אגודה אחת

במשך הדורות הידרו רבים מהפוסקים לברך דווקא על אתרוג מארץ ישראל, גם בשל התמיכה שהביעו בכך בחקלאים המיישבים אותה. דעה

תא"ל הרב אייל קרים , י"ג בתשרי תשפ"א

הרב אייל קרים
הרב אייל קרים
צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

במשך שנות הגלות הארוכות, ברבות מקהילות ישראל - בעיקר בתפוצות אירופה - קשה היה לקיים את מצוות ארבעת המינים בחג הסוכות. כבר הרמב"ם במורה הנבוכים (ג', מ"ג) עמד על כך שארבעת המינים מורכבים מגידולי קרקע המצויים בעיקר בארץ ישראל ובסביבותיה. מרן הראי"ה קוק זצ"ל הדגיש (במאמרו 'ראש אמיר'): "חג הסוכות בכללו הוא כל כך מחובר לקדושת הארץ ושמחת פירותיה... ועל כן היו משתוקקים כמה וכמה גדולי עולם גאוני הדור וצדיקי אמת לקיים מצות אתרוג בייחוד מגידולי ארצנו הקדושה".

אלא שעל אף חביבותם של "אתרוגי ארצנו הקדושה", המשימה לא תמיד הייתה פשוטה. חקלאי העליות הראשונות לארץ ישראל, שהחלו להפריח את השממה וליישב את אדמת הקודש לאחר שנות הגלות, ביקשו לגדל גם אתרוגים למצוות ארבעת המינים. בתחילת הדרך קשה היה לגדל אתרוגים "נקיים" ומהודרים, וכך נוצרה תחרות קשה בין האתרוגים שגדלו בארץ ישראל ובין אתרוגים שגדלו במקומות אחרים בעולם. כמה מגדולי הפוסקים באותו הדור קבעו שהעדפת התוצרת של חקלאי ארץ ישראל היא בעלת ערך הלכתי של ממש, ומשום כך היא עשויה לדחות הידורים אחרים במצוות האתרוג.

פן אחד של העדיפות ההלכתית לאתרוגי ארץ ישראל קשור לעובדה שהתקיימו בהם המצוות התלויות בארץ, והפרישו מהם תרומות ומעשרות.

פן נוסף, שעליו עמד בעל שו"ת 'ביכורי שלמה' (סימן כ"ה), מגדולי הפוסקים בפולין לפני כמאה וחמישים שנה, הוא שבפירות שגדלו בארץ ישראל קיימו את המצווה החשובה והיקרה של יישוב הארץ. וכך כתב: "כיוון שעל ידי שנברך רק על אתרוגי ארץ ישראל יהיה נתרבה יישוב ארץ ישראל, דיהיה שמה פרנסה לכמה מאות משפחות שיכולים לעבוד אדמת הקודש ולשומרה ולהוציא פירותיה הקדושים".

דברים דומים כתב גם הראשון לציון בימי קום המדינה, הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל (שו"ת 'משפטי עוזיאל' א', אורח חיים כ"ד): "משום חיבת הארץ ומצוות יישוב ארץ ישראל, מצווה להדר אחרי אתרוגי ארץ ישראל כדי להחזיק ידי העמלים בה ליישב הארץ באוכלסי ישראל, וכל המבכר אתרוגי חו"ל הרי הוא חוטא לעמו וארצו, ומכל שכן בדבר שכל עיקרו היא מצווה ושתכליתה היא שמחה והודאה לפני ה' אלוקינו אשר קידשנו במצוותיו והנחילנו ארצות קודשו, ואין שמחה לפני ה' אלא בפירות הדר של הארץ אשר נתנה ה' לאבותינו ולנו".

גם ה'ביכורי שלמה' וגם הרב עוזיאל רומזים כי יש לתת את הדעת לא רק לאתרוגים מצד עצמם, שהם מפירותיה של ארץ ישראל, אלא עוד יותר מכך - לאנשים שעומדים מאחורי האתרוגים. הפוסקים נתנו דעתם על הצורך להושיט יד לחקלאים, שפעמים רבות פרנסתם הייתה מצומצמת ובקושי הרוויחו את לחמם. תלמידו המובהק של הרב עוזיאל, הרב חיים דוד הלוי, ביקש לשרטט באחד ממאמריו (שו"ת 'עשה לך רב', ח' צ"ז) קווים לפסיקתו ההלכתית של הרב עוזיאל, והסביר שפסיקתו ההלכתית התבססה פעמים רבות גם על היסוד הגדול של אהבת ישראל. בין היתר השתמש הרב חיים דוד הלוי בדוגמה זו של הפסיקה ההלכתית בנוגע לאתרוגי ארץ ישראל, והבהיר: "ואף שמצד ההלכה אפשר שאין הכרח להקדים אתרוגי ארץ ישראל, אבל יש חיוב מצד חיבת הארץ, מצוות יישוב הארץ, והעיקר 'להחזיק ידי העמלים להתפרנס מעמל בפיהם'".

מרן הראי"ה קוק (במאמרו הנ"ל) הרחיב בעניין זה של הסיוע לחקלאי המושבות בארץ ישראל, והדגיש כי כל מהותה של מצוות ארבעת המינים היא לאחד וללכד את האומה כולה. הרב כותב כי "העושין פירות יהיו זקוקין לשאין עושין, ושאין עושין פירות יהיו זקוקין לעושין פירות, ואין אדם יוצא ידי חובתו בהן עד שיהיו כולן באגודה אחת". כל אחד מן המינים נותן ביטוי לגוון אחד של עם ישראל, והבשורה הגדולה בנטילתם היא החיבור של כולם באגודה אחת.

חג הסוכות תשפ"א, כמו החגים שקדמו לו, ייחגג באופן שונה מן הרגיל, בצל המאבק בנגיף הקורונה. כולנו מחויבים להקפדה יתרה על שמירת כלל ההנחיות, ובראשן הריחוק החברתי. ואולם לרגע אחד אסור שהריחוק הפיזי יוביל לריחוק נפשי ורוחני. ההפך הוא הנכון: דווקא בעת הזאת מוטלת על כולנו החובה לחוש את אותה "אגודה אחת", ולדעת היטב שאם לא נהיה מאוחדים ומלוכדים במאבק בנגיף, לא נצליח להכריע אותו.

החודשים האחרונים חשפו כמה מן הצדדים היפים ביותר בחברה הישראלית, בגילויים של עזרה לזולת ותמיכה באלה שנפגעו בגופם, בנפשם או בפרנסתם. גם צה"ל נרתם במעגלים רבים כדי לממש את ייעודו כצבא העם - אשר בא מתוך העם, ושב לסייע לעם בעת משבר ומצוקה. דווקא מתוך המשבר נחשפנו לגילויי אחדות נפלאים.

על כן, כאשר ניטול השנה את ארבעת המינים במהלך ימי החג, נכוון כוונה מיוחדת לא רק לצאת ידי חובת המצווה, אלא גם לצאת ידי חובת "אגודה אחת" - חברה מאוחדת ומלוכדת.

הכותב הוא הרב הראשי לצה"ל