אזרחים מסוג ב'".

בדבריו מציין עו"ד אייל כי הנתונים אמנם לא הוצגו לדוברות המשטרה לקבלת תגובה והתייחסות, אך "הנתונים שקיבלנו הם מהמשטרה. לא מדובר באיסוף נתונים ממקור אחר. המשטרה אמרה שגם הצבא מתעסק בענייני אכיפה. עדיין לא קיבלנו נתונים מהצבא אבל מספר התיקים שנפתחו אמור להיות משותף וכנראה שיש בעיה של תיאומים בין המשטרה לבין הצבא שהוא הריבון באזורים הללו ועסוק בעוד הרבה עניינים. זה אומר שלא שמים את זריקות האבנים בראש סדר העדיפויות, וכך קורה שכאשר כמו במקרה אדל ביטון ומשפחת פלמר, כשאנשים נהרגים, רק אז מקבלים יחס. אין סיבה שמדינת ישראל תחכה להרוגים כשבכל יום יש מספר אירועים ומספר נפגעים".

לטעמו של עו"ד אייל "יש כאן החלטה מלמעלה לא לטפל בצורה משמעותית בתופעה, אין מרדף עד כדי מעצר אחר זורקי האבנים כי לא רואים בכך עבירה חמורה כל כך ואותם מחבלים חוזרים וזורקים אבנים על אזרחים שלא עשו דבר".

לשאלתנו מציין אייל כי מספר זה של 1500 מקרים בשנת 2019 הוא מספר יחסית נמוך שכן 4-5 שנים אחורה המספר היה 3000-4000 מקרים בשנה. "אלו לא נתונים שנאספים על ידי המשטרה אלא על ידי אזרחים וארגונים שעוסקים בכך".

בצה"ל רואים במשטרה את הגורם האחראי להנחיה לקראת מעצרים. לפי שעה לא הגיעה למערכת ערוץ 7 תגובת המשטרה לטענות. במידה ותגיע תגובה נפרסמה במלואה.