תנ"ך במדים
תנ"ך במדיםצילום: כריכת הספר

הספר 'תנ"ך במדים' (הוצאת מרכז אריאל לחקר ביטחון ותקשורת) מחבר בין סיפורי תנ"ך מוכרים לכולנו לבין ניהול קרבות בעידן המודרני, ולשם כך הוציא המחבר, עמי נוי, מהימ"חים התנ"כיים מושגים כמו לוחמת גרילה, תחבולות, מארבים, מנהיגות ועוד.

"הרעיון נולד כשהייתי מ"פ. בקורס קצינים ובקורס מ"פים לומדים על תורת הלחימה ואחד הדברים הראשונים שלומדים הוא שתורת הלחימה היא אוניברסאלית ונלמדת אלפי שנים מההיסטוריה הצבאית וחשבתי מה אפשר ללמוד מאירועי הצבא בתנ"ך, וניסיתי למצוא התאמות והקבלות בין אירועי התנ"ך וההיסטוריה", מספר נוי.

"לאורך השנים מצאתי עוד ועוד דברים דומים שקרו גם בתנ"ך, לאו דווקא קרבות אלא נושאים צבאיים, שמאוד דומים לתורות הלחימה של ימינו ולהיסטוריה הצבאית לאורך השנים". האם ניתן גם ללמוד מאירועי הצבא התנ"כיים לימינו? נוי משיב בחיוב: "אפשר ללמוד והרבה.

למשל מסע המחנות במדבר, אם מסתכלים על זה לא דרך הפרשנות הקלאסית, שרואה בכך מבנה שמייצג את השבטים ונושאים רוחניים, אלא בעיניים צבאיות, רואים שהמסע במדבר היה מאוד דומה ל"קרב התקדמות", כשיש מסיב משמרות ששומרים על הגוף שנמצא במרכז, במקרה זה המשכן".

בהקשר זה מוסיף נוי ומציין כי בתלמוד ירושלמי מובאת מחלוקת אותה רש"י מצטט, האם הלכו כקורה או כתיבה, האם התקדמו כשהמחנות בארבע הרוחות מסביב למשכן או שהלכו כשדרה. "בתורות הקרב בימינו ובתקופות השונות ראינו צורות התקדמות דומות בשטח אויב".

בדבריו מדגיש נוי כי אינו מבטל את הפרשנות הרוחנית של מיקום השבטים במחנה "אלא רק מאפשר לראות את המבנה בצורות אחרות שמזכירות את קרב ההתקדמות. במסע הרבבה של היוונים מפרס עד ליוון במרכז היו הילדים הנשים והרכוש ובצדדים היו הלוחמים שהתקדמו כקורה או כתיבה".

בין פרקי ספרו מוקדים לא מעט עמודים לנושאי הריגול. האם ניתן להשוות בין הריגול של אז לריגול המתקדם של ימינו? "נכון שהיום אנחנו בעולם אחר, אבל דברים השתנו מבחינת הטכנולוגיה בעוד נפש האדם לא השתנתה וצורות הקרב שהיו נכונות לפני אלפי שנים נכונות גם היום. בנושא הריגול אני לוקח משם את מה שחווינו גם בעשורים האחרונים, נושא הערכת כוונות מול הערכת יכולות. משה מבקש מהמרגלים לתת הערכת יכולות, אם העם במחנים או במבצרים אם הוא חזק או חלש והם עונים שכחגבים היינו בעיניהם, התחילו לתת הערכה אחרת וזה מה שהביא את עם ישראל לפחד".

באשר לאירועים הניסיים שמלווים את קרבות בני ישראל, אומר נוי כי אכן "יש דברים שקשה ללמוד מהם מכיוון שהקב"ה היה מעורב בהרבה מאוד מהמקרים, ואז קשה ללמוד מהמקרים הללו לימינו, אירועים כמו קריעת ים סוף וצליחת הירדן. מה שכן ניתן ללמוד הוא איך אירוע כזה מפתיע את האויב, מה שעליו מדובר בשירת הים ובדברי רחב למרגלים".

האם ההסברים הצבאיים מעקרים את הממד הרוחני-מופתי-א-לוהי של האירועים? נוי משוכנע שלא ולטעמו "הדברים מקבלים אפילו תוקף גדול יותר". דוגמא לכך הוא מוצא בעצה שקיבל דוד מהקב"ה על הדרך לאגף נכון את הפלישתים, בכך למעשה מנצל דוד נכון את תנאי השטח. בהקשר זה מזכיר נוי את דברי הרלב"ג לפיהם אמנם יכול הקב"ה להוביל את ישראל לניצחון בדרך של מופת לא יעשה כן אלא במקומות ההכרחיים, "התפיסה היא שכאשר אפשר לעשות את הדברים בצורה הנכונה ובשימוש נכון של תורת הלחימה כך צריך לעשות זאת, ואז גם יש עזרה גם מלחמה ואם לא עושים נכון אז מגיע הנס ואין סומכים על הנס".