הביטוי הרווח ביותר כלפי דוד הוא "עבד ה'". ביטוי זה נאמר בפירוש גם על משה ויהושע, אולם על דוד מוזכר הדבר יותר מכל דמות אחרת בתנ"ך.
ה' אומר לשמואל על דוד (שמואל ב', ז) "לך ואמרת אל עבדי אל דוד". ובמלכים (ב' י"ט) נאמר "להושיעה למעני ולמען דוד עבדי". גם ישעיהו הנביא (ל"ז) אומר "וְגַנּוֹתִי עַל הָעִיר הַזֹּאת לְהוֹשִׁיעָהּ לְמַעֲנִי וּלְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי".
יחזקאל (ל"ז) אומר "ועבדי דוד מלך עליהם לעולם", וקורא לו שם שוב "לעבדי לדוד". גם בתהלים (פ"ט) נאמר "נשבעתי לדוד עבדי". גם דוד אומר (תהלים קל"ב, י) על עצמו: "בַּעֲבוּר דָּוִד עַבְדֶּךָ אַל תָּשֵׁב פְּנֵי מְשִׁיחֶךָ". ושוב אומר דוד (תהלים ל"ו, א): "לַמְנַצֵּחַ לְעֶבֶד ה' לְדָוִד", וכן בתהלים קי"ט ובתפילתו של דוד בספר שמואל (ב', פרק ז').
רבי יהודה הלוי שר בשירו המפורסם:
עַבְדֵי זְמָן עַבְדֵי עֲבָדִים הֵם –
עֶבֶד אֲדֹנָי הוּא לְבַד חָפְשִׁי:
עַל כֵּן בְבַקֵּשׁ כָּל-אֱנוֹשׁ חֶלְקוֹ
חֶלְקִי ה' - אָמְרָה נַפְשִׁי.
היכולת להיות "עבד ה' " היא המאפשרת לנשמתנו לצאת לחרות. נשמתנו מחוברת במהותה אל ה': "א-להי, נשמה שנתת בי טהורה היא". אולם ישנם מחסומים וחסמים שמונעים מהנשמה לצאת לחרות מלאה. רק השיעבוד המוחלט לה', רק החיבור המלא לקיום המצוות, מאפשר למסכים להיעלם, ומאפשר לנשמתנו לצאת לחרות, לפרוח, לשמוח ולהתעלות! (עיין גם בעולת ראיה, ח"ב עמ' רפח)
ה' מתגלה אלינו גם כמלך וגם כאבא: "אם כבנים, אם כעבדים". זוכים אנו להיות עבדים של מלך העולם, אבל גם להיות כל כך קרובים ואהובים – "בנים אתם לה' א-לקיכם". תחושה זו באה לידי ביטוי במיוחד כעת, בחג הסוכות, בזכות להיות בתוך הסוכה, בצל האמונה, בצל השכינה.
מלכי העולם מראים את עוצמתם ואת כוחם. הם רואים את עצמם כמלכים חזקים שאין אף אחד מעליהם. גם למלך ישראל יש עוצמה ויש כוח, אבל הוא תמיד עבד. הוא תמיד יודע שיש מישהו מעליו. מלך שהוא עבד - עבד ה'!
עם ישראל בני מלכים! יש חשיבות לקבל כוחות, להרגיש את העוצמה שבנו. אולם, יש גם חשיבות לחוש כל העת שאנחנו עבדי ה'. מדוע? היכן בא הדבר לידי ביטוי בחיים שלנו?
הרב יוסף צבי רימון, ראש הישיבה ורב המרכז האקדמי לב, ראש 'סולמות'