אודי טנא
אודי טנא צילום: יוסי זליגר

סוכות הוא החג בו אנו נוהגים להזמין לסוכות שלנו כמה שיותר אורחים. אם תרצו, סוכות, המגיע בסוף הקיץ ומסמל את המעבר לבוא החורף, מבקש מאיתנו לפתוח את ביתנו לכמה שיותר אנשים מתוך הבנה כי היחד הוא הגורם המאחד ביותר.

בחג הסוכות הזה שלא כמו בחגי סוכות הקודמים, אנחנו מצויים תחת מגבלות הקורונה. נשארים עם משפחה הגרעינית בלבד ואת האורחים נאלצים להזמין אך ורק דרך אמצעיים דיגיטליים.

בכלל נראה שתרבות האירוח והיחד מהווה גורם מאוד מהותי בחברה הישראלית המדהימה שלנו, שתמיד רוצה לחבר עוד קהלים ועוד ציבורים.

מטרת האושפיזין היא כידוע לחבר בין כמה שיותר אנשים ונראה שדווקא בתקופה זו בה הקורונה מכה את כולם ללא יוצא מן הכלל הדבר נכון שבעתיים. המציאות גררה את כולנו לעידן בו אנו נאלצים להסתגר בבתים ולהסתכל פנימה אל תוך הבית, אל המשפחות והילדים שלנו- אלה שאנחנו לפעמים ביום יום העמוס שוכחים אותם.

נגיף הקורונה מחייב אותנו לחבוש מסיכה על הפנים אבל אסור בתכלית האיסור שמסכות אלה יהיו גם על ליבנו. אחרי שנה מאתגרת בה זכינו להתכנס פנימה באה היציאה אל הסוכה ומבהירה לנו הפעם וביתר שאת, עד כמה הכל ארעי פה.

מי היה מאמין בסוכות בשנה שעברה שהעולם יעצר מלכת בגלל הקורונה. טיסות יתבטלו לחלוטין, הכלכלה תיעצר, כל העולם יהיה מאוחד תחת בעיה עולמית אחת.

בסוכות כידוע, נהגו בבית המקדש להקריב 70 פרים כנגד 70 אומות העולם וזאת כדי לבטא בין השאר את הבנתם כי לכל אחד מהם על אף השוני ישנו אלוקים אחד שגם הם אמורים לעבוד אליו בדרכם שלהם. סוכות הזה מאחד את כולנו סביב נקודה אחת- התמודדות עם הנגיף. מעין פרפזה לאותם פרים של בית המקדש רק אלפי שנה אחרי.

שנה זו הייתה ארעית במיוחד. שלוש מערכות בחירות (ועוד אחת שמרחפת כל הזמן באוויר), מאות אלפי מובטלים, בעלי עסקים שנאלצים לסגור את חניותיהם ומה לא. דווקא בתוך אי היציבות שיש בעולם בחוץ, יש את תיבת נוח הפנימית אותה זכינו לבנות מחדש בשנה זו. הבית. לאלה שעוד לא זכו בכך נצטרך לשנס מותניים כדי לעזור להם לזכות בפינת האלוקים הקטנה והטובה שלהם.

הכניסה פנימה, אמורה להיות משהו טבעי מאוד עבורנו אך יחד עם זאת, הורגלנו לחיות בתרבות של "יציאות". התכנסות היא דבר שאינו מוכר לנו אבל בפועל הוא הדבר הכי בסיסי שיש. אין אדם בעולם שאינו מחפש יציבות ובחג הסוכות הזה אנו מבינים זאת ביתר שאת.

הושענא רבא הוא יום גמר חיתום הדין ואין לנו מושג מה יוליד יום ואיך השנה הקרובה תראה. ברור כי עלינו לחזק את הבסיס של הבית שלנו עד כמה שניתן. להודות על כך שבתוך הארעיות של החיים, כל המכשולים, המהמורות, הקשיים בעסקים ובכלל, יש לנו כר דשא יציב לעמוד עליו. עם כל קשיי הקורונה, והפגיעה הבאמת קשה בפרנסה, יש לכולנו כר דשא נפלא ונדיר הנקרא מדינת ישראל שהיא היא בסיס היציבות שלנו.

חיזוק השורשים הוא כאמור בתוך הבית פנימה ובתוך כל אחד באופן אישי. יחד עם זאת, גם בזווית הלאומית, ראוי ונכון לחזק את הבסיס עד כמה שניתן. אם דרך החלת הריבונות ביהודה שומרון ובקעת הירדן שכולנו מצפים לה ואם בחיזוק הריבונות בשאר חלקי הארץ, דוגמת דרום תל אביב, הנגב והגברת נוכחות היהודים במקומות הקדושים.

במובן זה נגיף הקורונה הוא ברכה גדולה שכן בזכותו הצלחנו להבין מהן סדרי העדיפויות בחיים. קודם פנימה אחר כך החוצה. קודם לשמור על אלה שנמצאים בתוך הבית ורק לאחר מכן שהבסיס איתן וחזק, יהיה אפשרי להזמין את האושפיזין. ב-ZOOM כמובן. חג שמח!

אודי טנא, יועץ תקשורת ומנהל משברים, בעל חברת "טנא תקשורת"

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו