בשעת צרה ישנן שתי דרכי הנהגה: דרך אחת היא לכאוב ולבכות על הצרה. וכך אף מידתו של הקב"ה: "ולמה נותנין אפר מקלה על גבי תיבה? אמר רבי יהודה בן פזי: כלומר עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה. ריש לקיש אמר: בְּכָל צָרָתָם לוֹ צָר" (תענית טז א).
אולם הדרך השנייה היא להתעלות מעל צרות ההווה; לעיין בתוצאות הצרה ביחס לגאולה ולתיקון העולם, ולשמוח.
הדרך השנייה הייתה מידתו של רבי עקיבא, כפי שמסופר בגמרא (מכות כד ב) שרבי עקיבא היה "משחק" כשראה שועל יוצא מבית קודשי הקודשים, כיוון שמתקיימים דברי הנביאים אשר סופם הגאולה השלמה. וכך הייתה גם דרכו בכל צרה פרטית - להצהיר בביטחון ש"כל מה שעושה הקב"ה - הכול לטובה" (ברכות ס ב).
הרב קוק ביאר את תפיסתו של רבי עקיבא (עולת ראיה, הקדמה לשה"ש): "מפני שלנפשו הענקית העתיד הרחוק ניצב כהווה... האהבה בתענוגים למחזה העתיד הוודאי מילאה כל כך את לבבו הטהור, עד כי לא הניחה לו מקום גם לאנחת לב על ההווה המרעיד, שהכירו רק כעב קל על פני החמה הברה בשחקים". מרוב אהבה לא־ל חי, יכול היה רבי עקיבא לראות בכל דבר את התממשות החזון הגדול.
ואולם, משה רבנו הלך בדרך שלישית. תפארתו של משה הייתה על שהיה רועה נאמן (רעיא מהימנא), וזו סיבת היבחרו, כפי שמובא במדרש (שמות רבה פרשה א): "וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם, מהו וַיַּרְא - שהיה רואה בסבלותם ובוכה ואומר: חבל לי עליכם, מי ייתן מותי עליכם... היה מניח דריגון שלו והולך ומיישב להם סבלותם, ועושה עצמו כאילו מסייע לפרעה.
אמר הקב"ה: אתה הנחת עסקך והלכת לראות בצערן של ישראל והנהגת להם מנהג אחים - אני מניח את העליונים ואת התחתונים ואדבר עימך". אולם דרך זאת איננה פשוטה כלל, והגמרא (סנהדרין קיא א) מדייקת שהקב"ה בא בטענות נגד משה על שהטיח דברים כלפי מעלה בניגוד למנהג אבות העולם: "הרי כמה פעמים נגליתי על אברהם יצחק ויעקב בא־ל ש־די, ולא הרהרו על מדותיי... ועכשיו אתה אומר לי: וְהַצֵּל לֹא הִצַּלְתָּ אֶת עַמֶּךָ".
רבי עקיבא במדרש (שמות רבה פרשה ה) משלים את תשובת משה: "יודע אני שאתה עתיד להצילם, אלא מאי אכפת לך באותם הנתונים תחת הבניין?... כיוון שראה הקב"ה שבשביל ישראל הוא אומר, לא פגעה בו מידת הדין". ברור שנכון להתבונן כיצד הקב"ה מגלגל בכל דבר, וגם במגפה הנוכחית, גלגולים שיקדמו את העולם לגאולתו. אולם דרכו של משה רבנו היא לצעוק על ההווה - לצד האמונה שהמהלך הכללי הוא לטובה.
הרב רא"ם הכהן, ראש ישיבת עתניאל ורב היישוב, וחבר מועצת רבני צהר